זוהי תביעה לתשלום 28,000₪ במסגרתה דורשים התובעים מהנתבעת שהנה חברה יזמית בתחום הנדל"ן, כי תשיב להם את הסך של 15,000 ₪ ששולם לה על ידם כ"דמי הרשמה להבטחת רצינות הצעתם לרכוש ממנה דירה" וכן כי תפצה אותם בגין הטירחה וההוצאות שנגרמו להם בעקבות אופן היתנהלותה כלפיהם, בסך של 13,0000 ₪ נוספים.
הטענה העיקרית של התובעים היא כי השיק נימסר לנציגת המכירות לאחר שזו הבטיחה להם כי אם בסופו של דבר לא תצא העסקה אל הפועל, יוחזר להם כספם במלואו -הבטחה שמצאה את ביטוייה בסעיף ה"הערות" של טופס הבקשה בו כתבה הנציגה בכתב ידה כי: "ההרשמה כפופה להסכמות המשפטיות, במידה ולא יגיעו להסכמות, דמי ההרשמה יוחזרו למבקשים במלואם".
הנתבעת טוענת להגנתה כי לאחר שאישרו (באמצעות באת כוחם) את הנוסח המשפטי של טיוטת חוזה ומפרט המכר, ניסו התובעים לשנות את תנאי הרכישה, העלו בפניה דרישות מסחריות בעלות של אלפי שקלים ולמעשה ניסו לסחוט אותה באיימם כי באם דרישותיהם לא תענינה, הם יסרבו לחתום על הסכם המכר.
וכך אמרה התובעת: "...שבועיים אחרי שהבנו מה מדובר, הבנו שאנו לא יכולים לקנות את הדבר הזה כי זה לא מתאים למה שהציגו לנו לפני זה וזה גם לא מתאים מבחינת הכסף שהם דרשו משום שזה דורש השקעה של יותר ממאה אלף ₪".
לתמיכת טענותיהם הגישו התובעים את המפרט (ת/1) ואת הודעת הביטול שנשלחה ביום 15.2.15 על ידי באת כוחם דאז, אל ב"כ הנתבעת, בה נכתב כך: "ביטול בקשה לרכישת דירה דופלקס בפרויקט כליל החורש, אנה ומרק בירנבוים – הריני להודיעך כי מרשי ה"ה בירנבוים לא הגיעו לכלל הסכמות משפטיות עם הקבלן ו/או נציגיו בחברת "אאורה". לאור האמור לעיל ובהתאם לסעיף 12 לבקשה שעליה חתמו הצדדים ביום 30.1.15, על מרשתך להשיב למרשי לאלתר וללא כל דיחוי את הסך של 15,000 ₪ ששולמו בשיק ונפדו בשבוע שעבר לחשבון מרשתך.
...
הטענה העיקרית של התובעים היא כי השיק נמסר לנציגת המכירות לאחר שזו הבטיחה להם כי אם בסופו של דבר לא תצא העסקה אל הפועל, יוחזר להם כספם במלואו -הבטחה שמצאה את ביטוייה בסעיף ה"הערות" של טופס הבקשה בו כתבה הנציגה בכתב ידה כי: "ההרשמה כפופה להסכמות המשפטיות, במידה ולא יגיעו להסכמות, דמי ההרשמה יוחזרו למבקשים במלואם".
הנתבעת טוענת להגנתה כי לאחר שאישרו (באמצעות באת כוחם) את הנוסח המשפטי של טיוטת חוזה ומפרט המכר, ניסו התובעים לשנות את תנאי הרכישה, העלו בפניה דרישות מסחריות בעלות של אלפי שקלים ולמעשה ניסו לסחוט אותה באיימם כי באם דרישותיהם לא תענינה, הם יסרבו לחתום על הסכם המכר.
דא עקא שגם לאחר שהזימון לעדות הודבק על דלת דירתה, לא התייצבה הנציגה למתן העדות בבית המשפט ואילו הנתבעת הודיעה כי הדירה נשוא התביעה נמכרה רק ביום 25.5.15, אך לא צרפה אסמכתא כלשהי לתמיכת הודעה זו.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין עיקר התביעה להתקבל.
גרסת התובעים היתה עקבית ונשמעה לי מהימנה ומשכנעת, דהיינו - שוכנעתי כי הללו האמינו בתום לבם כי השיק על סך 15,000 ₪ שהם מסרו לנציגת הנתבעת בעת שחתמו על טופס הבקשה, היה באופיו שיק לבטחון בלבד וכי אותה נציגה אשר הוסיפה בכתב ידה את ההערה המופיעה בסעיף 12 לטופס, הבהירה להם כי יוכלו לבצע שינויים בתכניות (ואף ציינה כי יינתן להם זיכוי ע"ס 5,000 ₪ במקרה שכזה) והבטיחה כי היה ולא תושגנה הסכמות בין הצדדים, כי אז כספם יוחזר להם.
לכל אלה אוסיף כי התנהלות דומה מצד הנתבעת נדונה גם בת"ק 33748-05-15, רוזנטל נ' אאורה ישראל יזמות והשקעות, שבמסגרתה היא חוייבה על ידי בית המשפט להשיב לתובע, (שהיה עו"ד במקצועוף להבדיל מהתובעים בתביעה שבפני) סך של 15,000 ₪ מתוך 20,000 ₪ ששולמו לה על ידו כ"דמי רצינות", בקבעו כי "סכום הפיצוי המוסכם לא עמד ביחס סביר לנזק שהצדדים יכלו לצפות שיגרם לנתבעת עקב עיכוב בן חודש וחצי בשיווק הדירה לקונה פוטנציאלי".
סוף דבר, לאור כל האמור לעיל ומכיוון שהנתבעת פדתה את השיק בעיצומו של המשא ומתן שהתנהל בין בא כוחה לבין באת כח התובעים אשר העלתה בפני האחרון את הסתייגויות מרשיה מהמפרט באותה ההזדמנות שבה היא העבירה אליו את הערותיה להסכם ולא לאחר מכן (כפי שטען מר ברמן בעדותו בפני), אני מחליטה לקבל את התביעה בעיקרה ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא הסך של 15,000 ₪ וכן לשאת בהוצאותיהם בסך 1,000 ₪.
