תביעה להשבת דמי אחזקה בשירותי נופש

התובעים מפנים לתיק אזרחי (תל-אביב) 938/01 של כבוד השופטת גרוסמן שקבעה כי חברה המשווקת יחידות נופש בספרד צריכה להשיב לתובעים את סכום העסקה מאחר ואילו היו מסבירים לתובעים את תנאי תשלום דמי האחזקה לא היה נכרת החוזה.

במקרה זה, היות והתובעים כבר שילמו את מלוא התמורה עבור רכישת יחידת הנופש, הרי שעל פי תנאי החוזה עליהם לשלם עבור "הזכות" של השמוש ביחידת הנופש את דמי האחזקה, שהם העלות השנתית לחברה עבור תחזוקת יחידת הנופש עבור רוכשי היחידה.

אין ספק כי במקרה דנן העוסק בחוזה למתן שירותי מלונאות לתקופה ממושכת של 35 שנים ולאחר מכן תקופה נוספת לא מוגבלת בזמן, כאשר הנתבעות הן השולטות במחיר דמי האחזקה כמו גם בטיב השרות אשר ניתן על ידן ביחידת הנופש, ללא מתן אפשרות הפסקת השרות בהשתנות הנסיבות המפורטות לעיל הינו סעיף המגביל את זכויות הלקוחות באופן בלתי סביר, ומהווה תנאי מקפח כמשמעותו בסעיף 4(5) לחוק החוזים האחידים.

...

סוף דבר 39.

אני קובעת כי החוזה בין התובעים לנתבעת 1 בא לידי סיומו בשנת 2004.

הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טירחת עורך דין בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

בנוסף לסעדים ההצהרתיים האמורים, להורות על הסעדים הכספיים הבאים: סעד כספי המחייב את קלאב הוטל להשיב לחברי הקבוצה "דמי אחזקה" ששולמו על ידי חברי קבוצה שבקשו להפסיק את ההיתקשרות בהסכם הנופש, אך בקשתם נדחתה ולא ניצלו את זכות הנופש; סעד כספי המחייב את קלאב הוטל להשיב לחברי הקבוצה תשלומים ששולמו על ידי חברי קבוצה על יסוד מצג שלפיו לא ניתן להפסיק את ההיתקשרות ואשר לא קיבלו שירות תמורת התשלום; סעד כספי המחייב את קלאב הוטל להשיב לחברי הקבוצה תשלומים ששולמו בגין "דמי שיחרור". תמצית טענות קלאב הוטל בבקשת הסילוק יהא זה ראוי, נכון וצודק לסלק את תובענת לב על הסף וזאת בטרם עריכת דיון לגופה של בקשת האישור.

...

התוצאה היא, שמכח שימוש לרעה בזכות, יש מקום לאור האמור לעיל לסלק את התובענה השנייה על הסף.

סוף דבר צירופן של טענות הסף על רקע ניהול הליכים מקבילים וממושכים מעלה, שאין מקום או צורך לדון בבקשה לסילוק על הסף עם הדיון בבקשה לאישור.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל סבורני, שיש להורות על דחיית בקשת האישור על הסף.

בתובענה הראשונה – הדגש הוא על סעד הצהרתי, צו עשה לחישוב דמי האחזקה, פיצוי כספי והשבה, פטור מתשלום הפרש דמי אחזקה סופיים לשנים 1999-1997, צו האוסר גביית תשלומים נוספים, דמי פיצול, דמי טפול, שהיית נופש חמישי וכן צוים המחייבים בחירת חברת ניהול ומפקח חדשים ומתן חשבונות.

סעיף 4 מוכתר בכותרת: אגרות ושכ"ט, הוא קובע כי: "בגין שירותיו של האירגון, תשלום שכר טירחה בסיסי לעורכי הדין, אגרות משפט ובגין תביעה למתן סעד הצהרתי או צוי עשה) תשלומים למומחים (ככל שיידרשו לדעת עורכי הדין), ישלם כל בעל זכויות נופש המבקש להצטרך לקבוצה סך של 2180 ₪ בהמחאה לפקודת האירגון או באמצעות חיוב כרטיס אשראי. סכום זה כולל מס ערך מוסף. מובהר למען הסר ספק כי תשלום הסך האמור מהוה תנאי להצטרפותו של בעל זכות הנופש לקבוצת התובעים". סעיף 3.2 קובע: "נוסף על שכר הטירחה הבסיסי, עורכי הדין יהיו זכאים לקבל 15% בתוספת מס ערך מוסף כדין ביום התשלום משעור ההפרש בין חוב דמי האחזקה לפי טענתה של קלאב הוטל כפי שיעורו במועד מתן פסק הדין או חתימת הסכם הפשרה או כל דרך אחרת שבה יסתיים ההליך המשפטי, לבין שיעור תשלום דמי האחזקה שבו הוא יחויב לפי פסק דין או הסכם פשרה או כל דרך אחרת". סעיף 6 ליפוי הכח – קובע כי הסכמת בעל זכויות נופש להסדר פשרה נתונה בזאת בכתב ומראש לשיקול דעת עוה"ד. באותו הקשר קובע סעיף 2.8 להסכם כי במידה שבעל זכות נופש לא יסכים להסדר הפשרה שמוצע ע"י עוה"ד, כי אז עוה"ד רשאים להתפטר מייצוגו.

...

לסיכום תובענת ובר מסולקת על הסף.

פסק - דין לאור החלטתי לעיל אני מסלקת התובענה על הסף.

המבקשים ישלמו ביחד ולחוד הוצאות בקשה זו לפי החלוקה הבאה: למשיבות 5-1 – 50,000 ₪.

תובענת בירנבוים מיתמקדת בפרשנותה של נוסחת חישוב דמי האחזקה השנתיים הקבועה בסעיף 7.3 להסכם הנופש, בזו הלשון: "כלל הוצאות התפעול של אתר הנופש, הישירות והעקיפות והזקופות הקשורות למתן השירותים באתר הנופש כמפורט בסעיף 2 לעיל, ולאחר שינוכו מהן כל ההוצאות הקשורות בתפעול השטחים המסחריים שאינם קשורים בשימוש ביחידות הנופש, ובתוספת 10% דמי ניהול יחולקו [במספר כלל זכויות הנופש השבועיות באתר הנופש,] על פי חלקן היחסי בהוצאות, והתוצאה תהווה את 'דמי האחזקה השנתיים'. כל רוכש יהיה חייב לשלם לחברה או למי שהחברה תורה את דמי האחזקה השנתיים, כפוף למועדים ולתנאים המפורטים להלן" (להלן: נוסחת דמי האחזקה).

הובהר כי עניינה של תובענת בירנבוים באופן החישוב של דמי האחזקה השנתיים והשבה של סכומים שלכאורה נגבו ביתר, ומשכך שאלת סווגן של הוצאות התפעול וייחוסן לצדדים מהוה חלק מהפלוגתות הצריכות הכרעה בתובענה זו. עוד נטען כי "עילת המונה" שנמחקה, כפי שכונתה על ידי היועמ"ש בערעורו לבית המשפט העליון, עוסקת בעיקרה בטענת הדוחות הכוזבים – שממנה חזרו המשיבים ושנדחתה במפורש בהחלטת האישור.

...

מכל מקום, כאמור, כל אחד מחברי הקבוצה רשאי לבטל בכל עת את הסכם הנופש אם יגיע למסקנה שהתקשרות זו אינה כדאית עוד עבורו.

כך שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של ולר בעניין זה "מעוררת קשיים". לצד זאת, יצוין המובן מאליו והוא שבעצם הגשת התנגדויות המגינות על אינטרסים ייחודיים של תת קבוצה מסוימת, אין כשלעצמו פסול או חוסר תום לב. בית המשפט דן בהתנגדות שהוגשה מטעם דקל וכספי ודחה אותה לגופה, ואין הצדקה להתערב בעניין זה. סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו אושר הסדר הפשרה המתוקן על כנו.

שורת הדין, אם וככל שהיא ניתנת להשׂגה בסופו של דבר, עלולה להביא לתוצאה שתָּרֵעַ עם הצדדים; מי ברב ומי במעט.

לטענת התובעת, הנתבעות התחייבו לספק, בין היתר, שירותי מלון ונופש ברמה של ארבעה כוכבים.

התובעת מבקשת, לבטל את ההסכם והסכם ההלוואה ולחייב את הנתבעות להשיב לה את הכספים ששלמה עבור יחידות הנופש, פיצוי בגין התקופה בה נמנע ממנה להשתמש ביחידת הנופש בצרוף עגמת נפש, וכן את סכום ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

לטענתה, יש לקזז את סכום זה. הנתבעות הגישו אף ביום 02.11.06 תביעה שכנגד לתשלום הסך של 41,140 ₪ בגין חוב עבור דמי האחזקה השנתיים.

...

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הוראות להמשך ההליך לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מורה לצדדים להשלים הליכים מקדמיים.

אני קובעת לקדם משפט ליום 28.10.07 בשעה 10:10.