תביעה להשבה ופיצוי בגין גביית תשלום נוסף עבור כבודה

לפניי תביעה קטנה כספית ע"ס 33,000 ₪ שעניינה בפצוי בשל הסתבכות התובעים (אמא ובנה) בזמן עלייה למטוס משדה תעופה באיטליה בדרך לישראל, סביב נושא סוג התיק האישי שהיה מותר לתובע 1 לעלות עמו למטוס חינם, כאשר עלייתו של התובע 1 למטוס לא נתאפשרה מאחר שהוא סרב לשלם תוספת תשלום בגין תיק הטרולי שלו (מזודה קטנה) שהנתבעת דרשה ממנו, בשל עמדתו שדרישה זו אינה מוצדקת.

לפי עמדת הנתבעת, בהתאם לתנאי הזמנת כרטיסי הטיסה של התובעים מהנתבעת ובהתאם לתנאי ההובלה הכללים של הנתבעת (של נוסעים ושל כבודה) (להלן – "תנאי הטיסה"), ישנם שני סוגי תיקים/מטענים רלוואנטיים להעלאה למטוס, אחד בחינם והשני בתוספת תשלום, ומאחר שהתובע 1 סרב בתוקף לשלם בעבור כבודתו האישית ואף עורר מהומה בעקבות זאת בשדה התעופה (כמתועד גם בסירטון), הייתה הנתבעת רשאית שלא להטיסו באותה טיסה: סוג ראשון בחינם – "תיק לנשיאה" עם הסבר בתמונה של תיק גב ובמלל של "תרמיל גב קטן" שאמור להתאים להכנס מתחת למושב שלפני הנוסע; וסוג שני בתשלום – רק לנוסעים הרוכשים שירות של Wizz Priority מותר להעלות למטוס, בנוסף לתיק מהסוג הראשון, גם "תיק טרולי" עם הסבר בתמונה של תיק טרולי שאמור להתאים לאיחסון בתא העליון.

בלתי סביר בעליל שנוסע שנידרש לשלם תוספת תשלום קטנה יחסית (מן הסתם) בגין הטסת תיקו האישי, ייצור בשל התבצרותו העיקשת בעמדה עקרונית (שנויה במחלוקת) מהומה כה גדולה בשדה התעופה, תוך העסקת דיילים, אנשי בטחון ואף שוטרים מקומיים, וכן יסרב לטוס ובכך יעצים ויאדיר את ניזקו בשל הצורך להתעכב בחו"ל ולרכוש כרטיס טיסה חלופי, והכול כאשר החלופה הרלוואנטית שעמדה לפניו היא תשלום אותו סכום נוסף קטן ואח"כ דרישת השבה שלו.

לצערי, איני מאמין לעדות זו, הן מאחר שבסרטון נראית התובעת 2 (לאחר שיצאה מהמטוס וחזרה לשדה התעופה ועמדה ליד התובע 2) כשעל גבה תיק גב בלבד ללא כל טרולי (ומאחר שלדבריה הורדה מהמטוס בלתי סביר שהשאירה את הטרולי במטוס באותו שלב, כאשר התובעת 2 העידה במפורש כי לקחה עימה את הטרולי כשהורדה מהמטוס, אך הטרולי הנטען הזה כלל לא נראה בסירטון!), והן מאחר שראינו כי גישת הנתבעת הייתה מוקפדת ומחמירה בכל הנוגע להעלאת מטען למטוס, ולא סביר בעליל שהנתבעת פספסה את הטרולי של התובעת 2 ומנגד היתעקשה רק עם התובע 1 על הטרולי שלו, כאשר שני התובעים הגיעו יחד פיסית לשער העלייה למטוס; ושלישית, התובעת 2 העידה כי כלל לא יצאה מפתח המטוס כשנתבקשה לרדת ממנו (בעקבות המהומה שנוצרה בשדה התעופה סביב התובע 1 ליד שער העלייה למטוס), אלא ניצלה את חוסר ערנותם של אנשי הנתבעת שבקשו ממנה לרדת מהמטוס וחזרה להתמקם במקומה בתוך המטוס (אח"כ שינתה התובעת 2 את עדותה ואמרה שחזרה למטוס בשל כך שאנשי הנתבעת הבינו שהם לא בסדר), אך כך תיקנה ופיתחה את עדותה ואמרה שכן יצאה מהמטוס ונכנסה לשרוול המקשר בין המטוס לבין שדה התעופה ומשם ראה אותה התובע 1 "מרחוק", אך בסירטון התובעת 2 נראתה היטב מחוץ למטוס ולמעשה ליד התובע 2 ממש בשדה התעופה עצמו, וכלל לא מרחוק.

...

הכרעה דין התביעה – להידחות.

איני מקבל את טענת התובעים כי מדובר "במעשי הונאה ורמייה של הנתבעת", ביטוי חמור, מתלהם ובלתי נכון.

ראשית, כאמור לעיל, התובעת 2 (אמו של התובע 1) כן טסה בסופו של דבר בטיסה הנדונה, בניגוד לרושם/המצג שהוצגו בכתב התביעה; שנית, התובעת 2 העידה כי היא עלתה למטוס עם טרולי מסוג זהה לטורלי שהיה לתובע 2, ולה כן נתנו להעלות אותו למטוס למרות שהיא לא שילמה בגינו (בכתב התביעה הדבר לא נאמר).

סיכום התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בסך 3,000 ₪.

התובעת העלתה מספר גרסאות באשר לנזק שניגרם לה בעיניין הכבודה; כך, בכתב התביעה ציינה הנתבעת כי שילמה בשדה התעופה סך של 105$ בגין מזודה אחת: "...כשהגענו לשדה התעופה התברר שחברת התעופה לא עידכנה את המזוודות ונאצלנו לשלם 105$ על מזודה אחת כאשר הוצאנו משם בגדים וסחבנו אותם ביד..". התובעת צרפה לכתב תביעתה התכתבות דוא"ל בינה לבין הנתבעת, אשר בו ציינה התובעת בפני הנתבעת, כי היא דורשת פיצוי בגין 2 מזוודות שנזרקו: "שילמנו לכם על 2 מזוודות שלמתי עוד 105 דולר בשדה זרקתי 2 מזוודות על סך 800 ₪..." בדיון שהתקיים ביום 14.3.24 ציינה התובעת, כי הגיעה לשדה התעופה עם שתי מזוודות כמתוכנן, אך נציגות חברת התעופה הבהירו לה שלא נרכשה עבורה תוספת כבודה, ולכן אין אפשרות להעלות את המזוודות לטיסה.

שכן, במסגרת הדיון טענה נציגת הנתבעת כדלקמן: " לגבי המזוודה – אנחנו מודים באחריות והייתה טעות אנוש, הנציג לא כרטס את המזוודה בפועל. הוא גבה עבור שתי המזוודות 71 דולר הלוך חזור." יודגש גם כי הנתבעת הציעה לתובעת כי תצרף קבלות וכספה יוחזר לה. דבר שלא נעשה על ידה.

בעיניין ע"א 6720/99 – מתן פרפרה נ' ארתור גולדו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 28.08.2005) נאמר כי "אכן, יתכנו מקרים בהם משתכנע בית המשפט כי קיים נזק שמן הראוי לפצות עליו וכי בהעדר פיצוי תקופחנה באופן ממשי זכויותיו של הניזוק. במקרים אלה אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יפסוק פיצוי על דרך האומדן הגלובלי "על הצד הנמוך והבטוח, לשם שמירה על האיזון הראוי". בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 200 ₪.

...

עיון בגרסאותיה השונות של התובעת מביא למסקנה כי קיים קושי להבין מהו הנזק האמתי שנגרם לתובעת.

אשר על כן, הגעתי למסקנה לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור של 1,000 ₪.

בעניין ע"א 6720/99 – מתן פרפרה נ' ארתור גולדו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 28.08.2005) נאמר כי "אכן, יתכנו מקרים בהם משתכנע בית המשפט כי קיים נזק שמן הראוי לפצות עליו וכי בהיעדר פיצוי תקופחנה באופן ממשי זכויותיו של הניזוק. במקרים אלה אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יפסוק פיצוי על דרך האומדן הגלובאלי "על הצד הנמוך והבטוח, לשם שמירה על האיזון הראוי". בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 200 ₪.

כן יצוין, כי בכתב התביעה עתרו התובעות לפצוי בסך 3,500 ₪ בגין עיכוב העברת המזוודה אולם במעמד הדיון, ויתרה הנתבעת 2 על תביעת רכיב זה, מתוך הבנה כי מי מהנתבעות אינן אחראיות לפצוי בגין אובדן המזוודה (ר' עמ' 5, שו' 28 לפרו' הדיון מיום 24.5.22).

סכום התביעה איפוא, 21,087 ₪ לפי הרכיבם להלן: מישפחת מימוני - החזר בגין ביטול שהות של 7 ימים בבית המלון הנ"ל בסך של 7,156.3 ₪ מישפחת מתתיהו – החזר בגין ביטול שהות ל 7 ימים בבית המלון הנ"ל בסך 5,506.28 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש – 5,000 ₪ פיצוי בגין תשלום ריביות ביתר עקב הזקקות לרכוש אירוח במלון החלופי – 500 ₪ תשלום בגין הוצאות עו"ד – 2,925 ₪ פרשת התביעה בתמצית: התובעות התקשרו בעסקת נסיעה לנופש ביוון עבורן ועבור משפחותיהן בתקופה שבין 22.7.21-29.7.21.

למשל, התובעות טענו כי אמנם הזמינו את הנופש עבור 2 בני מישפחה נוספים, אולם בפועל הם לא הצטרפו והתובעות לא דרשו בשעתו החזר תשלום.

הנתבעות שבו וטענו כי אין להן קשר לעניין, וכי במידה שימצא כי למי מהן אחריות בפצוי התובעות, אין בידן כסף להשיב להן שכן לא קיבלו את ההחזר מבית המלון, אשר גבה את מלוא השהות לנוכח הנזקים שהתובעות, לכאורה, גרמו לו (נספח ג' לכתב ההגנה – מייל מבית המלון בו הוא מבהיר כי גבה חיוב מלא).

סיכום: אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת השבת כספים כדלקמן: לתובעת 1 יושבו 7,156 לתובעת 2 יושבו 5,506 ₪ סכום זה ישולם על ידי הנתבעת 2 לידי התובעות בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

...

לעניין תביעה זו, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 והנתבעת 2 תישא לבדה בהשבת הכספים לתובעות.

" כמו כן, ראה דבריו של בית משפט השלום בחיפה בת"ק 3523/06, וולודרסקי אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ ואח' (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "בפתח דבריי, אציין ואדגיש כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי אין היא אחראית (לא כסוכנת נסיעות ו/או כמתווכת) כלפי התובע לאספקת השירותים ועל התובע להפנות טענותיו לספק השירות.

סיכום: אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת השבת כספים כדלקמן: לתובעת 1 יושבו 7,156 לתובעת 2 יושבו 5,506 ₪ סכום זה ישולם על ידי הנתבעת 2 לידי התובעות בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כאשר הגיע תורם בדלפק הבידוק (Check-in Counter) נאמר לתובעים כי כבודתם עולה על המותר, וכי עליהם להוסיף ולשלם 300 דולר ארה"ב. התובעים הוסיפו וטענו כי נאמר להם שעבור הבת הקטינה (התובעת 3) אין כלל מזודה, זאת כאשר התובעים הגיעו עם 4 מזוודות, מתוך הנחה שלכל אדם מותרת מזודה אחת ושיהיה עליהם להוסיף 100 דולר ארה"ב עבור המזוודה הנוספת.

תביעת התובעים היא בגין עוגמת נפש, בשל המתואר; תשלום יתר ללא סיבה בגין הכבודה בסכום של 200 דולר ארה"ב; תוספת כרטיס לבת 60 דולר ארה"ב; עלות המזוודה השבורה 86 דולר ארה"ב; מוניות – 60 דולר ארה"ב; לינה 100 דולר ארה"ב; אוכל בשדה – 45 דולר; ובנוסף קניות בגדים שנאלצו לבצע התובעים בשל האיחור בהגעת כבודתם (כ-1,500 ₪).

בהתאם לרישומי התובעת ומשקל המזוודות, היה על התובעים לשלם תוספת של 500 דולר ארה"ב, אך חרף זאת בחרה הנתבעת להקל עם התובעים וגבתה סך של 300 דולר ארה"ב בלבד.

נציגת הנתבעת הסכימה, כי יש להשיב לתובעים את התשלום הנוסף לו נדרשו התובעים עבור כרטיס הבת (86 דולר ארה"ב).

אשר לפצוי בגין איחור קבלת הכבודה – צודקת הנתבעת בכך, כי נידרשת פניה בכתב (תלונה) אשר תפרט את הנזקים הנטענים, וכל זאת תוך 21 ימים בהתאם להוראות האמנה (סיפא סעיף 31(2) לאמנה).

...

בהינתן האמור, דין טענות התובעים בנוגע לכבודה – להידחות.

על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 10,632 ₪.

התובעים הגיעו בהסעה כקבוצה לשדה התעופה וב-23:30 עברו את הליך הרישום ומסירת המזוודות, והמתינו לטיסה שהייתה אמורה להמריא בשעה 02:30.

בהתאם הם מבקשים פיצוי בגין אי מילוי הוראות חוק שירותי תעופה כדין לפי סעיפים 6(א) וכן 3(א)(1)(א)-(ד) בשל אי מתן שירותי הסיוע המפורטים שם. בנוסף נתבעים פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11(א)(1)(ב), בטענה כי היתנהלות הנתבעות מצדיקה פסיקת פיצויים מקסימאליים שאינם תלויים בנזק בסך 10,590 ₪ לכל תובע.

לטענתה העיכוב היה בשל תקלה במנוע של המטוס, והיא נדרשה להטיס את החלק החלופי מסלוניקי, אך לאחר מכן לא היה אישור נחיתה בנתב"ג כי מדובר היה בטיסה בשעות לילה מאוחרת שבה כבר יש עוצר נחיתות בנתב"ג לפיכך, הפצוי המירבי הקבוע באמנת מונטראול המושת עליה בתור "מוביל" כהגדרתו בחוק, מעניק 1,300 ₪ בלבד לכל תובע, ובסך הכל עבור 22 נוסעים סך של 28,600 ₪, כעשירית בלבד מסכום התביעה.

לטענות בדבר אי סיוע, השיבה כי בנסיבות אלו אף לא היה מקום בזמן אמת להוביל את התובעים למקום לינה כאשר ייתכן ובנתיים יתקבל האישור מנתב"ג. באופן דומה המזון שסופק להם פעמיים או שלוש, היה הולם בנסיבות של עיכוב מתמשך ובלתי צפוי.

לנוכח היתנהלות זו ובהתאם לדין, אני מורה על מחיקת כתב ההגנה ולפיכך ובהיעדר הגנה מטעם הנתבעת 1, התביעה נגדה מתקבלת במלואה, אף כי ספק אם בפועל יוכלו התובעים לגבות ולו שקל אחד מנתבעת זו. למעלה מהצורך יובהר כי פניית הנתבעת 1 בכתב הגנתה, ס' 72-72, לאמנת מונטראול כחוסמת את התביעה נגדה שהוגשה לאחר למעלה מ-21 ימים, אינה רלוואנטית נוכח הסתמכות התובעים על רכיבי נזק אחרים המעוגנים בחוק שירותי תעופה; ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 20610-03-16 מאיה סהיגי נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליאנה אס פי איי (נבו 24.09.2016).

נוכח קבלת התביעה נגד הנתבעת 1 וכן קבלת ההודעה לצד ג' של הנתבעת 2, הרי שעל צד ג' לשפות את הנתבעת 2 בגין כל סכום שתשלם בפועל.

...

לא הוצגו לכך ראיות כלשהן ועל כן אני קובעת כי הנתבעת 2 לא הוכיחה כי חיפשו מלון לתובעים או הסעה, ואני קובעת כי הנתבעות הפרו את דרישת החוק בעניין זה. לגבי שירותי התקשורת, אין מקום לבטל את דרישת החוק בטענה כי לא היה לתובעים צורך בכך בהינתן שירותי אינטרנט חינם בשדה התעופה, ובהינתן שלתובעים או לכל הפחות לחלקם היו טלפונים ניידים.

התביעה לנזק ממוני בסך 1,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה שהיו לתובעים לטענתם נדחית נוכח האמור בסעיף 45 לפסק הדין.

סיכומו של דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה בסך של 3,320 ₪ לכל אחד מ-22 התובעים, ובסך הכל 73,040 ₪.