תביעה להקמת קירות תומכים וחזית, פיצוי והשבת הוצאות פיתוח

אציין כי טכניקה דומה אומצה בת"א (מחוזי ת"א) 1145/07 משה שפושניק מערכות בע"מ נ' רשת מלונות אטלס בע"מ (פורסם במאגר נבו, 8.8.17): "נקודת המוצא להכרעה היא חוות דעת המומחה וטענות שני הצדדים כנגדה. בכך אין למעשה כל חידוש" טענות ספציפיות בעיניין פריטים בחוות דעת המומחה פיתוח המיגרש בחוות דעת התובעת הועלו ארבע טענות לגבי פיתוח המיגרש כדלהלן: בגבול הדרומי מזרחי של המיגרש ניבנה קיר תומך מאבני לקט וכן גם מדרגות הירידה למגרש.

אציין כי התובעת בסיכומיה אימצה למעשה את מסקנות המומחה לעניין זה. אשר על כן, אני מאמץ את מסקנות המומחה בעיניין סוגית המדריגות, הצורך להקים מדרגות חדשות והמחיר הראוי, וקובע כי עלות הפצוי בגין רכיב זה הנה בסך של 7,000 ₪.

לעניין הטענה כי הליקוי המצוין על ידי מומחה בית המשפט מהוה שינוי חזית, אני סבור כי מצד אחד אין מדובר בשינוי חזית ביחס לנטען בכתב התביעה, אולם ומהצד השני, לא ניתן לפסוק בעיניין ליקוי זה סכום גבוה יותר מאשר נטען בחוות דעת המומחה מטעם התובעת, ואבאר: ראשית אבהיר, כי מבחינה מהותית בחוות דעת התובעת נטען באופן מפורש וברור כי קיימת רטיבות בקומת הכניסה.

אציין כי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת לתובע לתקן את כתב תביעתו לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וזאת אף מבלי לבקש את אישור בית המשפט, כאשר התקנה נועדה בפרט למקרים מסוג זה. לפיכך, ככל שהתובעת סברה שעליה לקבל פיצוי גבוה יותר בראש נזק זה לאור חוות דעת מומחה בית המשפט, היה עליה לתקן את כתב התביעה, ומשלא עשתה כן, הרי היא כבולה בסכום אותו תבעה בחוות דעתה.

אני סבור שיש לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את הנתבעת בהוצאות בגין כך וזאת כאשר לא מצאתי כל ראיה לקיומו של חוב, חוב אשר נולד רק עם הגשת התביעה כאן, ואבאר: ראשית אציין, כי בכלל ההתכתבויות שנערכו בין הצדדים בזמן אמת ולאחר מסירת הנכס לתובעת, לא העלתה הנתבעת, ולו ברמז, טענה כלשהיא לקיומו של חוב של התובעת.

כמו כן, כאשר נישאל מר אלאלוף, מנהל הנתבעת, בחקירתו האם פנה בדרישה אל התובעת לתשלום החוב הנטען, השיב מר אלאלוף באופן מיתחמק ולא אמין, כדלהלן: "ש: יש לכם ראיה אחרת שהגשתם דרישה לתשלום של ריבית והפרשי הצמדה?

...

בנסיבות אלו אני סבור כי בעניין הוצאות המשפט [כלומר, אגרות בית המשפט (על החלק לגביו אושרה התביעה), שכר טרחת המומחים מטעם התביעה, שכר העדים וכיוצא בזה], תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסכום גלובלי בסך של 15,000 ₪ אשר משקף את האיזון האמור לעיל.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים האמורים לעיל בתוך 30 יום מהיום.

אשר לעניין ההוצאות בהודעה לצד שלישי, לאור התנהלות הנתבעת כפי שפורטה לעיל, ולאור אי מתן הזכות לתקן לצד ג', אני סבור כי על אף הקבלה החלקית של ההודעה לצד ג' אין מקום לפסוק הוצאות כנגד צד ג'.

הוא תיקן החלון על חשבונו והנתבעים סרבו להשיב לו הוצאה זו. בשנת 2012 החלו הנתבעים לבנות במיגרש ובזמן הבנייה השתמשו במגרשו ללא רשות.

הנתבעים בנו ביתם בהתאם לתוכניות ולהיתר, מילאו מגרשם כפי שהתבקשו בעבודות הפיתוח והם נאלצו להיתמודד עם המצב שניגרם עקב כך שהתובע לא פעל לפי הדין וההיתר, לא מילא מגרשו כפי שנידרש, לא ביצע גדר הפרדה וקירות תמך כמתוכנן וכנדרש בהתאם להיתר שניתן לו. התובע בנה מרתף וכן בנה את ביתו על עמודים בנגוד להיתר ולכן אין לו להלין על הפרישי הגובה.

לסיום ביקשו לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות ראויות וכבדות ביותר שישקפו את מורת רוחו של בית המשפט מהגשת תביעה מופרכת, מנופחת, חסרת עילה ובהיעדר יריבות שעניינה היחיד עשיית עושר שלא כדין ובתוספת שכר טירחת עורך דין.

לטענתם טענת הבנייה על ידם ללא היתר והסגת הגבול הנה הרחבת חזית שלא מוזכרת בכתב הבניה ומה עוד שאינה נכונה עובדתית ומשפטית.

מכתב תביעתו לא ברור האם בכלל תבע פיצוי כספי בגין המסכת העובדתית שתיאר הקשורה לנתבעים 3 ו-4, אשר היתיישנה זה מכבר והתייחסה למעשים שייחס להם בהיותם היו ילדים בגילאים פחות מ-12 שנה נעדרי אחריות בנזיקין.

מחדלים וחריגות בנייה אלו הובילו להבדלים הטופוגרפיים ולצורך של אנשי המיקצוע ששכר הנתבע למצוא פיתרון להקמת הגדר בהיעדרה, ובהיעדר קיר תמך מצד התובע וכן להפרשי הגבהים שנוצרו כתוצאה מאי מילוי מיגרש התובע ויישור הקרקע על ידו, אלא חפירה לצורך בניית קומת מרתף על עמודים בחלקו האחורי של הבית.

...

לאור האמור לעיל אני סבור כי גם דין תביעת התובע בראש נזק זה להידחות שכן לא הוכחה פגיעה, ולכל היותר מדובר בזוטי דברים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעים.

התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום הוצאתם ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 15457-05-18 גני בר עפר פיתוח ונוף בע"מ ואח' נ' החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה בע"מ ואח' תיק חצוני: תיק עזר בפני כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל תובעת גני בר עפר פיתוח ונוף בע"מ נתבעות מודיעה 1 מודיעה 2 1. החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה בע"מ 2. יהל מהנדסים - ייזום פרוייקטים בע"מ 3. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ צד ג' 1 צד ג' 2 החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה בע"מ חברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ ב"כ התובעת: עו"ד ספי טייטלבאום ב"כ נתבעת 1 וצד ג' 1: עוה"ד שגית גליקסמן ודוד יבורסקי ב"כ נתבעת 2: עו"ד דרור פרידנרייך ב"כ נתבעת 3: עו"ד גבריאל דיסני ב"כ צד ג' 2: עו"ד גיורא בר טל פסק דין

הרשאה זו אינה מטילה על נת"י חובה כלשהיא, לא כלפי התובעת ואף לא כלפי כל גורם אחר, והיא אך מזכה את נת"י לתבוע מעריית כפר יונה שיפוי או פיצוי בגין כל הוצאותיה או הפסדיה בגין הליך זה. בתיק הוגשו גם הודעות נגד צדדים שלישיים.

התובעת לא פירטה בתצהירים ולא הוכיחה מה היו הגורמים לעיכובים באותה תקופה (מנהל העבודה של התובעת שנשאל על כך ישירות השיב תשובות לא משכנעות לצורך הסבר התמשכות של חודשים ארוכים, כגון שבשטח כבר הייתה בניה של תחנת דלק וקירות תומכים שהקשו על הגישה ושהיה צורך לחדש היתרים "כך אני חושב" – עמ' 43 ש' 35 – עמ' 44 ש' 12).

החל בעצם ביסוס התביעה על ההקף הכספי, משל עסקינן בחוזה פאושלי, בעוד שבפועל מדובר בחוזה מדידה; המשך בהרחבות החזית הניכרות בתצהיר העדות הראשית ובחוות הדעת; וכלה בהעדר דיוקים בתחשיבים ובטענות, הגובלים בהטעיה, כגון התחשיב השגוי של ההפרש בין ההקף הכספי לבין הסכום ששולם, והטענה שהעבודות החלו בחודש יולי 2015 כביכול; בשינויים בלתי פוסקים של סכומי הנזק או הפצוי הנטענים, ובפער בלתי מוסבר בין הסכום שנידרש בחשבון הסופי לבין הסכומים שנתבעו בתביעה.

לא היה מקום של ממש להודעה זו, היות שככל שהיה נמצא שחכ"ל כפר יונה לא שילמה על כל העבודות שקבלה, הדבר היה מחייבה בתוספת תשלום ואין בכך כדי להקים לה עילה כלפי עורכת מיכרז המסגרת.

...

מדובר בסכומים שהופרחו בעלמא, ללא כל בסיס בחומר הראיות, שדינם להידחות, ואין צורך להרחיב את הדיון ביחס אליהם.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

לאחר שבחנתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת את גובה התביעה (1.8 מיליון ₪), את הרף המינימאלי המומלץ על פי כללי לשכת עורכי הדין, את התוצאה שאליה הגעתי ואת כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות (ובסך הכל – 210,000 ₪).

בנוסף, נתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד לחייב את התובעים לשאת במחצית עלויות הקמת קיר תומך בין חלקת הנתבע לחלקת התובעים.

מדובר בהרחבת חזית אסורה.

יחד עם זאת, בסעיף לסיכומים 66.2, אותה קביעה של המומחה משמשת את התובעים כטענת הגנה מפני התביעה שכנגד, שכן נאמר: "הקיר התומך שניבנה על ידי הנתבע הוא במרחק 1-1.5מ' מהחומה המקורית, ורק לאחר בניית הקיר התומך אשר ניבנה בשטחו של הנתבע נוצר מצב שקרקע הנתבע מוחזקת ע"י התובעים לעניין זה ראה חוו"ד מומחה ביהמ"ש (סעיף 5 ותמונה 18)". התובעים מחד מבקשים לסטות מחוות דעת המומחה ובאותה נשימה מסתמכים על קביעותיו ומאמצים את הפצוי הכספי שהומלץ על ידו.

(ב)  מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להישתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה – בחלקים שוים, זולת אם מידת השמוש בהם היתה שונה.

הקיר התומך הוקם על מנת להחזיר את המצב לקדמותו וכפי שהבטיח מר קלפון פעם אחר פעם לנתבעים שכנגד.

בניית הקיר התומך הייתה חלק בלתי נפרד מפיתוח מיגרש הנתבע ולא היה מנוס מבנייתו, כך צוין בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם הנתבעים בתביעה העיקרית, בכתב התביעה שכנגד וכן בסיכומים.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 50,000 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים החזר שכ"ט עבור חלק התובעים בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט והוצאות העדות שלו וכן ישלמו לתובעים שכ"ט מומחה מטעמם –בהתאם לקבלות שיוצגו לנתבעים.

התביעה שכנגד נדחית במלואה כנגד כל הנתבעים שכנגד.

ראוי לציין כי הנתבע אחמד שתיווי, קבלן עבודות בניה ופיתוח באתר, הגיש כנגד התובעים תביעה שכנגד בה עתר לחייבם בפצוי כספי בסך 111,600 ₪ בטענה כי העתיק עבורם עצי זית ופינה פסולת מהמקום, מבלי שהתובעים שילמו תמורה עבור כך, בנגוד להתחייבותם.

חברת "נתיבי איילון" הגישה היתייחסות בה טענה שמדובר בסטייה מחזית המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות, וכי לגוף הדברים הטענה אינה נכונה, כאשר נתיבי איילון מצרפת לתגובתה מפת מדידה של מודד מטעמה, המוכיחה לשיטתה כי העבודות להקמת הכביש, לרבות הנחת קיר תמך בשטח, תואמות את תוכנית המתאר ואינה חורגת ממנה.

תחילה יודגש, כי הטענה בנוגע לפלישה למקרקעין שבבעלותם התובעים, ע"י בניית קיר תמך באופן הסוטה מתוכנית המתאר מכוחה הוקם הכביש, היא טענה הנוגעת לעילה שונה לחלוטין מזו שנטענה בכתב התביעה.

אוסיף כי שמיעת הראית אמנם טרם התחילה, ואולם אין לומר שמדובר בהליך המצוי בתחילתו, כאשר חלפה לה שנה מאז הגשת התביעה, במהלכה מוקדו המחלוקות וצומצמו, והעתרות לבקשה כעת תחזיר אחורה את הגלגל, ותאריך בחודשים ארוכים את בירור התובענה, והכל לצד הגדלה משמעותית של הקף המשאבים הנחוצים לבירורה.

סוגיית הוצאות הנתבעים בגין הבקשה הנוכחית תוכרע בהמשך הדרך, בין היתר בשים לב לשאלה האם הנתבעים הנוכחיים יישארו כצד להליך, או שמא יבחרו התובעים להוציאם (ראו סעיף 1 להחלטה בישיבה מיום 10.7.23).

...

דיון והכרעה לאחר שקילת הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

השאלה כעת היא האם יש לאפשר לתובעים לתקן את תביעתם ע"י הוספת עילה חדשה לחלוטין, בדמות בניית קיר הבוטה מתוכנית המתאר מכוחה מבוצע הכביש, וסבורני כי התשובה לכך היא בשלילה.

נוכח כל האמור אני מורה על דחיית הבקשה.