תביעה להצהרת זכויות חכירה במקרקעין בבאר יעקב

כללי: בעלי הדין: התובעת 1 הייתה מי שהייתה זכאית להרשם כבעלת זכות חכירה של המקרקעין המצויים במיגרש ב' (15/2) חלקה 5 בגוש 4245, ברחוב הגפן 22 בבאר יעקב (להלן-"המקרקעין") ומי שמכרה את המקרקעין לתובעת 2.

הנתבע הצהיר כי קיבל את המיגרש בירושה ובשנת 1984, אביו יזם את הגשת הבקשה לתב"ע נקודתית על מנת לחלק את המיגרש בינו לבין אחיו; התב"ע אושרה בשנת 1987 ולפיה הגיש בקשה וקיבל היתר בניה לביתו לרבות חלק מהחומה באורך של 9 מטרים; בשנת 1994 קיבל תעודת גמר; עיקר המחלוקת עם התובעת נבע מסירוב הדיירים שקדמו לה- מישפחת קשקש, לשלם חלקם בעלויות התב"ע על אף שהיא הטיבה עמם והגדילה את זכויות הבניה שלהם; בן זוגה של התובעת 1 לקח חלק נכבד, בניהול ובהתנהלות סביב בניית החומה והחתימה על ההסכמים שהובילו לבנייתה; התובעת 1 ובן זוגה הם שבקשו את תווכו של מר דוד דירי והוא הסכים לכך; חפוי החומה גרר עלות נוספת של 4,000 ₪ ובשל בקשת התובעת ובן זוגה הסכים לספוג עלות זו ושילם אותה במלואה; ההסכם נוסח על ידי עורכי דין מטעם הצדדים; יגאל אורבך מדד בעצמו את המפסקים, וביצע סימונים יחד עם התובעת ובאישורה; התובעת 1 ובן זוגה ליוו את כל הליך בניית החומה ובסיומה חתמה התובעת כי היא שבעת רצון מהחומה; התובעת אף צבעה את החומה מצידה הפנימי; ככל שקיימת סטייה היא מינימלית ונגרמה בעקבות טעות מדידה של התובעת 1 ובן זוגה; הוא השקיע בפתוח החומה והתשתיות בה ורק לאחר מספר חודשים פנתה אליו התובעת לראשונה וטענה טענות כנגד מיקום החומה; הטנדר והנגרר המצולמים במעבר צולמו כאשר אלו הגיעו לבית התובעת 2 אשר ביקשה לבנות חדר נוסף והוא לא ניתקל בכל קושי והדרך כיום מאפשרת תנועה וכניסת כלי רכב; הוא הציע רעיון לפיתרון המחלוקת לפיו שכנים מדרום יוותרו על מספר סנטימטרים משטח שלא ניצלו ולא ניכנס לתוואי חומתם; כל הנוגעים בדבר הסכימו להצעה וחתמו על ההסכם למעט התובעת 2; התובעת 2 היא זו שדחפה את התובעת 1 להגיש את התביעה , אך לא ניהלה מולו שום הליך או מ"מ והצטרפה לתביעה בחוסר תום לב; עתירה לבית המשפט המחוזי בנושא נגד הוועדה המקומית, נגדו ונגד המועצה המקומית נדחתה; בפועל הכניסה למגרש התובעת 2 צריכה להיות מצפון ולא בסמיכות לחומה; הוא פועל להכשרת החומה משום שמדובר בסטייה מינימלית שנבעה מטעות בסימון של התובעת 1 ובן זוגה.

...

הנתבע טען בכתב ההגנה שיש לדחות את תביעת התובעות מהסיבות כדלקמן: 1) מדובר למעשה בבקשת סעד הריסה ולפיכך הסמכות הינה של בית המשפט המחוזי; 2) התובעת 1 הסתירה ממנו עובדת מכירת המקרקעין לתובעת 2 ואף חתמה עמו על ההסכם לאחר המכירה; 3) התובעת 1 ובן זוגה יגאל אורבך נטלו חלק פעיל ועיקרי במדידות וסימון תוואי הגדר וזאת בהתאם למפה ולתוכניות והחומה נבנתה בדיוק לפי הסימון שביצעו בטרם החלה הבנייה; 4) התובעת אינה בעלת המקרקעין ולכן היא נעדרת מעמד משפטי להגשת התביעה ובין הצדדים אין כל יריבות משפטית; התובעת 2 רכשה הנכס במצבו as is , בעתירה לבית המשפט המחוזי צורפה כ"עותרת בלתי פורמאלית" ולפיכך אין לה כל יריבות משפטית עם התובע; 5) לאחר שהחומה נבנתה חתמה התובעת 1 על גבי ההסכם לבניית החומה, כי החומה נבנתה לשביעות רצונה ואין לה שום טענה לגביה ומספר חודשים לאחר מכן חתמה מול התובעת 2 על נספח להסכם ובו התחייבה שהחומה תבנה בהתאם להיתר והפקידה סך של 70,000 ₪ בנאמנות על מנת להבטיח זאת; 6) מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ללא עילה וממילא התובעת מושתקת מלטעון טענותיה בשל חתימתה שהחומה נבנתה לשביעות, חתימה המהווה השתק פלוגתא.

לאור נסיבות אלו, סבור אני שיש לקבל את התביעה, ולהורות לנתבע לסלק ידו מכל מקום בשביל בו רוחב השביל נטו בין הקירות שנבנו הינו פחות מ-2.30 מ', גם אם הדבר מחייב את הריסת הקיר שנבנה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: 1) אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לסלק ידו , כאשר סילוק היד כולל סילוק הקיר, מכל מקום בשביל הגישה הדרומי המוביל לחלק הדרומי של מגרש 15/2 חלקה 5 בגוש 4245, ברחוב הגפן 22 בבאר יעקב, אשר גורם לכך שרוחב נטו של שביל הגישה הינו פחות מ- 2.3 מ', גם אם משמעות הדבר הריסת הקיר שבנה.

2) הנתבע ישלם לתובעת 1 את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) הנתבע ישלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 51484-03-21 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' מאיה כימיקלים בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יעקב דנינו התובעת: תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ הנתבעות: 1. מאיה כימיקלים בע"מ 2. מאיה אופקים בע"מ 3. נדב ב. לוגיסטיקה בע"מ 4. איסתא מרכזים לוגיסטיים בע"מ 5. המועצה האזורית באר טוביה 6. באלק כימיקלים בע"מ 7. רשות מקרקעי ישראל החלטה

רקע עובדתי וטענות הצדדים התובעת, חב' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "תנובה"), והנתבעת 1, חב' מאיה כימיקלים בע"מ (לשעבר: עמגל כימיקלים בע"מ; להלן לסירוגין: "מאיה כימיקלים") הן בעלות זכויות חכירה במקרקעין גובלים באיזור התעשייה באר טוביה, בסמוך לצומת קריית מלאכי.

לאור זאת, בכתב התביעה עתרה להצהיר על תוקפו של ההסכם לבצוע איחוד וחלוקה וחילופי השטחים, כמפורט בתכנית המדידה שצורפה כנספח 7 לתביעה, ומתוך שכך, להצהיר כי היא הבעלים של שטח המריבה.

בצד זאת, נטען כי אילו סברה תנובה שבאמתחתה זכות קניינית בשטח המריבה, לא הייתה באה לכלל חתימה על הסכם שכירות בשנת 2019 ביחס לרצועת קרקע זו. למעשה, הטעם היחיד המשמש יסוד להגשת התביעה נעוץ בכך שהועדה המקומית דרשה ממאיה כימיקלים ומאיה אופקים לסמן את המבנה שבנתה תנובה בשטח המריבה, כמסומן להריסה, מאחר שמדובר בפלישה.

...

השוני בין ההסדרים גוזר מסקנה, לפיה הגם שככלל על בית המשפט לגלות מדיניות ליברלית באשר לבקשות המוגשות לתיקון כתב תביעה, אלא אם יש בתיקון כדי ליצור קיפוח הצד שכנגד, או כי הבקשה כרוכה בהתנהגות שלא בתום לב מצד המבקש, או כי קיים איחור ניכר בהגשת הבקשה, הרי שלפי התקנות החדשות שיקולים רוחביים נוספים עשויים להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה.

הגם שלא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להעלאת כלל הטענות העובדתיות בשלב זה בלבד, ולמרות שקשה להתנער מהרושם כי תיקון כתב התביעה נועד לבצע 'מקצה שיפורים' ולא לשקף מצב עובדתי חדש שנודע אך לאחרונה, סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשה.

בנסיבות אלה, לאור השלב המקדמי יחסית שבו הוגשה הבקשה, ולאור העובדה כי התיקון המבוקש צפוי להשיג פריסה רחבה של עובדות המצויות בליבת המחלוקת הניטשת בין הצדדים, נחה דעתי כי התיקון דרוש לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.

לפני תביעה שהוגשה על ידי יהודית ואליהו גואטה (להלן: "התובעים") נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבעת"), שבמסגרתה ביקשו התובעים להצהיר כי הם בעלי זכויות החכירה לדורות במקרקעין הידועים כחלקות 54 ו- 212 בגוש 3832 (מגרשים 119 ו-120) בשטח של 2,295 מ"ר בבאר יעקב (להלן: "המקרקעין"), וכי הם זכאים לחתום על חוזה חכירה לדורות של המקרקעין, כמקובל אצל הנתבעת.

...

בסיכומי התשובה טענו התובעים כי "...לאור כך שלא הוצג בדל ראיה לעניין החלק שבו נעשתה העסקה, לאחר ביטול מגרשים 119, 120 המסקנה היא להחזקה משותפת של המקרקעין על ידי הנתבעת והתובעים של כל שטח מגרש 79..." בהמשך טענו התובעים לבעלות במושע של שני הצדדים (סעיף 9).

נוכח האמור, אני דוחה את הטענה.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

רקע עובדתי הנתבע והתובע שכנגד, מר שמעון בוקובזה (להלן: "המוכר") ירש מהוריו המנוחים זכויות ביחס לנכס מקרקעין בגודל 265 ממ"ר המצוי ברחוב האיריס 40 בבאר יעקב, המהוה חלק מגוש 3832 חלקה 74, המסומן בתשריט שהכין המודד המוסמך קרלן עמנואל (להלן: "התשריט") כמגרש 53 א/1 (להלן: "הנכס").

הזכויות האמורות בנכס הן זכויות חכירה בלתי מהוונות במקרקעין המנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל, כאשר אצל רשות מקרקעי ישראל הן עדיין רשומות על שם הורי המוכר.

(ההדגשה וההבלטה במקור) עוד יצוין, למען שלמות התמונה, כי ביום 19.9.2007 נימסרה לרשות המסים הצהרת מוכר בדבר חוזה המכר (ראו נספח ג' לתצהיר טוויק).

טענתו המרכזית של המוכר היא שחוזה המכר היה חוזה מותנה בתנאי מתלה, רישום הזכויות בנכס על שמו, ומשתנאי מתלה זה לא היתקיים - לא עד למועד הגשת התביעה שכנגד (11.4.2011) ולא עד עצם היום הזה - הרי שחוזה המכר כלל לא ניכנס לתוקף.

...

המסקנה המתבקשת היא, שהסכם המכר אומנם היה מותנה בתנאי מתלה בעת כריתתו, ואולם הצדדים הסכימו מספר חודשים לאחר מכן, בעת החתימה על נספח – ת', על ביטול התנאי המתלה, ועל כניסת החיובים העיקריים של החוזה לתוקף למרות אי התקיימות התנאי (לאפשרות של צדדים להסכים לביטול תנאי, ולהפיכת החוזה למוחלט, ראו ע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקריית משה בע"מ, פסקה 6 לפסק דינה של המשנה לנשיא, כתוארה אז, השופטת מרים נאור (ניתן ב- 18.11.2012); ת"א (מרכז) 22685-04-12 תחנת דלק חוואסה בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, פסקאות 57 – 62 (ניתן ב- 31.12.2014)).

לפיכך הטענה המרכזית שהעלה המוכר בכתב הגנתו נגד אכיפת ההסכם חייבת להידחות.

סוף דבר דינה של תביעת הרוכשים להתקבל.

התביעה הנגדית שהגיש המוכר נדחית.

בהסתמך על הסכמות אליהן הגיעו התובע ויורשי אמו, ניתן תחילה פסק דין חלקי אשר קבע שהתובע הנו בעל 90 אחוז מזכויות החכירה לדורות במחצית המערבית של המיגרש והצריף ברחוב הגפן 3 במבנה 55ב', ובחלק מחלקה 2 בגוש 4245 המהוה היום חלק ממגרש 17 בחלקה ובגוש הנ"ל. לאחר מתן פסק הדין החלקי הודיעו התובע והגב' קלמנטינה דיין על הסכמות, שאף הן קבלו תוקף של פסק דין, ולפיהן התובע יהיה רשאי להודיע לכל גוף או רשות כי הינו בעל % 100 זכויות במקרקעין הידועים כחלק המערבי במיגרש 17 (55ב' הסטורי) בחלקה 2 בגוש 4245 הנמצא בבאר יעקב ולבצע כל פעולה הקשורה במימוש זכויותיו בתובענה נשוא פסק דין זה. כן נקבע בפסק הדין שהתובע ישלם לנתבעת בתובענה, פיצוי כספי בסך בשקלים שווה ערך לסך של 9000 $ של ארה"ב בתוך 15 יום מיום שיקבל את הכספים בת.א.4519/98 לרבות במסגרת כל הליך שיפוטי או מעין שפוטי לרבות בהסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

בסעיף 1 א. לתצהיר ת/15 התובע הצהיר: "אני הבעלים של 100% מזכויות החכירה לדורות של המחצית המערבית של מיגרש וצריף ברחוב הגפן 3, בשכונת הרצל בבאר יעקב, שהיה ידוע בעבר כמבנה או כצריף 55ב', או כדירה 2 במבנה 55 במיגרש א' וכחלק מחלקה 2 במיגרש 4245 להלן "מיגרש חסון-מולכו" או "המיגרש ההסטורי שלי").

...

מכל סכום שהנתבעת תשלם לתובע עבור זכויותיו במגרש 55ב' יש לנכות את הסך שהנתבעת שלמה לתובע על-פי פסק הדין החלקי (לא כולל הוצאות משפט).

התביעה לתשלום בהסתמך על הקמת המבנה הראשון על מגרש 17 נדחית.

הנתבעת תשלם הוצאות עדי התובע הנובעות מזימונו לעדות של מר עורבי ושל הגב' קריזה וכן חלק מאגרת בית המשפט, על-פי שיעור האגרה שהיה על התובע לשלם לו הייתה התובענה לצו מניעה ולפיצוי בשיעור בפועל נפסק.