מכיוון שהתביעה היא תביעתו של התובע, בה הוא עותר להצהיר על בטלותו של חוזה המכר, שנכרת לכאורה עם הנוח נימר, לא מצאתי מקום לצרף את בעלי העיסקאות הסותרות.
התובע פנה איפוא ללישכת רישום המקרקעין, וכך מצהיר התובע בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית:
"לאחר קבלת המסמכים מירשם המקרקעין, התמלאתי בתדהמה ואף נותרתי פעור פה, וזאת לאחר שגיליתי, כי המנוח או מי מטעמו זייף הסכם מכר מקרקעין הנושא תאריך 18.6.1986, לפיו מכרתי למנוח את מלוא זכויותי במקרקעין."
למטה מדברים אלה, בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית, מצהיר התובע:
"הנני מצהיר, כי מעולם לא חתמתי על אותו הסכם וכי עסקינן בפיסת נייר חסרת כל תוקף נטולת כל משמעות."
התובע מוסיף, כי מתוך ההסכם, הכתוב בשפה הערבית עולה, כי התובע מכר למנוח נימר את זכויותיו בחלקה תמורת סכום של 9,500 דולר, ובנוסף לכך שטח של 330 מ"ר מזכויותיו של המנוח נימר בחלקה 22 בגוש 19323.
...
סוף דבר
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני דוחה את התביעה.
(ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 23,400 ₪.
(ג) כמו כן הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את כל ההוצאות שהוציאו לקבלת חוות דעת המומחית מטעמם (דבורה הראל) וחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט (הגב' פנינה אריאלי).