תביעה להצהרת בעלות על מיטלטלין מעוקלים בהליכי גבייה

2.9 כנגד העותר ננקטו מספר הליכים מינהליים ובין השאר: משלוח אזהרות טרם נקיטת הליכים משפטיים (04.12.2012, 14.07.2015), עיקולים ברשום בכתובת העותר (31.05.2015, 09.12.2015- בנוכחות העותר), עיקול חשבון בנק (04.03.2015), הודעה על מתן צו למכירת מיטלטלין מעוקלים (13.12.2015).

טענות הצדדים 3.1 העותר עתר לסעד הצהרתי לפיו יוצהר כי חוב הארנונה בטל, ובית המשפט יורה למשיבה 1 להחזיר כל סכום שנגבה ו/או כל חפץ שהוצא מביתו, ובתשלום הוצאות ההליך.

נטען כי הרישום בערייה לפיו העותר מחזיק בנכס, נעשה על סמך הודעת הבעלים ללא רצונו וידיעתו של העותר ונוכח פסק הדין בהמרצת הפתיחה, יש למחוק רשומו כמחזיק.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 28.06.2016 , על אף תביעות חוב רבות כנד העותר וניהול הליכים מקבילים על ידו, אף אחד מפסקי הדין ו/או המסמכים שהוצגו לא קובע כי פנקס השיקים אכן נגנב, כפי שנטען באופן מפורש על ידי העותר.

...

3.2 לטענת משיבה 1 דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי בלתי סביר בהגשתה.

לסיכום 5.1 העתירה נדחית.

בקשה למתן צו הצהרתי לפיו רכב מסוג קאדילק מ.ר. 90-252-72 שנת ייצור 2010 (להלן: הרכב) הוא בבעלותו הבלעדית של המבקש ולכן לא ניתן לעקלו במסגרת הליכי גביה אותם מנהלת המשיבה 1 נגד משיב 2.

(ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו.

ביהמ"ש העליון קבע כי כאשר מבקשים להצהיר כי החייב הוא בעלים של מקרקעין הרשומים על שמו של אחר, נטל השיכנוע הוא על מבקש ההצהרה ודרך ההוכחה בנויה על "קיומם של אותות של מירמה", חזקות עובדתיות המצביעות על מירמה.

סוף דבר, המארג הראייתי מלמד ברמת ההסתברות הנדרשת כי הרכב בבעלות המשיב ולכן התביעה נדחית.

...

בנוסף, טענת המבקש כי הרכב הוא רכב נכה של אביו סותרת את בקשתו וגם מטעם זה דינה להידחות.

בענייננו, בין אם הנטל על המבקש ובין אם על המשיבה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התוצאה המסתברת היא כי הרכב הוא בבעלות החייב – המשיב ולא בבעלות המבקש.

סוף דבר, המארג הראייתי מלמד ברמת ההסתברות הנדרשת כי הרכב בבעלות המשיב ולכן התביעה נדחית.

לטענתה, פעולות האכיפה שננקטו על ידי הנתבעות ובכללם, הטלת עיקולים וכן הוצאת מיטלטלין משטח המבנה, גובלות בעבירה פלילית ומהוות הפרה בוטה ושימוש לרעה של כוח הסמכויות הנתונות בידי הנתבעות.

כמו כן נקבע שם, כי " מלשון הסעיף אף עולה כי חבותו של המחזיק או הבעלים המקורי היא שיורית כך שיש לחייבו בתשלום ארנונה רק כאשר לא ניתן לגבותה ממי שחב בה בפועל". מן הכלל אל הפרט במקרה דנן, הוכח כי הנתבעות בדקו באופן אקטיבי את זהות המחזיק, וזאת נוכח משך הזמן הרב בו לא שולם החוב, ולאחר שעשו כן, החלו בהליכי גביה.

בעדותו, העיד מר דוידוב, כי להבנתו: "מי ששיקר לי זה הבעלים. הבעלים לא דיווח נכונה על המחזיק בפועל מסיבות שלו כדי לא לשלם ארנונה, הוא השית את זה על חברה שפשטה רגל מ- 2008, ההסכם ביניהם כלל גם את הארנונה, אני אשלם את הארנונה, אל תידאג, כך ט.א. כביכול רשומה בספרי העיריה, לא יכולים לאכוף אותה, לא יכולים לידרוש ממנה את החוב, פשוט להשית על חברה בעלמא ולא על המחזיק בפועל". מר דוידוב צירף לתצהירו את נספח ב', כתב הרשאה, צו לתפיסת מיטלטלין מכוח פקודת המיסים מיום 29.7.12, החתום על ידי הממונה על הגבייה אצל העיריה, ובהוראתו נשלח גובה מס לנכס לגביית החוב.

חיים, בעל המניות בתובעת, לא פנה לאחיו, לא הסדיר את הרישום של המשתמשים והמחזיקים בנכס, אך מצפה, שהאחריות שלו כבעלים על פי דין, להסדיר את רישום השוכרים, על מנת שחובות הארנונה ישולמו כדין וכסדרם, שזהותם הייתה עלומה ונסתרת בפני הנתבעות, תבוצע על ידי עירית טבריה, על שום מה? לחיים התשובה.

לאור כל האמור, אני קובעת כי לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבעת, לרשום את התובעת כמחזיקה בנכס, בהיותה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס כבעלים, ודין התביעה להצהיר כי המחזיקה היא חברת טל אור בע"מ, להדחות.

...

אני סבורה, המקרה הנדון הוא אחד מאותם מקרים אלה.

לאור כל האמור, אני קובעת כי לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבעת, לרשום את התובעת כמחזיקה בנכס, בהיותה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס כבעלים, ודין התביעה להצהיר כי המחזיקה היא חברת טל אור בע"מ, להידחות.

לסיום, אני מורה על דחיית התביעה.

עוד עולה מהבקשה כי במהלך חדש יוני 2020 הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן הצהרה, שלפיה דירה שהייתה בבעלות היחיד (רחוב תבור 2, יוקנעם) הועברה על ידיו במתנה וללא תמורה לבתו במהלך אוגוסט 2019 (ה"פ 29754-06-20).

מיטלטלין מעוקלים שנתפסו טרם מתן צו לפתיחת הליכים, המאוחסנים במחסני ההוצאה לפועל, במרכז לגביית קנסות, או בידי גורם אחר שנקט בהליכי גביה לפי דין ושטרם נמכרו עד היום, אם קיימים כאלה על שם החייב, יימכרו על ידי הגורם שנקט בהליך הגביה, ובמערכת ההוצאה לפועל לפי כללי מכר מעוקלים בהוצאה לפועל, כאמור בסעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ותקנה 53 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979; התמורה בנכוי ההוצאות תועבר לנכסי קופת הנשייה.

...

אני מורה לנאמן שימונה לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם לחייב זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי החייב אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

הגבלות על החייב במתן צו זה ובהתאם להוראות סעיף 121 (3) בחוק אני מורה שעם מתן הצו לפתיחת הליכים ועד מתן הצו לשיקום כלכלי, חלות על החייב ההגבלות הקבועות בסעיף 142 לחוק, והכל כאמור בחוק, ובכלל זה: הגבלה מקבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, ומהארכת תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לשם שיבה לישראל.

החובות המוטלות על החייב אני מורה לחייב לפעול כדלהלן: להגיש לנאמן, בתוך 21 ימים ממועד מתן הצו, דו"ח על מצבו הכלכלי בשנתיים שקדמו למועד הגשת הדו"ח. להתייצב בפני הנאמן, בית המשפט, הממונה, בכל עת ככל שהדבר דרוש, לצורך בירור או חקירה, לפי העניין.

מבלי לקבוע מסמרות אגיה כי בשים לב למלאכה העדינה והמורכבת הכרוכה במיקום פסק דין הצהרתי על בעלות במטלטלין על חווקי הסולם שבין גברא, מעין חפצא [Quasi in rem] וחפצא [ראו רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' מרקו בסן, נ(1) 636 (1996) וכן ה"פ (שלום תל אביב-יפו) 176709/01 זיתוני בתיה נ' ירקון פלסטיקה בע"מ (2002)], יקשה עוד יותר לבסס טענה כי היה על הנתבע להמנע מבצוע העיקול, כל זאת, עת נוהל בעלי תפקיד של רשות האכיפה והגבייה עצמה אשר הוצג על ידי הנתבע, קובע במפורש ביחס לפסק דין הצהרתי: "יש לוודא כי הזוכה רשום כאחד המשיבים בפסק הדין לענין תיק ההוצאה לפועל הרלוואנטי", וביחס לחלוקת רכוש בין בני זוג הוא מורה להסתמך רק על "תעודת גירושין ופסק דין מאושר של בית המשפט המוסמך בדבר חלוקת הרכוש בו מצוין במפורש כי חלוקת הרכוש נוסעת מגירושי בני הזוג, בצרוף הסכם ממון. הסכם ממון בלבד אינו מהוה עילה לאי ביצוע ההליך, גם אם ניתן לו תוקף של פס"ד". המסמכים שהציגה התובעת לבית המשפט, ואשר נטען כי רצתה להציגם לנתבע בעת ביצוע העיקול, אינם מקיימים אחר דרישות הללו.

בראי המפורט לעיל ומשהנתבע הכחיש זאת נמרצות בחקירתו אף לא בוססה הטענה כי הנתבע ידע על פסק הדין ההצהרתי מפיו של הזוכה [וראו גם תשובות רחמים הנוגעות לעניין זה בעמ' 17, שורות 36-38, עמ' 18 שורות 1-5, לפרוטוקול מיום 12.5.20], או כי ההליך שנועד לגבות חוב פסוק שרחמים השתמט מלשלמו, בוצע מתוך "נקמנות" אישית, ותוך "גסות רוח ובריונות". מנגד, החוטר העקרי של הקטגוריה הכלולה בסיכומי התובעת על מהימנות הנתבע, שם הואשם הנתבע כי כאשר תיאר את בתה של התובעת כחיילת במדים, "שיקר במצח נחושה אודות הבת מול ביהמ"ש הנכבד ובדה את סיפור המדים", וזאת משהיתה בת 26 בזמן הארוע, מתבקע תוך שהוא מותיר אחריו ריח רע כאשר מעיינים בעדות התובעת בדיון מיום 18.3.19 לפיה: "כשהוא בא המעקל, הבת שלי היתה חיילת, היא היתה בבית או בתיכון , אני לא זוכרת", [עמ' 1, שורות 14-15] כאמור, בסעיף 5 לכתב התביעה הצהירה התובעת כי רחמים מתגורר עימה, ובחקירתה הודתה כי שמו מופיע על דלת בית המגורים.

" [עמ' 21, שורות 24-28, לפרוטוקול מיום 12.5.20], בהודעה על רישום עיקול נכללה ההוראה הבאה: "הטוען לבעלות על המיטלטלין שנירשם עליהם עיקול, עליו ההוכחה. עליו לפנות תוך 3 ימים ללישכת ההוצאה לפועל הנ"ל בבקשה בכתב כחוק. אם ברשותו מסמכים המאמתים טענותיו עליו לצרפם." דא עקא, חרף האמור לעיל לא טירחה התובעת להגיש בקשה כאמור, ואת השלכות היתנהלות רשלנית כאמור ראו בעיניין גמזו הנזכר לעיך וכן בדברי כב' השופט ד' מינץ בת"א (י-ם) 7493/04 גל אברהם נ' ורשה שמואל (2004)] במכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.

...

50,000 ₪ מתוכם יוחסו ל"לשון הרע ללא הוכחת נזק", 6,500 ₪ נוספים ל"הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין שחרור המעוקלים", 650 ₪ בגין "דמי אחסנה ושחרור מעוקלים", 2,500 ₪ בגין "אובדן ימי עבודה", ו-2,500 ₪ בגין "עוגמת נפש". סדן התביעה מצוי בסעיף 20 לה, לפיו "אין חולק כי שמה הטוב של התובעת נפגע קשה בעקבות העיקול הלא חוקי וממילא הרי שדי בכך שהנתבע ביצוע עיקול לא חוקי, בכדי להקים עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע". אחר שמיעת הראיות, עיון במוצגים ושקילת סיכומי טענות הצדדים, סבורני כי אין מנוס מן המסקנה כי סדן התביעה אינו יצוק מחומר קשיח דיו, ואין בכוחו לעצב עבור התובעת גמול כלשהו, וכפי שאשרטט להלן במכחול הדק הנדרש בהכרעה בתביעה בסדר דין מהיר.

אצביע גם על כך שהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל לחייב את התובעת בהוצאות איחסון המטלטלין עד ליום מתן ההחלטה תומכת דווקא במסקנה שלא מצאה פגם בהתנהלות הנתבע בעת ביצוע העיקול.

הסולת הנקייה היא כי בשים לב לכך שלא הוצגו לנתבע אותם מסמכים אשר רק בכוחם בהתאם לנהלי רשות האכיפה והגבייה המצוטטים לעיל לעצור את ביצוע ההליך, ואף פסק הדין ההצהרתי שהובטח לא הוצג לו, ומשמעדות בתה של התובעת עצמה עולה כי בניגוד לנטען הנתבע לא נחפז טרם השלים את הליך הוצאת המעוקלים בנסיבות שפורטו לעיל [ראו עמ' 11 לפרוטוקול מיום 12.5.20, שורות 7-8] ונכח שם עד שהספיק רחמים להגיע, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת במהימנותה לטענה שהיה על הנתבע, אשר תפקידו לבצע הליכי גבייה כלפי מי שמשתמט מתשלום חוב פסוק, להיעתר לטענות התובעת ומי ומטעמה בעת ביצוע ההליך בבית המגורים, או כי התנהג שם שלא כשורה.

" [עמ' 21, שורות 24-28, לפרוטוקול מיום 12.5.20], בהודעה על רישום עיקול נכללה ההוראה הבאה: "הטוען לבעלות על המיטלטלין שנרשם עליהם עיקול, עליו ההוכחה. עליו לפנות תוך 3 ימים ללשכת ההוצאה לפועל הנ"ל בבקשה בכתב כחוק. אם ברשותו מסמכים המאמתים טענותיו עליו לצרפם." דא עקא, חרף האמור לעיל לא טרחה התובעת להגיש בקשה כאמור, ואת השלכות התנהלות רשלנית כאמור ראו בעניין גמזו הנזכר לעיך וכן בדברי כב' השופט ד' מינץ בת"א (י-ם) 7493/04 גל אברהם נ' ורשה שמואל (2004)] במכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.