תביעה להצהרת בעלות במקרקעין רשומים על שם אדם שנפטר

בכתב התביעה המתוקן עתר התובע, בנוסף לאכיפת ההסכם הנטען, גם לסעדים חלופיים שעניינם הצהרה על זכויות הבעלות שלו במקרקעין מושא התביעה (מכוח הודאת הנתבעים בזכות הבעלות שלו, הזכויות הסטאטוטוריות שהוענקו לו על ידי המנזר, או החזקה רבת שנים בשטח הפקר שהיה בקרקע לא מוסדרת); חיוב הנתבעים לחתום על כל מיסמך הדרוש על מנת שהתובע יוכל להגיש בקשות להיתר בנייה ולשימוש בנכס; ופצוי בגין עוגמת נפש.

במהלך חקירתו הנגדית, העלה התובע טענה לפיה המקרקעין נרשמו על שם הנתבעת רק בעקבות חתימתו על מיסמך סיכום הישיבה (עמודים 88, 130 לפרוטוקול).

הנתבעים הצהירו כי למיטב ידיעתם, בשנת 2013, לאחר פטירת אביו, החל התובע בבצוע פעולות הישתלטות על המקרקעין והקים מבנים בשטח ללא הסכמת נווה שלום (מר דאוד, סעיף 37 לתצהיר; הנתבע 2, סעיף 19 לתצהיר; הנתבע 3, סעיף 7 לתצהיר).

...

אעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו. תחילה אדון במחלוקת בין הצדדים לעניין ההסכם לו טוען התובע.

משנדחתה טענת הבעלות, נדחית גם התביעה לסעד האמור.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

בפניי תביעות הדדיות העוסקות בשאלת הבעלות במקרקעין הרשומים על שמה של הנתבעת 1 ואשר מצויים באדמות כפר מנדא, וידועים כחלקה 26 בגוש 17560 (להלן: "המקרקעין").

על בסיס אותם נימוקים, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, במסגרתה עתרה להצהיר על בטלות ייפוי הכח ומתן צו המורה לרשם המקרקעין לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין.

עו"ד בושנאק הוסיף כי למעשה "יום אחד, כל אחד שרכש קרקע או קיבל קרקע בחלקה הזו, קם בבוקר, עיין בנסח הטאבו ולא מצא מטר אחד ששייך למי שאמור היה להעביר לו את הקרקע. בין היתר, גם סלים וגם עדנאן וגם דיב, כולם. הכל עבר על שם אמנה משום מה. מישהו החליט על דעת עצמו להעביר את כל הקרקע על שם אמנה. משם התחיל הבלאגן". (עמ' 15, ש' 19 -16 לפרוטוקול).

עוד מורה סעיף 14(ב) כי ההוראות הנ"ל לא יחולו "אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה נושא השליחות". בייפוי הכוח עליו חתמה הנתבעת, נקבע בין היתר כי "היות וזכויות צד ג' תלויות בייפוי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו רשות לבטלו או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם אחרי פטירתי/נו, והוא יחייב גם את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו, ומנהלי עיזבוני/נו". יש בכך משום ראיה בכתב להיותה של התחייבות הנתבעת להעניק למנוח את המקרקעין במתנה, התחייבות בלתי הדירה.

סוף דבר אשר על כן ניתן בזאת פסק דין המצהיר כי התובעת זכאית להרשם כבעלים של 3,000 מ"ר מהחלקים הרשומים על שמה של הנתבעת בחלקה 26, גוש 17560 מאדמות כפר מנדא.

...

מבלי לגרוע מהאמור, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות אף לגופה, שכן פרט לשטח של 353 מ"ר במקרקעין, אותו העבירה הנתבעת למנוח ללא תמורה, לא התחייבה הנתבעת להעביר למנוח זכויות נוספות כלשהן במקרקעין.

נוכח התוצאה דלעיל, אני מורה במקביל על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביום 18.6.13 לטובת הנתבע על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין.

עוד אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 ₪, כאשר מתוך סכום זה חלקה של הנתבעת יהיה סך 29,250 ₪ ואילו היתרה ע"ס 17,550 תשולם על ידי הנתבע.

התובע, עורך דין במקצועו, עתר בתביעתו להצהיר על תוקפו של הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 18.12.2014.

לאחר שהתברר כי הנעדר הלך לעולמו, איתר התובע פרטים על זהות חלק מיורשיו.

אני דוחה, איפוא, את טענות הנתבעת בנקודה זו וקובע, כי המידע שמסר התובע לנתבעת ובעלה לא היה בידיהם קודם לכן והם לא ידעו דבר על זכויות של הנעדר - מר דוד פרידמן, במקרקעין נשוא התביעה.

מנגד, התובע לא הציג התכתבויות נוספות שלו עם רשם המקרקעין ולא ברור מה בדיוק עלה בגורל ההליך שם, במהלך תקופה זו. התובע טען, כי כחודשיים לאחר פתיחת תיק זהוי הבעלים הודיע לו מנהל לישכת רישום המקרקעין בנצרת כי שוכנע מהמסמכים בדבר זהות הבעלים וכי הרישום על שם היורשים יושלם עם המצאת צוי ירושה או צוי קיום צוואה (סעיף 44 לתצהיר התובע).

...

סיכום אני מקבל את התביעה וקובע, כי ההסכם שנחתם בין הנתבעת לתובע ביום 18.12.2014 עמד בתוקפו עד ליום 27.8.2017, אז הודיעה הנתבעת, כדין על הפסקתו.

בנוסף, אני קובע כי טרם הפסקת ההסכם, העניק התובע לנתבעת את חלק הארי של השירותים המפורטים בהסכם - מסירת מידע על הרכוש והיקפו, השלמת הליך זיהוי הנעדר לצורך שחרור המקרקעין מהאפוטרופוס הכללי ופעולות לזיהוי בעלי המקרקעין מול רשם המקרקעין.

בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתנהלותם בהליך בפני, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

(ג) 1/8 חלקים בחלקה נרשמו על שם המנוחה ריא גנאם (להלן: "המנוחה ריא"), היא אמה של התובעת, ואשר נפטרה בתאריך 9.3.1975.

מתוך נסח רישום שהתבקש על ידו, למד עו"ד כמאל על כך, שבתאריך 18.5.2000, זכויות הבעלות של התובעת במקרקעין הועברו ונרשמו על שם הנתבע מס' 1.

תוכן עדות זו זהה כימעט לחלוטין לעדותה של אבתסאם, למעט הצהרה על זהותו של אותו אדם לו אפשרה אמה התובעת, לטענתה, לעבד את הקרקע במהלך השנים ללא תמורה - אדם ממשפחת חאמד, שלטענת ויסאם עיבד את הקרקע כל השנים, עד לפטירתו לאחרונה, לפני כשלוש שנים.

מאחר ולצורך העברת הזכויות על שם אביו היה צורך בהגשת תצהיר זהות, החתים עו"ד חלאילה את התובעת על תצהיר כאמור, שגם עליו חתמה התובעת בכתב יד. באשר לעסקה נשוא כתב התביעה, העיד עו"ד חלאילה שערך את ההסכם על פי הסכמות הצדדים, לרבות הסכמת המנוחה רימא, שיוצגה בעיסקה על ידי עו"ד וליד קסום.

...

עם זאת, מצאתי לנכון לציין, בקיצור נמרץ, שאף בעניין זה, סבורני כי הוכח תום לבם של כל אחד מהרוכשים בנפרד, הן הנתבע מס' 2 והן הנתבע מספר 3.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה.

(ב) בהתחשב בהיקף הטרחה שהוטלה על באי כוח הנתבעים, מספר הישיבות שהתקיימו ומספר העדים שהעידו, הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים, לחוד, הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 14,040 ₪.

התובעות מבקשות להורות על רישום הדירה ברחוב רמב"ם 11 באור עקיבא הידועה כחלקה 16 בגוש 10639 (להלן: "הדירה") בספרי עמידר ובלשכת רישום מקרקעין על שם אִמן גב' מרים קוטר ז"ל וכפועל יוצא על שמן ולחלופין מינוי מי מעורכי הדין שלהן ככונס נכסים להשלמת עסקת המכר במסגרתה קלמן קוטר ז"ל שהיה בעל מלוא הזכויות בדירה, לפי הטענה, העביר את זכויותיו לאִמַן/מרים קוטר.

התובעות ביקשו לעדכן את הרישום בספרי עמידר באופן שמלוא הזכויות בדירה תירשמנה על שם מרים, נוכח ההענקה במתנה שקבלה מקלמן, ברם נוכח היתנגדות הנתבעים הוגשה התביעה כאן.

היתנגדות הנתבעים לרישום הדירה על שם מרים נודעה לתובעים לראשונה ב-12/21 ועומדת לטענת התובעות, בנגוד להצהרה עליה כל אחד מהם חתם בשנת 2003 לפיה לא היו לאביהם ינקו זכויות בדירה בעת מותו, וכי חלקו של ינקו בדירה הועבר לקלמן לפני שנת 1970.

לטענת התובעות, בטרם פטירת מרים, ביקשה התובעת להסדיר את רישום הזכויות על שם אמהּ והואיל ובספרי עמידר היו ינקו וקלמן רשומים כבעלי הזכויות, היא פנתה לעו"ד גראור שיטפל בשינוי הרישום עו"ד גראור הכין מסמכים לחתימת בני הדודים לפיהם ינקו העביר לקלמן את זכויותיו בדירה בעודו בחיים.

...

עם זאת, הואיל ומסמך בכתב אינו דרישה דקלרטיבית אלא קונסטיטוטיבית שעה שמדובר בעסקה במקרקעין, וגם אם היתה הבעת רצון של ינקו להעניק לקלמן את זכויותיו בדירה, הרי שכדי שתשתכלל פעולה בעלת נפקות משפטית מחייבת נדרש מסמך בכתב ובפועל אין כזה בנמצא, אין מנוס אלא לקבוע שהתובעות לא עמדו בנטל הנדרש להוכחתן תביעתן ומטעם זה, נראה שיש לדחות את התביעה.

לפיכך אני דוחה את התביעה ומבטלת את צו המניעה הזמני.

בשים לב למשאבים שהושקעו בתיק ובהיעדר ראיות על תשלום שכר טרחה תשאנה התובעות בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעים בסך כולל של 40,000 ₪ אני מורה על השבת הערבויות שהפקידו התובעות בבקשה לצו מניעה זמני, למפקידות באמצעות באת כוחן.