תביעה להצהרת בעלות במקרקעין ומחיקת רישום

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 30129-10-19 חמד נ' לישכת רישום מקרקעין - נצרת ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט יונתן אברהם התובע ח'דר עלי חמד ע"י ב"כ עו"ד מארון אבו נסאר נ ג ד הנתבעים 1. לישכת רישום מקרקעין –נמחקה 2. עז' המנוח מופלח איוב יונס טאטור ז"ל - ניתן פס"ד 3. עז' המנוח נימר מופלח איוב טאטור ז"ל, באמצעות יורשיו: - ניתן פס"ד 3.1 מוחמד טאטור - ניתן פס"ד 3.2 נואל יונס - ניתן פס"ד 3.3 סלוא הינדאוי - ניתן פס"ד 3.4 וליד טאטור - ניתן פס"ד 3.5 מאי אבו קראומה - ניתן פס"ד 4. עז' המנוח דאמן מופלח איוב טאטור ז"ל, באמצעות יורשיו: - ניתן פס"ד 4.1 יוסף טאטור - ניתן פס"ד 4.2 היאם טאטור - ניתן פס"ד 4.3 מיפלח יונס - ניתן פס"ד 4.4 כרימה בידס - ניתן פס"ד 4.5 ראבחה טאטור - ניתן פס"ד 4.6 נימר טאטור - ניתן פס"ד 4.7 ראבח טאטור - ניתן פס"ד 5. עלי נימר חמד ע"י ב"כ עו"ד איאד נוג'ידאת פסק דין- משלים

התביעה היא להצהרת בעלות לפיה זכאי התובע להרשם כבעלים של 20/120 חלקים בחלקה 31 בגוש 17513.

בהעדר כתבי הגנה מטעם הנתבעים 2-4, ניתן ביום 26.2.20 פסק דין חלקי בו הוצהר כי התובע זכאי לבצוע העברת הזכויות הנ"ל משם הנתבע 2 על שם הנתבעים 3-4 ולאחר מכן משם הנתבעים 3-4 לשם נתבע 5, בכפוף למילוי כל יתר הוראות ודרישות תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התשע"ב – 2011.

...

עוד ביקשו התובעים להצהיר כי הם הבעלים של החלקים הרשומים על שם הנתבעים בחלקות נשוא תביעה זו. טענות נתבעת 1 – זהרה בא כוחה של זהרה טען, כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומה של עסקת המתנה, קל וחומר, כאשר התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, אשר הציב בפני הנתבעים קושי ראייתי, הנובע מחוסר יכולתם של הנוגעים בדבר להעיד בפני בית המשפט.

זאת, לטענת הנתבעים, לאחר שכל המעורבים נפטרו, לאחר שבשנת 1994 הגיעו הצדדים להסכמות במסגרתן ויתרה זהרה על זכותה במקרקעין לטובת נימר ולטיפה, ולאחר שבשנת 2012 הגיש נימר תביעה להצהיר על בעלותו בחלקות 1+13 בגוש 19266 (נ/23) וניתן פסק דין בו נקבע שלתובעים אין זכות בחלקים השייכים לנימר (נ/28).

(3) הנני מורה למחוק כל הערת אזהרה שנרשמה לזכות מי מהנתבעים 2 עד 7 בת"א 21374-08-13, המונעת רישום זכות הבעלות שרכש עומר טראביה.

...

(ב) הנני מקבל את התביעה שהוגשה בת"א 21374-08-13, והנני מצהיר כדלקמן: (1) התובע בת"א 21374-08-13, עומר טראביה ת"ז 066044660, זכאי להירשם כבעלים של זכות המייצגת שטח של 1,000 מ"ר במקרקעין המזוהים כחלקה 13 בגוש 19266.

(3) הנני מורה למחוק כל הערת אזהרה שנרשמה לזכות מי מהנתבעים 2 עד 7 בת"א 21374-08-13, המונעת רישום זכות הבעלות שרכש עומר טראביה.

(ד) ביחסים שבין יורשי המנוח מוטלק אבו ריא וה"ה עומר טראביה וזהרה עלי חלאילה, הנני מחייב את התובעים 1 עד 6 בת"א 23389-09-13, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות שונות) בסכום כולל של 37,000 (שלושים ושבעה אלף) ₪.

כחלק מהרקע העובדתי יצוין כי ביני לביני, בחודש אפריל 2020, הגישה משיבה מס' 3 לבית משפט זה תביעה נגד המפקחת, מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה והפדרציה הרוסית, בין היתר למתן פסק דין הצהרתי, המורה כי היא הבעלים של המקרקעין, וכי אין תוקף לכל רישום אחר בנוגע אליהם (להלן: "תביעת הבעלות").

בפסק הדין האמור נמחקה תביעה שעניינה הצהרה בדבר בעלות במקרקעין, לנוכח הוראות דבר המלך במועצה.

...

כפי שיפורט להלן, קיימים שיקולים נוספים המחזקים את המסקנה בדבר תחולת דבר המלך במועצה על ההליך שהתנהל לפני המפקחת.

כמו כן עליה לשקול האם ראוי כי הבקשה תוכרע עתה, קודם סיום פעילותו של צוות השרים, אשר בסופו של דבר, לאחר שהמלצותיו יישקלו על ידי הגורמים המוסמכים, עשוי להביא להכרעה במחלוקת על ידי הדרג הגבוה ביותר ברשות המבצעת.

הדברים אינם נאמרים אלא לכאורה, למעלה מן הצורך ומבלי שיהיה בכך משום קביעת מסמרות, כיוון שהצדדים לא טענו לעניין זה ולא נדרשתי להכריע בו. סיכום ותוצאה: העולה מכל האמור לעיל הוא כי דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (המקומות הקדושים), 1924 חל על הליך חידוש הרישום שהתברר לפני המפקחת בדונה בבקשת הפדרציה הרוסית לחידוש רישום לפי סעיף 135 בחוק המקרקעין.

התביעה הוגשה כנגד רשות מקרקעי ישראל, שהיא הבעלים הרשום של המקרקעין, כנגד מישיל סמעאן שרכש את המקרקעין בעסקת חליפין עם רשות מקרקעי ישראל וכנגד עמאד סייד אחמד, שרכש את הזכויות במקרקעין שבמחלוקת ממישיל סמעאן.

מבלי להלאות בכל הפרטים נספר כי בין רמ"י לסמעאן ומועטי התנהלו הליכים משפטיים שונים שבסופם הושגו הסכמות למחיקת ההערה שנרשמה לטובת מועטי.

גם עמאד סייד אחמד הגיש תביעה בה"פ 20841-08-19, בה עתר להצהיר כי הוא בעל הזכויות במקרקעין מכוח הסכם שנחתם בינו לבין סמעאן ביום 28/1/2013.

...

דין תביעתו של מחול להידחות על הסף גם מטעמים נוספים, כגון בשל השתק שיפוטי.

סוף דבר לנוכח כל האמור עד כה, הגעתי למסקנה כי דין תביעתו של מחול להידחות על הסף.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

אך, בעת הגשת ההודעה נעשה שינוי בהודעה ובמקום המילה "למחוק" נרשמה בכתב יד המילה "לדחות". לטענת המשיב, על בסיס הודעה זו ניתן פסק הדין ביום 30.6.21 הדוחה את התביעה.

לטענתו, בהליך הקודם המשיב תבע מכוח בעלות רשומה במקרקעין בלתי מוסדרים, ואילו בתביעה הנוכחית הוא תבע מכוח היותו נאמן על המקרקעים שבבעלות המנוח אבראהים מוחמד מסרי ז"ל. הוא טען כי התביעה הקודמת הושתה על העובדה שהוא (המשיב) הוא הבעלים הרשום של המקרקעין, בעוד שבהליך הנוכחי הוא מבסס את תביעתו לרבות הסעד על היותו נאמן ומחזיק במקרקעין כדין מכוח נאמנות.

לטענת המשיב, בתביעה הנוכחית, הוא עתר להצהרה כי הבעלים של המקרקעין הוא אבראהים מוחמד מסרי ז"ל, וכי הוא (המשיב) נאמן עליהם.

...

טענות המבקשים בבקשה: המבקשים טענו כי דין התביעה להידחות על הסף היות וקיים מעשה בית דין ופסק דין חלוט, באותו עניין אשר נידון בהליך הקודם ובו התביעה נדחתה על הסף.

בתביעה הקודמת, עתר המשיב לצו מניעה/צו עשה ובתביעה הנוכחית הוא תבע לסעד הצהרתי וסילוק יד. בעניין אקהייזר, עלתה השאלה: האם מכוח הסכמת המשיב למתן צו המניעה בתובענה הראשונה הוא מנוע מלערער בדבר זכותו להחזיק בחלקת המקרקעין? כב' השופט לנדוי ענה בשלילה וקבע (בעמ' 16 לפסק – הדין): "במקרה דנן אין לנו, כאמור, כל חומר נוסף, שיש בו כדי לזרות אור על הנסיבות בהן הסכים מושב כפר-ביל"ו למתן צו המניעה. כל ספק בנדון זה חייב להתפרש נגד המערער המבקש לחסום בפני המשיבים את הדרך לבירור תביעתם לגופה. האם מן ההכרח הוא לפרש את ההסכמה למתן צו מניעה כמכילה בתוכה הודאה בזכותו של המערער להחזיק בחלקות שעליהן חל צו – המניעה? לדעתי קיים לפחות ספק בכך. נכון הדבר שצו-המניעה היה צו סופי, ולא צו זמני בלבד, אך יכול להיות – ושום דבר שהוכח אינו סותר את האפשרות הזאת – שמושב כפר-ביל"ו הסכים למתן צו המניעה מתוך השקפה שיש הבדל בין החזקה בפועל, שהיתה בידי המערער ובין הזכות לחזקה שהינה בידי המושב, בתוקף חוזי-החכירה שלו, שכבר היו קיימים אותה שעה". בענייננו, התביעה הקודמת הסתיימה לאחר שבית המשפט המליץ למשיב בסיום שמיעת ההוכחות לחזור בו מן התביעה ולמחוק אותה (החלטה מיום 27.4.21, נספח 7 לכתב התביעה): "כפי שציינתי בסיום שמיעת ההוכחות, סבורני כי בתיק זה אין מקום למתן הכרעה בתביעה כפי שהוגשה והמלצתי לתובע לחזור בו מן התביעה ולמחוק אותה. הצדדים ימצו המו"מ ויגישו הודעה מתאימה." אולם, הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לדחיית התביעה על הסף ולא למחיקתה (נספח 8 לכתב התביעה).

שכן, בשלב זה, שוכנעתי בצדקת טענותיו של המשיב בדבר נסיבות הגשת הבקשה המוסכמת לדחיית התביעה, וההישענות על עילתה תביעה שונה.

סוף דבר: דין הבקשה לסילוק התביעה להידחות.