תביעה להצהרת בן ממשיך

בכתב התביעה פירט התובע שהתגלה לו שאביו המנוח השלים את הליך מינויו כבן ממשיך בועד האגודה כבר בשנת 2006 (נספחים ג' ו- ד' לכתב התביעה) והצהיר שמסמכים אלו נימצאו על ידי מזכירות האגודה בסמוך להגשת התביעה דכאן (סעיף 25 לכתב התביעה) ועל כן לא נימנו על חומר הראיות בהליך הקודם.

...

אשר לתוקפה המשפטי של ההתחייבות כלפי התובע נקבע בסעיף 67 לפסק הדין: "אני קובעת כי התחייבות הצדדים, כפי שמשתקפת בצוואת המנוח, להעביר את הזכויות במשק לידי התובע לאחר אריכות ימיהם של המנוח והנתבעת היא שרירה תקפה ומחייבת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לעשות את כל המועיל והדרוש לשם קיום ההתחייבות". על פסק הדין הגישה הנתבעת ערעור לבית המשפט המחוזי.

הערעור התקבל ונקבע שהתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת (ביום 13.4.16) – נדחית.

סבורתני שהבקשה למנות את התובע כבן ממשיך, עליה חתום אמנם רק המנוח, מחזקת גם את המסקנה לתוקפה של התחייבות הנתבעת.

משקבע בית המשפט המחוזי שדין הערעור להתקבל, אין (ולא נדרשה הייתה) התייחסות בפסק דינו לאפשרות ניתוח הסיטואציה של עסקה בתמורה כפי שהדגיש בית המשפט העליון בהחלטתו.

לאור האמור והמפורט לעיל באתי לכלל מסקנה להיעתר לתביעה ולהצהיר שמכח ההסכמה הפנים משפחתית והתחייבות המנוח והנתבעת כלפיו זכאי התובע לאחר פטירת הנתבעת למלוא הזכויות במשק.

בין היתר נקבע כי פסק הדין בתביעת הפינוי מחייב את הצדדים להליך שהתנהל בבית משפט קמא, ועל כן פסק דין זה שומט את הבסיס מתביעת המבקש בהליך זה, וכי דין תביעת המבקש להדחות אף מכוח עקרון ההשתק השפוטי שחל במקרה דנן, וזאת לנוכח העובדה שבמסגרת התביעה לפירוק השתוף הצהיר המבקש כי הוא אינו בן ממשיך במשק, היות והמשיבה 1 והמנוח לא היו בעלי המשק.

...

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט, מנומק ומבסס היטב את המסקנה כי יש לבטל את קביעתו של בית משפט השלום בדבר היות המבקש בן ממשיך.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.

לחילופין טוען המשיב שעל אליהו לבקש (שוב) רשות מבית המשפט ולתקן את כתב התביעה שכנגד כך שיוגדר בו במפורש סעד של חזקה ושימוש בלבד בחלקה ב' של הנחלה ולא סעד של רישום זכויות מלא בה. טענות המשיב – התובע שכנגד – אליהו אליהו לא חולק על כך שחרף הניסוח של הסעד ההצהרתי הנתבע כפי שנוסח בכתב התביעה שכנגד, הרי שבאופן מהותי ומעשי נתבע סעד של הצהרה על זכויותיו בנחלה 7, לרבות חלקה ב' של הנחלה.

בית המשפט העליון אמר בהקשר זה כך: "אין לומר כי נושא התובענה לצורך קביעת הסמכות הוא עניין של חזקה או שימוש במקרקעין ועל-כן הוא מסור לסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. תביעתו של אליהו אינה קשורה בחזקה ובשימוש בקרקע, אלא עילותיה נוגעות למעמדו כבן ממשיך בנחלה ולשאלת תוקפו המשפטי של הסכם העברת הזכויות בבית המגורים בין האם לחזקיהו. אין לסווג שני עניינים אלה כתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין אף אם תוצאה נלווית למתן הסעדים המבוקשים בהם עשויה להתבטא, בין היתר, בהכרה בזכותו של אליהו לחזקה ולשימוש במשק או בבית המגורים. בנסיבות אלה חל סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הקובע כי בית-המשפט המחוזי ידון בכל עניין אזרחי שאינו בסמכות בית-משפט השלום." פסק דין זה חידד את מבחן הסעד כמבחן בלעדי לקביעת הסמכות העניינית.

...

אם כך ואם אחרת אני סבורה שאין צורך להכריע בעניין זה מכיוון שעסקינן בתביעה שכנגד.

בענייננו אני סבורה שהתביעה שכנגד והתביעה העיקרית נושאן אחד ומכל מקום הן נובעות מאותן נסיבות.

על-כן אני קובעת שנכון וצודק להותיר את התובענה לבירור בבית משפט זה וזאת מטעמים של יעילות דיונית העומדים בבסיס הוראת סעיף 51(א)(4) העוסק בסמכות העניינית בתביעה שכנגד.

התביעה הראשונה והמרכזית היא תביעה לסעד הצהרתי, שבה התבקש להצהיר כי מ' הוא "הבן הממשיך" היחיד של הוריו בנחלה במושב וכי הוא רשאי להרשם כחבר באגודה; וכן להצהיר על בטלות רשומו של ש' כחבר אגודה וכפועל יוצא, להצהיר כי רשומו כחבר אגודה נעשה שלא כדין, ודינו ביטול, ומ' ירשם כבן ממשיך במקומו; ובנוסף, להצהיר כי מ', והוא לבדו, יקבל את זכויות ההורים במושב, וכי על ש' לשתף פעולה ולחתום על כך מיסמך שידרש לשם כך (תמ"ש - 06- 19 .

...

יוצא אפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון 31 לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב (ראו לעניין זה: ע"א 50/77 433 , עמ' 439 ; ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית - ( מזרחי נ' אפללו, פ"ד לא( כנסת ובית - – 210 , עמ' 215 ( מדרש, פ"ד לא( 216 .

אין בכך כמובן משום נקיטת עמדה ביחס לסיכויי התביעה, אם תוגש, בשים לב למכלול נסיבות העניין, וטענות שני הצדדים שמורות תביעת הפינוי מתקבלת אפוא, ומועד הפינוי יהיה תוך 90 ימים ממועד פסק הדין.

אלא שכפי שמציינים התובעים בסיכומיהם, לאם זכויות מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, ומעמדה מוקנה לה מכוח הודאת ההורים, שחלה במישור היחסים בינם לבין עצמם, כאשר לנתבע אין מעמד לעניין זה. סיכום כללי סיכומו של דבר, התביעה ההצהרתית מתקבלת בחלקה באופן שמוצהר בזאת כי הזכויות בנחלה היו ונותרו במלואן בידי האב, והוא רשאי היה לעשות בזכויותיו כפי רצונו, ובכלל זה להעבירן במתנה למ', כפי שנעשה במסגרת תצהירי המתנה שנחתמו ביום 31.12.2013 , שעניינם העברת כל זכויות החכירה במשק מהאב לידי מ', במתנה וללא תמורה, וניתן להשלים מתנה זו, בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י. תביעת הפינוי מתקבלת במלואה, ללא התניית הפינוי בפיצוי כספי, אך תוך ששמורה בידי ש' הזכות לתבוע פיצויים בגין השקעות והשבחה של הבית הצפוני, ככל שהיו.

ביום 23.4.14 עתר אחי הצדדים ז' בתביעה כנגד יתר אחיו (ביניהם גם הצדדים) להצהיר עליו כבן ממשיך בנחלה ולפנות מהנחלה את האחים המתגוררים בה (תמ"ש XXX).

...

לטענת התובעת יש לדחות את התביעה על הסף, או לגופה, בהעדר עילה.

לפיכך אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 64,000 ₪ לחודש בגין התקופה המתחילה בחודש 2/21 והמסתיימת בחודש 5/22.

אשר על כן, אני נעתרת לתביעה ומורה כדלהלן: אני מורה לנתבעת לפנות את בית הסוכנות ואת הנחלה מכל אדם וחפץ בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

הנתבעת תשלם לתובע דמי שימוש ראויים בסך של 64,000 ₪ בגין התקופה המתחילה בחודש 2/21 והמסתיימת בחודש 5/22.