הנאמן עותר בתביעתו להצהיר כי מכוח יחסי השתוף בין בני זוג, פרי ההלכה הפסוקה, הנתבעת חבה בחובותיו של בעלה יחד עמו.
דיון והכרעה
התביעה מבקשת לקבוע שהנתבעת, אשת החייב, חבה גם בחובותיו, וככל שכך ייקבע, לקבוע כי העברות שביצעה בזכויותיה (מחצית כל אחת משלוש הדירות), נעשו בנגוד לדין, על מנת להרחיקם מידי הנושה ועל כן יש להורות על ביטולם, ובסוף הדרך, לאפשר גביית החוב לקופת הכנוס גם מתוך החלק הרשום בשלוש הדירות על שם הנתבעת.
בית המשפט לא הכריע בשאלה מחמת אי הנחת תשתית עובדתית מספקת ואך הביע דעתו באימרת אגב משאמר: "אסתכן ואומר רק באופן כללי שנראה לי כי הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות רק הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה. למשל, הלוואה שנלקחה, ומשכנתה שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה, אי אפשר להעלות על הדעת שבן הזוג שאינו מופיע כלווה משום שהנכס רשום על שם בן הזוג השני יוכל לפטור את חלקו מלשמש בטוחה לפירעון החוב... והוא הדין כאשר נוצר חוב לצורך רכישת נכס מנכסי המשפחה, או לניהול עסק מעסקי המשפחה, או לסיפוק צרכי המשפחה. אף שהדבר נעשה בשמו של אחד מבני הזוג בלבד, בן הזוג השני, שהוא שותף בנכסי המשפחה, בעסקיה ובעניניה, אינו יכול לפטור את חלקו בהם מבלי לשאת בעולו של חוב כזה. מאידך, יש וחוב הוא בעל אופי אישי מובהק, ואז ייתכן שלא מן הדין ואף לא מן הצדק לחייב את בן הזוג השני לשאת בעולו....וגם אנו לא נקבע בו מסמרות. התביעה היא תביעתה של האישה להכיר בבעלותה על מחצית הדירה, ושאלת חבותה כלפי נושי בעלה אינה עומדת על הפרק".
בע"א 677/71 דוד נ' דוד ואח' פ"ד כ"ו (2) 457 נכתב: "בשותפות כזאת בין בני-הזוג ישנה לבני-הזוג קופה משותפת וכל הכספים מוצאים על-ידי שני בני-הזוג, והנכסים, אפילו נרשמו על שם אחד מבני-הזוג, הם נכסים משותפים ונובע מכך שגם החובות, אפילו אחד מהם בלבד התחייב, הם חובות משותפים". כך גם נקבע באופן כללי בע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5)661.
בית המשפט דחה את התביעה משקבע: " מדובר אפוא בהצעה לחידוש משפטי רציני שטרם נקבע כמוהו בפסיקה: כאשר הבעל יוצא לעבודתו או כאשר האשה יוצאת לעסקיה, כפופה דירת המגורים לסכנת עיקולה ומכירתה, עקב חובות שיווצרו על ידי אחד מהם, ללא ידיעת או הסכמת בן הזוג האחר. רישום אמיתי ובתום לב של חלק הדירה על שם בן הזוג האחר, אין בו כל תועלת לשם הגנה על נכס זה על פי הצעה זו. הגישה המשפטית המקובלת עד כה הייתה שונה".
בית המשפט שם דחה את התזה הגורפת של הנושה לפיה הפסיקה פיתחה את ההלכה בדבר שתוף בחובות מתחום המשפחה והחילה אותה גם לגבי נושה חצוני.
...
בנוסף אני קובעת כי לא הוכחה הנאת הנתבעת מכספי החייב.
אני קובעת כי חצאי הדירות היו ונותרו קניינה והיא היתה זכאית לעשות בהן כמיטב הבנתה.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
