תביעה להצהרת בטלות זכרון דברים בשל אי חוקיות ומרמה

לאחר סיום העבודות הוציאה התובעת לנתבעת מיסמך חשבון סופי, אשר לפיו היה על הנתבעת לשלם סך נוסף 480,008 ש"ח לפני מע"מ. הנתבעת בין היתר על סמך טענותיה האמורות לא הסכימה לשלם סכום זה. לדבריה, נוכח אי הסכמתה, הציע לה מר אביטבול (קבלן המשנה כאמור) כי תשלם לתובעת סכום של 320,000 ש"ח, מתוכו חצי במזומן (שם, 28-24).

ראה גם סעיף 4 לתצהירו.מר אביטבול הצהיר כי ידיעתו אודות השיק שבמחלוקת נובעת מדברים שמסר לו מר בלחסן.

בענין זה ראה בעיניין זה, דברי בית המשפט העליון בבע"מ 2126/09 פלוני נ פלוני [פורסם בנבו] (3.9.2009): "אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השיטריות נטל ההוכחה הנו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכשלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נידרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השיטריות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:

כן ראה ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה (2007) 224, בו צוין: "לפי סעיף 29(ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר. ההוראה אינה מוגבלת לטענת רמאות ואי חוקיות בלבד, היא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע". לאור טענות הנתבעת והעברת הנטל כפי שצוין לעיל, יש לבחון האם התובעת הוכיחה קיומו של חוב בין שמקורו בחשבונית הספציפית שצוינה לעיל ובין מהחשבון הסופי שהגישה.בפועל שילמה הנתבעת לתובעת סך כולל של 1,137,154 ₪, ערך שנת 2012.

על גבי מיסמך זה אין כל אישור של המפקח ובפועל המפקח בעדותו אף ציין שלא זכור לו שהוא אישר תשלום סכום זה. הוא הדין בסך של 54,000 ₪, לפני מע"מ, בגין לווי ספקים שדרש ההתובעת.

הנתבעת אף טענה שהובטח לה כי לאחר התשלום יוחזר לה ו/או יבוטל השיק, דבר שלא התבצע בפועל.

...

מכל האמור לעיל התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית להיפרע מן השיק שנמסר לה על חשבון העבודות .

מורה על סגירת תיק ההוצל"פ. התובעת תשלם לנתבעת תוך 30 יום סך של 8,000 ₪ ,הסכום כולל מע"מ, עבור שכר טרחה והוצאות, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הגם שתביעתו נדחתה, הרי שכך גם תביעת החוב של שובל, כנושה עיקרית, דינה להדחות מאחר שנקבע כי העסקה בין שובל ובין החייב בטלה ומבוטלת.

משכך, כל הטענות בהן נתלו הנושים ביחס לדמי השכירות הגבוהים לכאורה ששילם החייב אינן רלוואנטיות ואינן מעניינו של הליך זה. בהקשר זה, אשת החייב הצהירה כי דמי השכירות שולמו תמיד על ידה בלבד, וכי הם מעולם לא שולמו מראש אלא במשך כל חודש או חודשיים.

ברם, ראוי לזכור כי הליך פשיטת הרגל, ולהזדמנות שהוא מעניק לחייב להשתקם כלכלית תוך מחיקת חובותיו לנושים, אינו אלא "חסד של המחוקק" (ע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרישמי, בפיסקה ד (נבו 20.11.2008); ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., בפיסקה 29 (נבו 12.10.2015); רע"א 962/20 אחמד מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל - מנהל מיוחד לנכסי החייב, בפיסקה 12 (נבו 8.7.2020); ע"א 1597/23 דמיטרי גרצנשטיין נ' מאיר מילוא, בפיסקה 8 (נבו 1.5.2023)).

הפסיקה התוויתה את האיזונים והשיקולים שעל בתי המשפט להיתחשב בהם בבואם לקבוע האם לבטל הכרזה על חייב כפושט רגל במקרים בהם מקור החובות נשוא הליך חידלות הפרעון הוא בניהול עסק בלתי חוקי: "...יש לבחון את מידת החומרה ואי החוקיות העומדת על הפרק. נוכח חשיבות התכליות הספציפיות של ההגנה על הנושים ושיקומו של החייב, תשלל ההגנה של פקודת פשיטת הרגל רק באותם המקרים בהם המדובר באי חוקיות של ממש, העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. אמת, הפרת חוק ככזו אינה רצויה ועומדת בנגוד לשלטון החוק. אולם, לצרכי פקודת פשיטת הרגל ותכליתה, יש למנוע את תחולת הפקודה רק באותם מקרים בהם אי החוקיות בה מדובר נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. אין די בכך שהחובות נוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי – הא ותו לא. יש להראות כי החובות נוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי הנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור ... בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם המדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנידרש בה ואם הורשע החייב בעבירה כאמור (וראו סעיף 63(א) לפקודה); את השאלה אם המדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה; את מוסריותו של העסק ואת הקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא באמות מידה אפשריות לבחינת מהותיות הניגוד של הפעילות לתקנת הציבור, בהקשרה של פקודת פשיטת הרגל..." (ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, בפיסקה 13 (4.5.2003)).

בהקשר זה כבר נפסק כי: "המחוקק קבע כי קיימים סוגים מיוחדים של חובות, שאין מקום להסיגם מפני הרצון לאפשר לחייב להיפטר מחובותיו. מקרים אלה מנויים כאמור בסעיף 69(א) לפקודה. מדובר בחוב מזונות לפי פסק-דין (אלא אם בית המשפט כלל אותו במפורש בהפטר), בחוב שהושג במירמה, בחוב המגיע לפי התחייבות להמנע מעבירה, ובחוב המגיע למדינה בשל קנס. המשותף לכל אותם סוגי חובות הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל.

לא בכדי עתר הנאמן מספר פעמים למתן פקודת מאסר נגד החייב בשל אי-שתוף הפעולה השיטתי מצידו של האחרון לאורך ההליך.

אכן, חלוף הזמן הוא שיקול לא מבוטל בשאלה האם לבטל את הליך פשיטת הרגל אם לאו: "...חוסר תום לב אינו מושג קשיח. פעילות כלכלית של חייב אינה עשויה מעור אחד והיא עשויה למצוא ביטוי בצורות שונות. על כן, ניתן בהחלט לזהות רמות שונות של חוסר תום לב מצדו של חייב. בצד נתונים בדבר חוסר תום לב בהתנהלות יש ליתן אף משקל לנתונים אחרים, דוגמאת חלוף הזמן ... נתון כאמור יש בו כדי למַתן את המשקל שיש ליתן לחוסר תום ליבו של החייב. נתון כזה, וכן נתונים נוספים אחרים, עשויים אף להטיות את הכף לטובת החייב." (ע"א 8357/09 אברהם פרדו נ' עו"ד יניב אינסל - מנהל מיוחד, בפיסקה 6 (נבו 8.6.2010)).

גם שם בוטל ההליך מחמת חוסר תום ליבו של החייב הן בשלב יצירת החובות והן בהליך עצמו, בין היתר מחמת אי נשיאה בתשלומים שהושתו עליו ואי הגשת דיווחים שוטפים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכפועל יוצא מכך יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של החייב, הן מחמת אופן יצירת החובות והן מחמת ניצולו של ההליך לרעה.

עם כל הצער שבדבר, המקרה דנן הוא מקרה מובהק בו אין מנוס מביטול ההליך מחמת חוסר תום ליבו של החייב, הן בשלב יצירת החובות והן במסגרת הליך פשיטת הרגל.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.

להלן עקרי גרסת העד בתצהירו ובחקירתו: המבקשת מייחסת למשיבה שתוף פעולה במעשה של גניבת הרכב , מתוך מירמה והונאה.

ומכל מקום, וזה החשוב, אין אלבר זכאית לסעד ההצהרתי שתבעה, להצהיר עליה כבעלת הרכב, מרגע שמכוח תקנת השוק, הופקעה ממנה זכות הבעלות , ועברה לחברת מ.ע מוסא עקול סחר ושיווק בע"מ .

וזו לשון הסע': " חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל." זכרון הדברים למכר החברה שבין חודייפה לחברה בשליטת מר עקול הינו אכן חוזה.

שנית, חוק המזומן הינו חוק חדש יחסית, ואם כל אימת שלא היו עומדים בתנאיו היה הדבר אמור להביא לבטלות העסקה מחמת אי חוקיות – חזקה שהמחוקק היה טורח וקובע זאת במפורש, בגופו של חוק המזומן.

כלומר, לו הצדדים לסכסוך בפני היו (נניח) מר חודייפה טרביה ומר מוסא עקול, ומי מהם היה טוען לבטלות החוזה והשבה בטענה לאי חוקיות שיסודה בחוק המזומן , דומני כי דין התביעה היה לדחייה, בהיתחשב במידתה הנמוכה יחסית של אותה אי חוקיות, הנשמעת מפי צד שהתקשר בעיסקה (לשיקול של מידת אי החוקיות הכרוכה בחוזה, עיין למשל עא 10159/16 מועצה איזורית יואב נ' עריית קרית-גת, פס' 34).

ניתן היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהיעדר הצדדים.

...

תביעתה של אלבר הנה להצהיר עליה כבעלת הרכב ודין תביעתה להידחות משעה שחלה תקנת השוק.

כלומר, לו הצדדים לסכסוך בפני היו (נניח) מר חודייפה טרביה ומר מוסא עקול, ומי מהם היה טוען לבטלות החוזה והשבה בטענה לאי חוקיות שיסודה בחוק המזומן , דומני כי דין התביעה היה לדחייה, בהתחשב במידתה הנמוכה יחסית של אותה אי חוקיות, הנשמעת מפי צד שהתקשר בעסקה (לשיקול של מידת אי החוקיות הכרוכה בחוזה, עיין למשל עא 10159/16 מועצה איזורית יואב נ' עיריית קרית-גת, פס' 34).

אני דוחה את התביעה (והמשמעות הנה כי על המבקשת, אלבר, להשיב החזקה ברכב למשיבה, אותו רכב נשוא התובענה שנטלה אלבר לידיה בעשיית דין עצמית.

ויודגש כי שאלת אי החוקיות הגלומה בהסכמים,לא הועלתה על ידי מי מהצדדים ואולם כפי שנקבע ב"ענין טופ"(פסקה 11) "ניסיון החיים מלמד כי כאשר מתעורר סיכסוך בין צדדים שהתקשרו ביניהם בהסכם בלתי חוקי, הם אינם ממהרים להסגיר את אי החוקיות שבו הוא נגוע ומכאן ההלכה הקובעת כי בית המשפט אינו רשאי לעצום את עיניו אל מול אי-חוקיותו של חוזה הנגלית לפניו במהלך המשפט ועליו לעוררה על דעת עצמו ולדון בה ובהשלכותיה גם אם הצדדים בחרו שלא להעלותה. זאת בהנתן האנטרס הצבורי הגלום בבירור טענות מסוג זה". בהתאם אני נידרש לידון בשאלת אי החוקיות הכרוכה בקיומו של החוזה הנסתר בין הצדדים, לא רק בהיבט של "חוזה למראית עין" אלא גם בהיבט של "חוזה בלתי חוקי" ,זאת נוכח הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, הקובע כי "חוזה שכריתתו , תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים , בלתי מוסריים , או סותרים את תקנת הציבור בטל" במקרה שלפנינו הוכח כי הצדדים הגישו במשותף טפסי דיווח למיסוי מקרקעין , בהם הוצהר על התמורה החוזית אשר הייתה שונה באופן מהותי מהתמורה שסוכמה בין הצדדים בפועל .

לצורך המשך הדיון ובהיעדר ראיה נוגדת , אניח כי שלושת ההסכמים "נגועים" כאמור באי חוקיות בכל הנוגע לשאלת התמורה ותשלומי המיסים , ומטרת החוזה הנסתר הייתה להציג בפני רשויות המס שווי עסקה נמוך מכפי שסוכם בפועל ,אלא שבמקרה שלפנינו אין בכך לעמדתי כדי להביא לביטולם של ההסכמים.

הצורך באיזון בין העקרונות הנ"ל בא לידי ביטוי ברור בהוראותיו של סעיף 31 לחוק החוזים אשר מאפשר לבית המשפט גם במקרה של חוזה שסיווג כחוזה בלתי חוקי , להורות על אכיפתו "אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון". בענין "קוזניצקי"(פסקות 23ו-26) פירט השופט עמית שורה ארוכה של "אמות המידה שנזכרו בפסיקה בבוא בית המשפט לקבוע אם יש להורות על אכיפת החוזה הבלתי חוקי ", ולעמדתי יישום אמות המידה הנ"ל על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי אין מקום להורות על ביטול ההסכמים נשוא התביעה מחמת אי חוקיות.

ויודגש כי התובעת נקטה בפעולות שונות לאורך השנים , אך אף אחת מהפעולות הנ"ל אינה מהוה משלוח הודעת ביטול כנדרש על פי חוק החוזים לצורך ביטול ההסכם , וכך הגישה התובעת ביום 27.8.15 תלונה כנגד עו"ד ותד ללישכת עוה"ד על החתמתה במירמה על הסכם חלקה 35(נספח "ד" לתצהיר התובעת) , ותלונה זו נענתה במכתב תגובה מפורט של עו"ד ותד (אף הוא חלק מנספח "ד" הנ"ל), שבו הוכחשו כל טענות התובעת ובהתאם כבר במועד זה ידעה התובעת כי עליה לנקוט בצעדים משפטיים באם רצונה להביא לביטול ההסכם , אך כאמור לעיל , דבר לא נעשה על ידה בענין עד למועד הגשת התביעה .

...

בכל מקרה , אינני נזקק לעדותו של מהדי על מנת לקבל את גירסתו של הנתבע בשאלת תשלום התמורה ודי לי בחוות דעת אריאלי ועדותו של הנתבע, כדי לקבוע כי גירסתו של הנתבע לפיה שילם לתובעת את מלוא הסך המוסכם בסך של 151,000 ₪ , מסתברת יותר מגירסת הנתבעת, ובהתאם אני מקבלה.

סיכום לאור כל האמור לעיל , אני דוחה את כל טענות התובעת בדבר עילות הביטול הקיימות לה ביחס להסכמים בשל פגמים שנפלו בכריתתם וכן את טענותיה בדבר הפרת ההסכמים באי תשלום התמורה .

סוף דבר תביעת התובעת על כל חלקיה נדחית, והתובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ לא יאוחר מיום 8.12.2020 , שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד מועד תשלומו בפועל.

לשיטתם, עולה כי התובעת רימתה אותם בזכרון הדברים שכן בנגוד להצהרתה לא הייתה בעלת הזכויות החוקית במיגרש בעת עריכתו.

טענת הנתבעים כי זכרון הדברים בטל בגין מצג שוא או מחמת אי חוקיות שדבקה בו, סותרת את תביעתם לקבלת פיצוי מוסכם על בסיסו.

על פניו הפצוי המוסכם הוא בגין עסקת מכר המיגרש ולא בגין ההצהרה בזכרון הדברים כי הצדדים יתקשרו גם בהסכם לרכישת שירותי בניה.

גם בטענה להעדר אישור פנימי של החברה להיתקשר בזכרון הדברים אין כדי לשנות את המסקנה.

...

סוף דבר הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים בכך שנמנעו מלחתום על הסכם המכר.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

התביעה בת"א 75235-01-19 נדחית.