הפסיקה עסקה בדרישה של תובעים שונים להצהיר על זכויותיהם בשטחים נוספים מעבר לשטח התכסית עליו עמד המבנה שעמידר הקצתה להם.
גם כאן, נקבע כי אביו המנוח של התובע קיבל זכות רק בדירה של כ – 52 מ"ר, עם זאת לא הייתה מחלוקת על כך שלטובת התובעים נרשמו זכויות בשטח מיגרש של כ – 300 מ"ר.
בה"פ 11189-09-14 בן שמואל ואח' נ. מדינת ישראל, נדחתה תביעה להצהיר כי למבקשים זכות במיגרש הסמוך לביתם.
על כן נראה כי על אף שההמרצה נדחית במובן זה שאינני יכולה להצהיר כי למבקשת זכויות במחצית בלתי מסוימת של הרכוש המשותף, סביר יהיה כי כשעמידר תרשום את המבנה כבית משותף, ככל שלא יחול שינוי בחלקה עד אז, החלקים הלא מבונים של המיגרש (ואולי חלקים נוספים של המבנה) יירשמו כרכוש משותף וממילא תשיג המבקשת את מבוקשה.
...
עם זאת בית המשפט מציין בע' 7 לפסק הדין:
"בנקודה זו אעיר כי אין חולק שנרכש בית ואליו היה אמור להיות מוצמד שטח קרקע כפי שאכן הוצמד על ידי חלקה 223. המחלוקת נוגעת אך ורק לשאלה: האם כל מגרש 7 הוצמד לבית או רק חלק ממנו. כפי שצוין ויובהר – שוכנעתי שלא כל הנכס, הוא מגרש 7, הוצמד לדירת המנוחים, ולפיכך דין התביעה להידחות."
כלומר, לא היה ספק לבית המשפט כי שטח מסוים אמור להיות צמוד לבית ולא נמכרה קרקע רק של התכסית של הבית.
דיון והכרעה
מעיון במכלול הפסיקה והמסמכים, אני סבורה כי אין מנוס מדחיית ההמרצה, מאחר שלא ניתן לקבוע כי למבקשת זכות במחצית בלתי מסוימת של הרכוש המשותף.
על כן נראה כי על אף שההמרצה נדחית במובן זה שאינני יכולה להצהיר כי למבקשת זכויות במחצית בלתי מסוימת של הרכוש המשותף, סביר יהיה כי כשעמידר תרשום את המבנה כבית משותף, ככל שלא יחול שינוי בחלקה עד אז, החלקים הלא מבונים של המגרש (ואולי חלקים נוספים של המבנה) יירשמו כרכוש משותף וממילא תשיג המבקשת את מבוקשה.
ההמרצה נדחית אם כן ואני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות הרשות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
