יתר על כן אין בחוזה הצהרה כי לא מדובר בפרויקט פינוי-בינוי.
עוד הודגש, כי מאחר שתנאי ההסכם התבססו על הצהרות עדירן, שעה שהמידע לגבי הפרויקט היה אך ורק ברשותם ומשעה שפלג לא הייתה זכאית לקבל מידע כלשהוא לגבי הפרויקט מעבר למידע המוצהר בהסכם, נקבע המנגנון לפיו פלג תוכל לקבל את סכום ההלוואה גם לפני תום שלוש השנים, אולם בכל מקרה בתום שלוש השנים, בין אם יהיה פרויקט ובין אם לאו, בין אם יסתיים הפרויקט עד לאותו מועד או לאו.
פלג לא תוכל לתבוע קבלת תמורה או פיצוי בגין התקופה שבה סכום קרן ההלוואה הוחזק על-ידי הנאמן או עדירן, והשבת הכספים לפלג לא תהווה הפרה של הסכם הלוואה זה.
כמו-כן הסכימו הצדדים, כי במידה ועדירן רכשה את כל המקרקעין הדרושים לשם ביצוע הפרויקט, אולם לא החלה בנקיטת פעולות על המקרקעין לצורך הקמת הפרויקט בתוך 24 חודשים ממועד חתימת ההסכם, אזי תעמוד לפלג הזכות לידרוש את פרעון קרן ההלוואה בסך 3,500,000 ₪ באופן מידי, בצרוף 2/3 מסכום ההחזר, קרי 2,310,000 ₪ (2/3 מתוך 3,500,000 ₪) בתוספת מע"מ, בתוך 30 ימים ממועד קבלת מכתבו של פלג אצל עדירן.
סעיף 19 להסכם ההלוואה קובע:
"לשם הבטחת קרן ההלוואה ו/או סכום ההחזר....יפקיד הלווה במעמד חתימת הסכם זה בידי ב"כ המלווה, עו"ד שי אולשביצקי, בנאמנות שני שיקים לבטחון ע"ס 3,500,000 ₪ כל אחד ללא ציון תאריך ובחתימת הלווה"
ובהמשך קובע סעיף 22 להסכם כך:
"כלל הכספים המגיעים ו/או אשר יגיעו למלווה מכח סעיפים 12-17 להסכם זה יועמדו לפרעון מידי ו/או למלווה תעמוד הזכות להציג לפרעון מידי את שיק הבטחון ו/או לממש הבטוחות נשוא הסכם זה... בקרות אחד מהאירועים הבאים, כולם או חלקם. א. הפר הלווה הסכם זה בהפרה יסודית ולא תיקן את ההפרה תוך 30 ימים ממועד שקבל התראה בכתב ובדואר רשום מאת המלווה...."
בנוסף אדגיש, כי לא מצאתי ממש בטענות עדירן, לפיהן פלג פעלה בחוסר תום-לב בכך שהעמידה את ההמחאות האמורות לפרעון, וכי מטרתה הייתה לפגוע באיתנות הפינאנסית של עדירן.
...
"
הואיל ועדירן התקשו בקבלת מימון לשם ביצוע התשלום בסך 3.5 מיליון ₪ התקיים ביום 07.09.2016 דיון בפני כב' השופט ח' שרעבי, שבסופו נקבע כדלקמן: "בכל הקשור לשיק הראשון בהתאם להסכמות שבין הצדדים וההחלטה מיום 22/5/16 אין מניעה כי המשיבים (פלג ס.ג'.) יהיו רשאים לפעול לגבייתו...לשון אחרת, צו המניעה הארעי שניתן על ידי כב' השופט ג'יוסי ביום 26/4/16, לא תחול על השיק הראשון, אשר מספרו 1196, בשיעור של 3.5 מיליון ₪, אשר למעשה מהווה את החזר קרן ההלוואה, והבטוחות שניתנו לגביו במסגרת הסכם ההלוואה. לגבי השיק השני (התמורה להלוואה) יגישו הצדדים סיכומים..."
בדיון מאוחר יותר מיום 29.06.2016 שהתקיים בכל הנוגע להמחאה השנייה קבע כב' השופט שרעבי כדלקמן: "...סיכויי התובענה אינם קלושים וראויים להתברר במסגרת התיק העיקרי. לשון אחרת- קיימת עילת תביעה לכאורה. אי מתן צו המניעה, עלול לגרום למבקשים קושי כספי ניכר, באופן שעלול לפגוע גם בפעולתה העסקית של המבקשת. מכאן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים...בנסיבות אלה סבורני כי יש הצדקה להותיר את צו המניעה הארעי שנותר על כנו בנוגע לשיק השני ולמימוש הבטוחות לגביו בהתאם להסכם, ולהפכו לצו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית".
עיקר ההחלטות שניתנו בת"א 67155-03-17:
ביום 30.03.2017 הוטל עיקול זמני לטובת פלג על זכויות עדירן להבטחת תשלום סך של 7 מיליון ₪.
נוכח האמור, ומכח סעיף 11 (ב) לחוק החוזים תרופות: "הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר", אני קובע, כי פלג זכאית לריבית, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, וכן להפרשי הצמדה החל מיום הפרת ההסכם, 14.04.2016.
על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שדין תביעתהּ של עדירן ב-ת.א 46123-04-16 להידחות, כמו גם התנגדותהּ למימוש ההמחאות שניתנו לבטחון ב-ת.ט. 67850-11-16.
אני מחייב את הנתבעים בתיק ת.א. 67155-03-17, כל אחד לחוד וכולם יחד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 234,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן השבת אגרת תביעה שתחושב באפן יחסי לסכומים שנפסקו לטובתה כמפורט לעיל.