תביעה להצהרה על חוב חשמל וצו מניעה נגד ניתוק חשמל

המבקש הגיש תביעה אשר במסגרתה הוא עותר למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעת לנתק את החשמל לביתו, ובמקביל עתר למתן צו מניעה זמני.

המבקש מציג לחזוק טענותיו מסמכים מהליכים פליליים שננקטו נגדו בשנת 2007-2008, אשר במסגרתם נאסרה עליו כניסה לכפר מכר.

עוד נטען, כי לאורך השנים קיבל המבקש דברי דואר בביתו שבמכר (מסירות אישיות שבוצעו על ידי נציגי הועדה לתיכנון ובנייה) וגם בהליך משפטי שניהל בשנת 2010 (בקשה לפשיטת רגל) הצהיר על כתובתו בכפר מכר.

המצהיר מטעם המשיבה הבהיר בחקירתו, כי הוא איש טכני, שיכול להעיד על השב"ח שהתבצע במקום ועל דרך גילויו, אך אינו יכול להשיב לשאלות הנוגעות לאופן חישוב החוב בגין השב"ח. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה למתן סעד זמני כמבוקש, אך תוך הגדלת סכום הערבון, והכל כפי שיפורט להלן: נקודת המוצא היא כי החוק מתיר לחברת החשמל לבצע באופן חד צדדי נתוק של צרכן מזרם החשמל, במקרה שבו מתגלה שב"ח (חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996; תקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), התשס"ג-2003; כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השרות שנותן ספק שירות חיוני), התשע"ח-2018.

...

הדיון בבקשה נדחה מעת לעת בשל אילוצים שונים של הצדדים, לרבות הצורך באיסוף מסמכים לבחינת טענות המבקש, והתקיים בסופו של דבר ביום 16.6.21.

המצהיר מטעם המשיבה הבהיר בחקירתו, כי הוא איש טכני, שיכול להעיד על השב"ח שהתבצע במקום ועל דרך גילויו, אך אינו יכול להשיב לשאלות הנוגעות לאופן חישוב החוב בגין השב"ח. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני כמבוקש, אך תוך הגדלת סכום העירבון, והכל כפי שיפורט להלן: נקודת המוצא היא כי החוק מתיר לחברת החשמל לבצע באופן חד צדדי ניתוק של צרכן מזרם החשמל, במקרה שבו מתגלה שב"ח (חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996; תקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), התשס"ג-2003; כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני), התשע"ח-2018.

סכום העירבון שנקבע ביום 7.2.21, על יסוד טענות המבקש בלבד (4,000 ₪), נמוך מאוד לעומת החוב הנטען (94,000 ₪).

דיון והכרעה להלן המחלוקות בהן על בימ"ש להכריע : · האם הרשת ועו"ד עובדיה הטעו את הזכיינית עובר לחתימת הסכם הזכיינות ע"י הסתרת עובדות מהותיות ? · האם המשכירה הפרה כלפי הזכיינית חובת זהירות עקב אי הבאת מידע מהותי לידיעתה עובר לחתימת הסכם הזכיינות והאם נתוק החשמל ותפיסת החזקה במושכר נעשו שלא כדין וגרמו נזק לזכיינית ? · האם הזכיינית הפרה חובותיה על פי הסכם הזכיינות והאם הפרות אלה ניתקו הקשר הסיבתי בין היתנהלות הנתבעים לבין הנזקים הנטענים על ידיה ? · ככל שלא נותק הקשר הסיבתי לגבי מי מהנזקים הנטענים, האם הוכחו ? להלן גרסאות הצדדים: גרסת הזכיינית הזכיינית טענה בכתב התביעה כי במסגרת התעניינותה עם בעלה בסניף הרשת במיתחם, הם ערכו מספר סיורים במיתחם כאשר בחלק מסיורים אלה הם נפגשו, גם בנוכחות הזכיין הקודם, עם מר איתי סיבוני, המנהל של המיתחם מטעם המשכירה.

הנתבעים הפנו לסעיף 25.9 לחוזה הזיכיון בו הצהירה הזכיינית והתחייבה כך: "הזכיין מאשר בזה כי ידוע לו כי החברה בלבד היא הצד השני להסכם זה, והוא לא יישמע בכל טענה אישית כנגד מי מבעליה ו/או מנהליה ו/או עובדיה ו/או נציגיה". נטען כי עו"ד עובדיה הוא עובד שכיר של הרשת, וממילא אין לזכיינית כל עילת תביעה אישית כנגדו.

לאחר שהמשכירה ניתקה זרם החשמל בחודש מרץ, הזכיינית הגישה בקשה לצוו מניעה זמני נגד הפסקת הזרם ופינויה מהמושכר.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, והתביעה שכנגד נדחית.

התביעה כנגד הרשת מתקבלת באופן חלקי, כך שבימ"ש קובע שההסכם בוטל כדין ומחייב הרשת לשלם לזכיינית הסך של 105,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל, מהם 10,000 ₪ ביחד ולחוד עם המשכירה.

התביעה נגד עו"ד עובדיה נדחית, ובהתאם בימ"ש מחייב את הזכיינית לשלם לעו"ד עובדיה שכ"ט ב"כ בסך של 12,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

התובע נידרש לשלם חוב בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל, וכאשר הדרישה הפכה להתראה מפני נתוק הגיש תביעתו במטרה להצהיר כי אין לו חוב.

רקע וטענות הצדדים ראשיתו של הליך זה בבקשה לצוו מניעה זמני שהגיש התובע בתאריך 26.02.19 במסגרתה עתר שלא לנתקו מחשמל עד אשר יתבררו טענותיו כנגד חוב בסך של 45,000 ₪ שייחסה לו חברת החשמל עקב חבלה במונה החשמל ושימוש בלתי חוקי במונה החשמל (להלן: שב"ח) בדירת התובע.

עם זאת, מאחר ועלה בידי התובע להטיל ספק בנוגע לתחשיב שערכה המשיבה, הורתי כי עד לבירור התובענה תמנע הנתבעת מניתוק החשמל, בכפוף לתשלום סך של 5,000 ₪ על חשבון החוב, מעבר לסך של 5,000 ₪ אשר הופקדו כתנאי לצוו מניעה אירעי (החלטה מיום 13.04.19).

על הנתבעת, שבידה מצויים הכלים והאמצעים הנדרשים, לערוך בדיקה מקיפה של נתוני החשמל ביחס לכל הדיירים בבניין ולא "להלביש" את החוב על התובע באופן שרירותי.

...

סוף דבר חברת החשמל הוכיחה כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל עת בוצע מעקף למונה באופן שלוח החשמל בדירת התובע קיבל הזנה מהלוח הראשי שלא עברה דרך המונה.

על כן, התביעה לסעד הצהרתי לפיו אין לתובע חוב בגין צריכה בלתי חוקית וכי לא ניתן להפעיל עליו סנקציות בגין חוב זה, נדחית.

לאור דחיית התביעה, אני מורה על חילוט הפיקדון בתיק, על פירותיו, לידי ב"כ הנתבעת על חשבון חוב צריכת החשמל והוצאות הליך זה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

עוד הצהיר **** כי החל משנת 2010 החלה השותפות ליצבור הפסדים והוא הפסיק לשלם, לרבות עבור חשמל למגורי העובדים הזרים.

לטענת ****, נותרו בידיו המחאות ריקות שהמשיך לעשות בהן שימוש תוך זיוף חתימת האב, כשמשנת 2011 האב נותק לגמרי מהפעילות ולא ידע עליה, ובכלל זה לא ידע כי **** המשיך לגדל במשקו את הגידולים החקלאיים.

הגם שהחלק הניכר של תביעת החוב מבוסס על פסק דין, עותרת למעשה המערערת מהנאמן "להציץ מעבר לפרגוד" פסק הדין שניתן נגד החייב ז"ל. אכן, "הצצה" שכזו אפשרית, אולם נוכח מעמדו של פסק דין ייעשה הדבר במקרים חריגים בלבד, שבעיקר יהיו שמורים למקומות שבהם לא נוהל הליך לגופו ועולה חשש שמא אי ניהול ההליך מהוה עוות דין [ראו: ע"א 4873/21 ירמיש נ' עו"ד הנדל [פורסם בנבו] (24.10.2021)].

מודעות המערערת בזמן אמת לחוב החייב ז"ל לנושה אינני מקבל את טענת המערערת כי לא ידעה על החוב בזמן אמת אלא רק לאחר שביקשה להעביר את המשק על שמה לאחר מות אביה ז"ל. כאמור, המערערת פירטה דבר החוב כבר בעת שמילאה בעצמה את הבקשה לצוו כנוס בשם אביה ז"ל, כלומר כבר בשנת 2015, בעוד שפסק הדין ניתן רק בשנת 2016.

בעיניין זה ניתן להפנות לסעיף 34 בתצהיר ההסתבכות שצורף לבקשה לצוו כנוס, ובו הצהירה המערערת בעצמה כי "משך כל השנים ועד שנת 2011 אבא שלי היה על תקן של 'שותף שקט' בעסק, קרי רק היה חותם איפה שהיו אומרים לו". אין בתצהיר ההסתבכות שום רמז לכך שהחוב אינו חוב השותפות.

כך גם עולה מנספח 4 להודעת העירעור, שהוא פרוטוקול דיון מיום 27.10.2014 בבית משפט לעינייני מישפחה בבאר-שבע, במסגרת בקשה לצוו מניעה שהגיש החייב כנגד ****, כי בשנה זו עדיין גודלו עגבניות בשותפות במשק 158, בידיעתה של המערערת ואף בהסכמתה ומתוך ציפיית החייב ז"ל והמערערת לקבל פדיון הגידולים.

...

מודעות המערערת בזמן אמת לחוב החייב ז"ל לנושה אינני מקבל את טענת המערערת כי לא ידעה על החוב בזמן אמת אלא רק לאחר שביקשה להעביר את המשק על שמה לאחר מות אביה ז"ל. כאמור, המערערת פירטה דבר החוב כבר בעת שמילאה בעצמה את הבקשה לצו כינוס בשם אביה ז"ל, כלומר כבר בשנת 2015, בעוד שפסק הדין ניתן רק בשנת 2016.

המסקנה העולה מן הדברים היא כי הכרטסת מהימנה, התמורה סופקה ועל כן חוב השותפות לנושה שריר וקיים.

ככל שהמערערת טוענת לחוב של **** כלפי החייב, במסגרת היחסים שביניהם, היה עליה לנקוט בהליך הנכון בתיק הפש"ר של ****; וככל שהיא טוענת לחוב של החייב כלפיה, היה עליה להגיש תביעת חוב בהליך זה. סוף דבר נוכח כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת החוב של הנאמן ועל כן הערעור נדחה.

ואילו לגבי חניות הוצהר כי מדובר ככל ותיוותר חניה.

טענתה של התובעת (הנתבעת בתובענה לצוו מניעה), כי קיימת לה זכות חוזית לנתק את הדירה מחשמל ומים, דינה להדחות בלא קשר לשאלת החובות שבין הצדדים.

אשר לעניין התשלום הנטען במזומן אציין רק, שהתובעת לא המציאה ראיות ועדים שברשותה, דבר הפועל נגדה, ובהם, את העתק השיק בדבר 100,000 ₪ שבוטל/הוחלף, את הכרטסות החשבונאיות וכן לא העידה את בנו של מנהל התובעת באשר לנסיבות חתימת המסמך, כאשר גם לא ברור לגירסתה, אם נועד המסמך לאשר את אפשרות ביטול ההסכם אם לא תאושר תכנית השינויים, מדוע היה צורך לאשר התחייבות זו מחדש, ומדוע גם היה צורך להתייחס דוקא לסכום של 100,000 ₪ ולא לכלל התמורה, ומה יחס הזמנים בין מועד הגשת הבקשה לאישור תכנית השינויים ובין מועד הוצאת האישור הנ"ל. בכל האמור לעיל, סתמה התובעת ולא פירטה על אף שהראיות מצויות בידה.

...

נוכח כל האמור, אני קובע כדלקמן: התביעה בת.א. 23701-09-20 מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על אלום רמות בע"מ לנתק את המים והחשמל מהדירה ברח' יל"ג 25 קרית אתא.

התביעה בת.א. 45392-10-20 והתביעה בת.א. 34156-08-20 נדחות.

אני מחייב את אלום רמות בע"מ לשלם לדוד וליז עמר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.