תביעה להצהרה על זיוף הסכם שכירות וביטול הליכים משפטיים

לבקשה צורפו תצהירים שהגיש החייב במסגרת היתדיינות אזרחית של החברה הכלכלית נגדו בנוגע לחנויות, בהם הצהיר החייב כי הוא בעל זכויות בחנויות ומחזיק בהן מזה עשרות שנים, וכן הסכם השכירות שנזכר לעיל במסגרתו הושכרה החנות לחברת א.ג.ן. בעמדה זו תמך כאמור אף הכונ"ר. החייב מיתנגד לבקשה לביטול ההליך.

ודוק; החייב לא דיווח אודות ההליך האמור לבעל התפקיד ולבית המשפט, והדברים נודעו לראשונה בעקבות פנייתה של התובעת שם. מהמסמכים שצורפו עולה, כי במסגרת התגוננותו בפני התביעה הנ"ל טען החייב, כי הוא מחזיק בנכס זה מעל לשלושים שנה "ועד ליום הזה", לאחר ששילם למחזיקים הקודמים "דמי פינוי". וכך הובאו הדברים מפיו של החייב במסגרת תצהיר מטעמו, אשר נחתם ביום 20.3.16, והוגש באותו הליך: "... הנני מחזיק בחלקים בנכס מזה 30 שנה ברציפות מתוקף הסכם שכירות עם עירית קריית שמונה (עוד בטרם הוקמה התובעת) ויודגש כי המדובר בשכירות של יחידות 3, 4, 5, ו- 6 שבמושכר החל משנת 1986 עד עצם היום הזה, ברציפות". (ההדגשה במקור).

יצוין בהקשר זה כי הסכם השכירות על-פניו מתיישב היטב עם הקו בו נקט החייב בהתנהלותו בהליכים המשפטיים שצוינו לעיל, בהם טען כאמור כי הוא בעל הזכויות בנכס וכי חברת א.ג.ן/אילן חקון מחזיקים בנכס מכוחו ובהרשאתו.

אולם אף אם אקבל לצורך העניין את טענת החייב בדבר זיוף חתימתו על הסכם השכירות, אין בכך כדי להכריע לענייננו, שכן די בכל המפורט לעיל בנוגע לאופן היתנהלות החייב, על שלל גרסאותיו המנוגדות באשר לזכויותיו/זיקתו לחנויות, על מנת להביא למסקנה כי היתנהלות זו איננה עומדת כלל ועיקר בדרישת תום הלב המחייבת אותו בהליך זה. אוסיף כי אינני רואה לקבל את טענת החייב לפיה אין לזקוף לחובתו את תצהיריו שהוגשו בהליך הפינוי בבית משפט השלום, משאלה לא נוסחו על-ידו.

...

גם הטענה כי נסתם הגולל על סוגיית הנכס לאחר שבהסכמת החייב ניתן כנגדו בסופו של דבר צו פינוי במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי החברה הכלכלית, איננה יכולה להתקבל.

אציין כי לא נעלמו מעיני הנתונים בדבר מצבו הרפואי של החייב, אולם בתמונה הכוללת, ונוכח התנהלות הלקויה ואי-עמידתו בדרישה הבסיסית לתום לב בהליך הפש"ר, מסקנתי היא כי בקשתו איננה יכולה להתקבל במסגרת ההליך דנן.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך וביטול צו הכינוס על כל הוראותיו, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיעמדו בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.

ההליך הראשון עם חברת יאפה: בחודש מאי 2014 הגיש הנתבע המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד חברת יאפה במסגרתה הודה שחתם על הסכם המכר עם חברת יאפה אך טען שלא שולמה כל תמורה על ידי חברה יאפה ועל כן ביקש להצהיר שהסכם המכר עם חברת יאפה "בטל ומבוטל" וכן ביקש להורות על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת חברת יאפה (ה"פ 55607-05-14 – צורף כנספח ד' לתצהיר הנתבע).

לעניין השתק שפוטי ראו למשל, ע"א 4170-14 אילן כהן נ' יהודה (אריק) כהן [פורסם בנבו] (14.1.16) בפיסקה 8: "כלל ההשתק השפוטי (Judicial Estoppel) יונק את חיותו מעיקרון תום הלב והוא קובע כי כאשר צד להליך העלה טענה משפטית או עובדתית בהליך אחד, הוא מושתק מלהתכחש לטענה זו ולטעון היפוכם של דברים בהליך אחר, אפילו נגד יריב אחר (ע״א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (26.3.2014); ע״א 513/89 Interlego A/S נ׳ Exin-Lines Bros. S.A, פ״ד מח(4) 133, 194 (1994); רע״א 4224/04 בית ששון בע״מ נ׳ שיכון עובדים והשקעות בע״מ, פ״ד נט(6) 625, 633 (2005) (להלן: עניין בית ששון); כן ראו: אבישי אדד שימוש לרעה בהליכי משפט הגנה דיונית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות 75 (מהדורה שנייה, 2013) (להלן: אדד)). תכליתו של כלל ההשתק השפוטי, כך נקבע, היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא בעלי דין מניצול לרעה של ההליכים המשפטיים." התובע אמנם לא טען בסיכומיו להשתק שפוטי אלא להשתק פלוגתא אך טענת השתק שפוטי היא מסוג הטענות שבית המשפט יכול להעלות מיוזמתו.

אם ההפרה הנטענת מצד התובע נודעה לנתבע כבר בשנת 2011 או לכל המאוחר בשנת 2015 עולות התהיות המשמעותיות הבאות: מדוע הנתבע אפשר לתובע להשכיר את הדירה ולגבות את שכר הדירה החל משנת 2011 עד תחילת שנת 2014 (הנתבע עצמו צרף לתצהירו את הסכמי השכירות בהם התובע הוא "המשכיר" (נספח טז, נספח י וראו גם עדות הנתבע בהליך עם חברת יאפה בעמ' 29 שורות 25-27 ועמ' 30 שורות 27-28)? מדוע הנתבע הסכים למכור את הדירה לחברת יאפה כאשר מתוך סכום התמורה בסך של 1,200,000 ₪ שסוכם בהסכם המכר עם חברת יאפה, 400,000 ₪ היוו את חלקו של התובע? מדוע הנתבע העיד בשנת 2017 בבית המשפט שהתובע שותף בדירה? המסקנה היא שגם אם אכן הנתבע גילה בשנת 2011 או בשנת 2015 שהתובע רימה אותו, הנתבע לא הודיע על ביטול ההסכם המשולש ואף העיד בשנת 2017 שהתובע שותף בדירה.

תצהיר אחד של התובע הוא מיום 15.5.2014 והוא ניתן באותו חודש בו הגיש הנתבע את התביעה להצהיר על בטלות ההסכם עם חברת יאפה.

הנתבע נישאל בחקירתו הנגדית מדוע לא טען שההסכם עם חברת יאפה מזויף בעת שהגיש את התביעה להכריז על ביטול ההסכם (עמ' 13 שורות 20-25): "ש. אתה מגיש תביעה לבית משפט ומצרף את ההסכם החתום על יאפה אם ההסכם היה מזויף היתה לך טענה מצוינת נגד העסקה, למה לא טענת את זה, למה התמקדת רק בזה שכביכול לא שילמו את התמורה לפי ההסכם המזויף?

...

התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 318,333 ₪.

התוצאה התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 318,333 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (11.9.2019) ועד התשלום המלא בפועל.

מיד עם היוודע לו על תיק ההוצל"פ, ערך פניה בכתב לב"כ המשיבה, עו"ד אבי מאיר, אולם לא קיבל מענה למכתב זה. ככל שקיים אישור מסירה של כתב התביעה או ההזמנה לדין הרי שהם מזויפים.

הצהרת בא כוח המשיבה בפני בית הדין כי התביעה "הודבקה" במען הרשום שלו היא הצהרה חסרה.

המבקש לא צירף שום אסמכתא לתמיכה בכתובות המגורים השונות שציין בבקשה (בין השאר, לא צירף חוזה שכירות, קבלה של חברת החשמל, חשבון ארנונה, גז וכו').

גם בכוחם של המסמכים הנחזים להיות תלושי שכר של המשיבה, שהנפקתם משום מה מאוחרת לחודשי ההעסקה – דבר הרומז על זיוף, אין כדי ללמד על חוב כלשהוא.

המבקש לא צירף את ההחלטות בנוגע להליכים המשפטיים, שלטענתו, התנהלו בינו לבין בעלת הדירה (הגב' שרה פורת), בין השאר, בנוגע לסילוק ידו מהדירה.

הליכי פשיטת הרגל בוטלו בסמוך להגשת התביעה דנן, כאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 23.2.2015, אשר בעקבותיו חודשו הליכי ההוצאה לפועל (בית המשפט המחוזי קבע כי "אין ספק שהתנהלות החייב במהלך תקופת פשיטת הרגל לוקה בחוסר תום לב מובהק, שעה שהחיב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל על מנת להמנע מפעולות בהוצאה לפועל, ומתחמק מנושיו", כאמור בנספח ג'1 לתגובה לבקשה).

...

המשיבה טוענת בתגובה (שנתמכה בתצהיר שהוגש לתיק ב-8.3.21) כי יש לדחות את הבקשה מעיקרי הטעמים הבאים: המשיבה הועסקה על ידי המבקש מספר חודשים במהלך השנים 2007 – 2008 בתור מזכירה משפטית.

אשר לביטול פסק דין מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית הדין – הרי שסבורני כי במקרה דנן סיכויי ההגנה של המבקש אינם גבוהים, ומשכך אין להיעתר לבקשה אף מטעם זה. התביעה הוגשה ב-9.3.2015 בגין אי תשלום שכר עבור שלושה חודשי עבודה מחודש 12/07 – 2/08 בסך כולל של 14,500 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך 4,680 ₪ (בגין התקופה מיום 9.1.2008 ועד ליום הגשת התביעה).

משכך ועל אף שהצדדים לא התייחסו לאמור במסגרת הבקשה דנן אני קובעת כי המילים "בצירוף פיצויי הלנת שכר" (כאמור בסעיף 3א' לפסק הדין) ימחקו.

משכך, הבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה – נדחית בכפוף לתיקון כאמור לעיל.

במסגרת תביעתם עותרים התובעים להצהיר על אכיפתו של הסכם הבנות שנחתם בינם לבין הנתבע ביום 5.2.2003 (להלן: הסכם ההבנות) ולפיו הם זכאים להרשם כבעלים בדירת המגורים ברחוב הסוכנות היהודית 13/26 אור יהודה, הידועה כגוש 7215 חלקה 66/58 (להלן: הדירה).

לטענת הנתבע הוא לא חתם על הסכם ההבנות, ומדובר בזיוף.

עוד טענו, שהתביעה היתיישנה, משום שהסכם ההבנות, בסיס תביעת התובעים הוא מיום 5.2.2003, כאשר במהלך כל השנים, ואף כי ננקטו נגד התובעים הליכים לפינוי המושכר (לאחר שהתובעים הפרו את הסכם השכירות באי תשלום דמי השכירות) לא נטענה טענה ביחס לבעלותם.

לטענתם, במהלך שנת 2008, שלוש שנים לאחר החתימה על הסכם המכר, פנה אליהם הנתבע ובקש כי יגיעו למשרדה של עו"ד יום טוב על מנת לחתום על תצהיר, במסגרת הליך משפטי, שעניינו ביטול צוי עיקול וכינוס שהוטלו על הדירה, וזאת על מנת להבטיח כי הדירה תרשם על שם הנתבעת, באופן שתוכל לשמש להחזר ההלוואה, בהתאם להסכם ההבנות.

...

על כן אני מקבלת את בקשה לזימון עדים.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב תביעה כמו גם הבקשה לזימון עדים מתקבלת.

התובעים ישלמו הוצאות הבקשות בסך של 10,000 ₪.

תמצית המחלוקת בכתבי הטענות התובעים הגישו את התביעה דנן להצהיר על אכיפת הסכם הבנות, שנחתם בינם לבין הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ביום 5.2.2003 ולפיו לטענתם הם זכאים להרשם כבעלים של דירת המגורים, וכי שילמו לנתבע את חובם בסך של 437,000 ₪.

לצורך ביטול העיקולים הגישה התובעת תביעה לסעד הצהרתי ת"א 1495/08 (להלן: התביעה ההצהרתית).

אך בשל אי תשלום דמי השכירות כסדרם נאלצה לנקוט נגדם בהליכים משפטיים.

בכל הנוגע לבקשת התובעים להגשת חוות דעת מטעמם המתייחסת לחתימות על הקבלות, הרי שלא נעלם מעיני כי כבר בכתב התביעה טענו התובעים לכך שהחתימות על גבי אישורי התשלום אינן חתימותיהם, על כן ולכאורה כבר במועד זה (וזאת מבלי להכנס לשאלה על מי מוטל הנטל להוכחת טענת זיוף החתימות) יכלו התובעים לצרף חוות דעת מטעמם המתייחסת לאותנטיות החתימות על אישורי התשלום.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, ועת בית המשפט מעדיף כי בעת הכרעתו בתביעה מלוא המסמכים הרלוונטיים כמו גם העדויות יונחו בפניו בבואו ליתן פסק דין, הרי שיש מקום להיעתר לבקשת התובעים, זאת כמפורט להלן.

אשר לבקשת התובעים להגיש תצהיר משלים מטעם מר קורן וכן להעיד את בא כוחם בכל הנוגע לפגישה עם עו"ד סיני ז"ל, הרי שאף לעניין זה, מצאתי להיעתר לבקשת התובעים.

סוף דבר מתקבלת בקשת התובעים להגשת חוות דעת הגרפולוגית מטעמם בסוגיית חתימותיהם על אישורי התשלום, וכן להגשת תצהיר משלים ולזימון בא כוחם לעדות.