תביעה להצהרה כנגד מנהל מקרקעי ישראל

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 67072-09-19 זועבי נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עינב גולומב תובע אחמד זועבי נתבעים 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. הקרן הקיימת לישראל פסק דין

בכתב התביעה עותר הוא להצהרה בדבר זכותו להרשם כבעל מלוא זכויות הבעלים שהיו רשומים כבעלים של הקרקעות שפורטו לעיל וכפועל יוצא מכך לקבל פצויי בגין הפקעת קרקעות אלו, והכל בהתאם לחוק הרכישה.

...

בנסיבות אחרות, היה מקום לבחון את השאלה האם די בכך להצדיק סילוק של התביעה על הסף, או שהיה מקום לאפשר הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, אולם כאמור בענייננו אין צורך להידרש לדבר, וזאת משדין התביעה דחיה על הסף מחמת התיישנות.

סוף דבר; הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

את תביעתה הגישה התובעת כנגד משרד החינוך - נתבעת 1 (להלן גם: "המדינה" ו/או "משרד החינוך") והמועצה האזורית מטה יהודה - נתבעת 4 (להלן גם: "המועצה האזורית"), האחראיות לטענתה לקרות ניזקה בארוע הראשון וכנגד קרן קיימת לישראל - נתבעת 2 (להלן גם: "קק"ל") ומבטחתה - נתבעת 3 (להלן גם: "מגדל") וכן כנגד המדינה, המועצה האזורית וכנגד מנהל מקרקעי ישראל - הנתבע 5 (להלן גם: "המנהל" ו/או "ממ"י") האחראים לטענתה לקרות הארוע השני.

בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) הצהירה התובעת על הגרסה שלהלן: "ביום 31/10/06 בשעה 08:40 לערך, במהלך שיעור היתעמלות, במסגרת פעילות בבית הספר בו למדתי באותה עת ובהתאם להנחיות המפורשות של המורה להתעמלות, ביצעתי "קפיצה לרוחק" לתוך ארגז חול (להלן: "ארגז החול") אך לצערי, מאחר ובתוך ארגז החול הייתה חסרה כמות גדולה של חול באיזור הנחיתה מהקפיצה נחתי על רגלי הימנית לא טוב ונחבלתי קשות בברך ימין, כתוצאה מסיבוב של הברך, שניגרם מכך שכף רגלי דרכה על בור ולא על קרקע שטוחה ובהעדר חול שירכך את הנחיתה".

...

לאחר שעיינתי בתצהיר התובעת והתרשמתי מעדות אמה, התרשמתי, כי התובעת פעלה על פי עצת רופאיה בזמן אמת במטרה להיטיב את מצבה הרפואי ולפיכך, גם אם טיפולים אלה לא אושרו על ידי המומחה הרפואי יש מקום להשיב לתובעת את הוצאותיה ככל שהן קשורות לאירוע השני בשים לב לכך שהנזק הסחוסי נגרם בעקבות שני האירועים במידה שווה כקביעת ד"ר חובב .

סוף דבר סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים בסכום של – 341,250 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% וכן החזר אגרה, כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

ההודעה לצד השלישי שהגיש המנהל והודעת קק"ל שתיהן כנגד המועצה והראל חברה לביטוח בע"מ– נדחות.

ההליך שהתנהל במסגרת ה"פ 6053/08 היתנהל בין היתר גם כנגד מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב ועניינו רישום התובעים כבעלי הזכויות.

ואולם על אף האמור בהסכם, לא נימסרה החזקה לתובעים והמנוחה אף הגדילה לעשות והגישה כנגד התובעים תובענה, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות ההסכם, תובענה שנדחתה.

ב"כ התובעים ביקשה במהלך הסיכומים למחוק מכתב התביעה את הסך של 500,000 ₪ וזאת מאחר שנראה כי מדובר בכפל דרישה (עמוד 70 שורות 17 - 18 לפרוטוקול) ומשכך אין צורך להדרש לעניין זה. סיכום לאור כל האמור, התובעים הוכיחו תביעתם באופן חלקי וזאת בהתייחס לרכיבים הבאים: דמי הסכמה למנהל מקרקעי ישראל – סך של 9,791 ש"ח. תשלומי ארנונה והיטל ביוב למועצה האזורית שדות נגב - סך של 28,630 ₪.

...

לאחר שעיינתי בחוות דעת השמאים ושמעתי את עדויותיהם אני סבורה כי לא עלה בידי התובעים לבסס את תביעתם ברכיב נזק זה. חוות הדעת של השמאי שלמה שרף, עליה מסתמכים התובעים הינה חוות דעת תאורטית המתייחסת לממוצעים על פי חוברת של משרד החקלאות, כפי הנטען, ואשר לא צורפה לחוות הדעת.

מכל המקובץ עולה שלא ניתן להסתמך על חוות דעת השמאי מטעם התובעים להוכחת נזקיהם בגין הפסד הכנסה מחקלאות וכי התובעים לא הוכיחו את נזקיהם כנדרש.

ב"כ התובעים ביקשה במהלך הסיכומים למחוק מכתב התביעה את הסך של 500,000 ₪ וזאת מאחר שנראה כי מדובר בכפל דרישה (עמוד 70 שורות 17 - 18 לפרוטוקול) ומשכך אין צורך להידרש לעניין זה. סיכום לאור כל האמור, התובעים הוכיחו תביעתם באופן חלקי וזאת בהתייחס לרכיבים הבאים: דמי הסכמה למנהל מקרקעי ישראל – סך של 9,791 ש"ח. תשלומי ארנונה והיטל ביוב למועצה האזורית שדות נגב - סך של 28,630 ₪.

מבוא וטענות הצדדים לפניי תובענה להצהיר כי הנתבעת 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") חייבת להקצות לתובע, חבר פעמי תש"ז, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), את משק 38 במושב, ללא תשלום דמי חכירה מהוונים, בהתאם לתנאים שחלו בעבר על הקצאות כאלה.

הוצאות משפט שהוצאו לצורך הליך מסוים אמורות להידון באותו הליך, על ידי השופט שניהל אותו, בשים לב לתכנים שעלו במסגרתו ולהתנהלות הצדדים במסגרתו.

אשר להוצאות המשפט בגין הליך זה שלפניי – אין בדעתי לפסוק לזכות התובע הוצאות משפט, משום שתביעתו נגד הרשות נדחתה, וביחסים בינו לבין האגודה – קבעתי אחריות שווה, שנכחה כל צד יישא בהוצאותיו.

...

ענייני מקרקעין ונחלות אינם מסוג העניינים שיש מקום להידרש להם, ולהכריע בהם, על יסוד טענות שבעל פה [חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, סעיף 80].

תביעת התובע לפיצוי ושיפוי בגין נזקים נלווים לאיחור בהקצאת הנחלה במושב סולקה על הסף, בהיותה בלתי מגובשת וגם חורגת מסמכותו העניינית של בית משפט זה. סוף דבר: תביעת התובע נגד הרשות נדחית.

תביעת התובע נגד האגודה, בעניין הנשיאה בדמי החכירה המהוונים שהרשות דורשת, מתקבלת באופן חלקי; במובן זה שהאגודה תישא במחצית העלות הזו, בכפוף לתחימת החבות כמפורט לעיל [בפסקה ‎45].

תביעתו הכספית הנלווית של התובע נגד האגודה נדחית על הסף מחוסר סמכות עניינית.

בית משפט השלום בעכו ת"א 35933-04-14 גמולה נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח' בפני כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר תובע/ת/ים אמל חיר גמולה נתבע/ת/ים 1.מנהל מקרקעי ישראל - נצרת 2.ג'מיל עלי (התביעה נדחתה ביום 28.12.15) פסק דין

התביעה ובעלי הדין התובע עותר בתביעתו להצהיר כי הנו זכאי לפצוי מאת הנתבעת מס' 1 וזאת כחליפו של הנתבע מס' 2 מכוח הסכם משנת 2002, וכן לחיוב את הנתבעת 1 לשלם לו סך של 100,000 ₪.

אוסיף ואציין כי לטעמי, גם אם הוכח שנעשו בעבר מקרים ספורים בהם נחתמו הסכמי פיצוי וניתן בטעות פיצוי ע"י הנתבעת בגין הפקעת אדמות קבעה לפי חר"מ למי שאינו עומד בכל הקריטריונים המזכים, אין בכך כדי להקים לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת.

...

סיכומו של דבר, ומהטעמים שצוינו לעיל, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נתבע 2 עומד בכל הקריטריונים המזכים בפיצוי (תושבות ומקום לידה שלו ושל אביו המנוח בכפר בית ג'אן, עובר למועד הקובע 31.12.1960), ולפיכך מתייתר הצורך להכריע האם אכן מדובר בזכות עבירה או שמא בזכות אישית בלתי עבירה כנטען, וכן בטענת התובע בדבר זכותו לפיצוי כחליפו של נתבע 2 מכוח הסכם המכר משנת 2002.

בשולי הדברים אציין כי נתתי את דעתי ליתר הטענות שהועלו בסיכומים ולא מצאתי צורך להידרש אליהן באופן פרטני לאור המסקנה לעיל שנראית לי מבוססת על סמך המערך הראייתי שהונח בפניי.

סוף דבר אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבעת, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום.