תביעה להפרת חוזה שכירות של חנות בקניון

תביעת הקניון הוגשה גם נגד גב' אושרה ליברטי, אישתו של שוכר החנות, בטענה שהנה ערבה לחובות השוכר כלפי הקניון.

לשאלה זו ענה בא כוחה: "לשאלת בית המשפט אנחנו לא נטלנו את הנכס בכוח כיוון שכל הציוד שלו היה בפנים ולפי ניסיוננו בית המשפט לא רואה בעין יפה כניסה לנכס ללא רשות". בסעיף 21 להסכם השכירות נרשם כי על השוכר להפקיד אצל המשכירה במעמד חתימת ההסכם ייפוי כוח המייפה את כוחה של המשכירה ו/או חברת הניהול לבצע הפעולות הנקובות בסעיפים 18 להסכם, במקרה בו הפר השוכר את תנאי הסכם השכירות הפרה יסודית ובמקרה בו המשכירה מבטלת את ההסכם והשוכר נידרש על ידי המשכירה לפנות את המושכר והוא לא נענה לפנייה.

...

לסיכום : התביעה של המשכירה וחברת הניהול נ' גב' אושרה ליברטי נדחית.

התביעה של מר שמעון ליברטי נ' המשכירה נדחית.

אני קובעת כי השוכר, מר שמעון ליברטי, ישלם למשכירה ולחברת הניהול סך הסכומים הנקובים בסעיפים 115, 116 לעיל.

חברת קניון העיר תל אביב בע"מ (להלן: התובעת), המפעילה את קניון TLV Fashion Mall בתל-אביב (להלן: הקניון), הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצויים על סך של 3,264,159 ₪, שמהותה "חוזית, לשון הרע, נזיקין, כספית". התביעה הוגשה נוכח טענתה להפרת הסכמי שכירות מצד הנתבעים 3-1, ששכרו מהתובעת חנויות בקניון.

עוד נטען בכתב התביעה כי זמן קצר לפני פינוי החנויות הוצבו בחלונות הראוה של החנויות שלטים עם הכיתוב "ניפגש בקניון עזריאלי". לטענת התובעת, פירסום זה מהוה לשון הרע והוא גרם לה, יחד עם עצם הפרת ההסכם ונטישת החנויות, לניזקי מוניטין המוערכים בסך של 2,000,000 ₪.

...

עוד נפסק כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי יש לחייב את החברה-התובעת בהפקדת ערובה עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים.

בענייננו, לא ניתן בשלב מקדמי זה להגיע למסקנה ברורה כי התביעה היא בעלת סיכויים גבוהים במיוחד או נמוכים במיוחד.

שעה שאני לוקח בחשבון את השיקולים הרלוונטיים, ונוכח ההתרשמות כי ניהול ההליך לא אמור להיות מסובך או יקר באופן יוצא דופן, אני מקבל את הבקשה בחלקה במובן זה שעל התובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להוצאות בסך 110,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

המשיבים מייצגים חמישה עסקים, ששכרו חנויות בקניון ארנה בהרצליה (להלן: הקניון): מכון יופי קרדו (התובעת 3 היא החברה והתובע 10 הוא בעל מניותיה); חנות נעליים פבלוסקי (התובעת 1 היא החברה, והתובעים 7-6 הם בעלי מניותיה); חנות לממכר פיצה ומזון אטלקי (התובעת 2 היא החברה, והתובעים 9-8 הם בעלי מניותיה); חנות בגדים מלדיני (התובעת 4 היא החברה, והתובע 11 הוא בעל מניותיה); ומכון כושר (התובעת 5 היא החברה, והתובעת 12 היא בעלת מניותיה).

עוד טענו המבקשים, כי המשיבים הסתירו בחוסר ניקיון כפיים מבית המשפט בכתב תביעתם את העובדה, שלגבי שלושה שוכרים מתוך החמישה, תלויות ועומדות תביעות שהגישו המבקשים נגדם לבית משפט השלום, שעיקרן תביעות לפיצויים כספיים בשל הפרות הסכמי השכירות שנחתמו עימם.

...

עוד טענו המבקשים, כי גם אם תאושרנה התוכניות בסופו של דבר, ותצאנה לפועל בעוד מספר שנים, הרי שעדיין יהיו בקניון שטחי מסחר, הסעדה וכו'.

אפשר אפוא לקבוע כי מתעוררת בעניין שלפנינו לפחות שאלה משותפת אחת, וכאמור די בכך כדי להכשיר את הצירוף (פסקאות 5-6 לפסק הדין, [ההדגשות הוספו]).

בתמצית, עניינה של התביעה הנו הפרת הסכם שכירות על ידי הנתבעת 1 בגין חנות בבעלותן של התובעות 1-4 הנמצאת בקומת קרקע בקניון "ארנה" בהרצליה (להלן: "המושכר").

...

ממילא הצדדים שלנו מיוצגים בהליך הנוסף על ידי אותם משרדי עו"ד, ומשכך אני סבור ובטוח כי הצדדים ערים ומודעים לכל המתרחש בהליך הנוסף.

לסיכום ההליכים בתיק שלנו מעוכבים עד להחלטה אחרת, לאור התנהלות ההליכים בהליך הנוסף.

בנסיבות החלטתי זו איני מוצא מקום לדון ולהכריע בבקשת המחיקה ובבקשה המקדמית, ואף איני קובע אם יש או אין מקום להכריע בהן לגופן בנסיבות כולן.

בשל כך הגישה טרק סנטר תביעה זו. הצדדים חלוקים בשאלה האם בהתאם להסכם ההפרדות זכאים התובעים להשבת עלות ההשקעה בחנות, ובכלל זה בשאלה האם בתקופה הרלוואנטית בהתאם להסכם ההפרדות הייתה החנות רווחית אם לאו.

החזר ההשקעה על פי הסכם ההפרדות החזר עלות ההשקעה של טרק סנטר בחנות הוסדר בסעיף 9 להסכם ההפעלה, אשר זו לשונו: "9. במידה וריקושט תפעיל את הסניף מעל שנתיים מיום שלקחה את הסניף לניהולה ובתנאי שהסניף הפך לרווחי במשך שנה לפחות, תשלם ריקושט למפעיל בגין השקעותיו בסניף סך השווה להשקעותיו לפי ספרי החשבונות שלו לאחר פחת של 20% לשנה כפי שיופיע בספרים נכון ליום 1.8.2013 או את הרווחים שנצברו בתקופה זו לפי הנמוך מביניהם, החזר השקעה זה ישולם למפעיל רק במידה ולא יחזור להפעיל את הסניף ובקיזוז כל חוב שיש למפעיל לריקושט ו/או לנמר המהיר ו/או לקניון". כעולה מלשון הסעיף, החזרת עלות ההשקעה בנכוי פחת הותנתה בכך שריקושט תפעיל את החנות למשך למעלה משנתיים, וברווחיותה של החנות במשך שנה לפחות, ומכאן שהשאלה העיקרית העומדת לפתחנו היא סוגיית רווחיותה של החנות בתקופה הרלוואנטית.

במאמר מוסגר, לא הוצגו ראיות לקיומה של הצעה קונקרטית לרכישת החנות בידי צד שלישי, ומכל מקום נדמה כי סרובה של ריקושט למכירת החנות לאדם עמו היא נתונה בסכסוך עסקי סביר, בנסיבות העניין, בפרט מאחר שהתובעים לא הצביעו על כל הוראה בהסכם ההפעלה שהופרה על ידי ריקושט בסירובה כאמור.

מסקנה זו מתיישבת עם בחירתה של ריקושט שלא להמשיך ולהחזיק בחנות בשל הפסדיה, ועם הודעתה מיום 8.7.20 בדבר סגירת החנות מטעם זה. לטענת התובעים, בחירתה של ריקושט להאריך את הסכם השכירות של החנות בחודש אוגוסט 2013, שנה לאחר העברת החנות לידי ריקושט, חרף קיומה של אופציה לסיים את הסכם השכירות, כמו גם בחירתה להאריך את הסכם השכירות לתקופת שכירות נוספת בשנת 2016 - לתקופה כוללת של כשמונה שנים – כל אלה מלמדים כי החנות היתה רווחית עבור ריקושט.

...

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את התובעים, טרק סנטר הוד השרון בע"מ ומר עידן ליכטין, לשלם לנתבעת, ריקושט 3000 בע"מ, שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 20,000 ₪.

כמו כן ישלמו התובעים לנתבעת את שכר הטרחה של רו"ח אינהורן בו נשאה.

בנוסף ישלמו התובעים לנתבעת את שכר טרחת המומחה, רו"ח יפעת, כפי ששולם בפועל, ובכפוף להצגת אסמכתא לתשלום.