תביעה להפרת חוזה רכישת רכב עם מנוע לא תואם

התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את סעיפים 11(2) ו- 11(4) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") וכן את סעיף 4(א)(3) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), והסתירה במכוון את דבר החלפת המנוע, "מאחר וכנראה המנוע לא היה במיטבו" (סעיף 15 לכתב התביעה), וזאת נלמד מכך שהוא נאלץ להחליפו תוך זמן קצר מאוד לאחר רכישת הרכב.

נוכח האמור, ולאור העובדה שהנתבעת ידעה אודות אי ההתאמה אך לא גילתה אותה לתובע, הרי שהתמלאו תנאי סעיף 16 לחוק המכר, לפיהם התובע זכאי להסתמך על אי ההתאמה חרף האמור בהסכם הרכישה, בו נכתב כי: "לאחר שבדקתי את מצבה החצוני והמכאני של המכונית, אין ולא יהיו לי כל תביעות ו/או דרישות ו/או טענות בגין הנ"ל כלפיכם", וחרף האמור בהודעת המסירה, עליה חתם התובע, ושבה נכתב, בין היתר, כך: "לאחר שבדקתיה על כל אביזריה ואין כל טענות או תלונות שהן ביחס למכונית" ובהמשך : "כמו כן הנני מאשר/ת כי כל תנאי הסכם רכישת המכונית שבינינו קוימו על ידכם". בהקשר זה, ראיתי להפנות לע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס (פורסם במאגרים – ניתן ביום 11.2.14), שם נקבע על ידי כב' השופט סולברג כך: "4. הוראת סעיף 16 לחוק המכר מכריזה על האופי הקוגנטי של אחריות המוכר. בהיעדר אפשרות להתנות על זכותו של הקונה להסתמך על אי-ההתאמה, אינני רואה דרך להצדיק הפחתה מאחריותו של המוכר (גם לא בחלקה) בדרך של יחוס 'אשם תורם' לקונה שהתרשל בבדיקת מצבו של הנכס. סעיף 16 האמור, בנגוד למרבית סעיפיו של חוק המכר, הריהו סעיף מצוה ('ius cogens'). צדדים לעיסקת מכר אינם רשאים להתנות עליו (ראו למשל: ע"א 659/77 שורקה נ' קרים, פ"ד לב (1) 393, 397 (1977), פסק דינו של השופט מ' עציוני; פסקה 31 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' יפרח) נשוא העירעור). זכותו של הקונה להסתמך על אי-ההתאמה, עומדת לו "על אף האמור... בכל הסכם", כלשון סעיף 16, ויש בה הלכה למעשה משום ביטול עקרון 'יזהר הקונה' שבדין האנגלי המקובל (ראו צלטנר לעיל, שם).

...

בהתבסס על העדות, כמו גם על התנהלות הנתבעת, שלא ציינה מועד רכישת הרכב על ידה ולא הציגה את הסכם המכר עם לובינסקי, אני קובעת כי הנתבעת ידעה אודות החלפת המנוע ברכב עובר לחתימת הסכם הרכישה עם התובע, אך חרף האמור לא גילתה לו כי המנוע הוחלף.

" ובהמשך: "9. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי על-אף האמור בחוזה המכר, רשאים המשיבים 1 ו-2 להסתמך על אי-ההתאמה. ההוראה ההסכמית נדחית מפני הוראת החוק הקוגנטית. בסעיף 16 לחוק המכר הביע המחוקק נחרצות את דעתו ביחס לסעיפים מן הסוג המצוי בחוזה שלפנינו, ובחר לבכֵּר את הגנת הקונים המתקשרים על-פני עיקרון 'החופש החוזי' (ראו עניין בית יולס בע"מ לעיל, שם)." האמור לעיל, יפה גם ביחס לטענת הנתבעת, לפיה התובע לא פנה אליה בבקשה להחליף את המנוע ו/או לתקן את הרכב לאחר שנודע לו אודות החלפת המנוע, טענה עליה חזרה הנתבעת , באמצעות הנציגה מטעמה, גם בדיון שהתקיים בפני.

שוכנעתי, כי התובע התנהל בתום לב, עת סבר כי יזכה להינות מהרכב שקנה, חרף החלפת המנוע, אך תוך פרק זמן קצר יחסית התבדה.

על פי ההסכם, התובע רכש מהנתבע רכב מסוג סיאט קורדובה (להלן:" הרכב") בסך של 12,000 ₪ בארבעה תשלומים שוים, וכן זכות ציבורית בסך של 1,450 ₪ בכל חודש.

דין התביעה שכנגד להדחות, אפרט להלן: הסיבה לביטול ההמחאות הנתבע טען, כי הסיבה בגינה ביטל את ההמחאות הנה לנוכח ההטעיה שביצע כלפיו התובע, אשר מכר לו רכב שבמהלך הטסט התברר שמספר השילדה לא תואם למספר המנוע (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).

העדר גילוי נאות הנתבע טען, כי התובע הפר את הוראות חוק מכירת רכב משומש, הקובע שעל העוסק בממכר רכבים משומשים להציג לקונה מידע הכולל, בין היתר, מידע על פגמים ברכב ומצבו.

...

כאמור, במקרה הנדון משהתובע שכנגד לא הביא כל ראיה לכך שהשיב את הרכב לתובע או לשותפו, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר לאור המקובץ, ולאור העובדות והראיות שהוצגו בפניי, אני פוסקת כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪.

עניינה של תובענה זו הפרת הסכם למכירת רכב משומש.

התובעת נשענת על בסיס מחירון -שלא צורף לכתב התביעה- והביטוי היחיד שהוא מקבל נמצא בחוות דעת שמאי התביעה אשר קבע כדלקמן: "ביום 24/08/20 רכשה התובעת מן הפירמה סטאר מוטורס כמפורט בחוזה מכר מס' 3015 מכונית מסוג יונאי אי 10 בסכום של 43,000 ₪ בתוספת רכב מסוג שברולט קרוז משנת 2015 שמחיר המחירון שלו נכון ליום ביצוע העסקה עמד על סכום של 43,000 ₪.

התוצאה הסופית היא שהתובעת קיבלה רכב שאינו תואם למה שהוצג לה במהלך המשא ומתן לכריתת החוזה ולכן זכאית לפצוי כספי בהתאם לסעיף 2 ו-10 לחוק החוזים תרופות.

שמאי התובעת העיד בעמוד 5, שורות 33-35 כדלקמן: "הממצאים הם העיניים שלי והמקצועיות שלי. אני איש מיקצוע, אני שמאי של 40 שנה, אני בקלות יכול לראות אם הוחלף מכסה מנוע, אין לי ממצאים כתבתי זאת בחוות הדעת אלא הממצאים שלי". בעמוד 6 שורות 13-14 העיד כדלקמן: "לא. אני מתעד מצב קיים לא מתייחס למה שכתוב בירידות הערך של חברות הביטוח, המצב שתיעדתי נכון להיום." יש לציין כי מחוות דעת השמאי עולה כי ירידת הערך המסחרית נקבע בהתאם לשווי הרכב מושא התביעה נכון למועד הרכישה.

...

לפיכך, דין התביעה להידחות ברובה.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,094 ₪ בתוספת הצמדה וריבית פיגורים מיום 26.12.21 ועד למועד התשלום בפועל.

התובע טוען להפרת הסכם, הטעה וחוסר תום לב. הנתבעת הנה חברה העוסקת בין היתר, במכר ורכישת רכבים, בבצוע עיסקאות טרייד אין ומשמשת כגורם המבצע עיסקאות טרייד אין עבור קבוצת צ'מפיון מוטורס ושל קבוצת סמל"ת. התובע רכש מהנתבעת רכב מסחרי מסוג פולקסווגן קראפטר, שנת 2015 (להלן: "הרכב"), בהתאם להסכם מכר מספר 21538 מיום 15.3.2020 עבור הסכום של 71,000 ₪ (להלן: "הסכם המכר").

התובע דורש כעת את עלות החלפת המנוע בסך של 26,793 ₪, וכן את השבת העלויות הנוספות שנגרמו לו - השכרת רכב חלופי למשך שבוע, במהלכו הושבת הרכב בסך של 1,250 ₪; אבדן של 3 ימי עבודה בסך של 2,400 ₪ וכן פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין הפרת החוזה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע.

חשבונית התיקון שצרף התובע לכתב תביעתו, אינה מציינת את מונה הקילומטרים של הרכב בעת כניסתו למוסך, כך שלא ניתן לדעת את מספר הקילומטרים שהרכב נסע מעת רכישתו על ידי התובע.

הפרת חובת הגילוי על ידי הנתבעת מהוה הטעה והפרת חובתה לנהוג בתום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, כמשמעם בחוק החוזים, וכתוצאה מכך - הפרה יסודית של ההסכם כמשמעה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וכן אי התאמה והפרת חובת תום לב כמשמעם בסעיפים 6, 11 ו- 16 לחוק המכר וקיומו של חוזה מכר בפרט.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי נכון לחלק את האשם באופן שווה בין הצדדים.

בנסיבות המקרה לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,075 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12.10.2020) ועד התשלום המלא בפועל.

מבוא במסגרת תביעה זו, עתר התובע לקבלת פיצוי כספי בסך של 64,645 ₪ בגין הפרת חוזה לרכישת רכב מאת הנתבעת, ושלטענתו נימסר לו תקול בנגוד להתחייבותה למסירת רכב נקי מתאונות ומבעיות מכאניות.

לסיכום טוענת הנתבעת, כי בטופס הבדיקה של הרכב נרשם במפורש כי קיימים ליקויים שונים ברכב, לרבות נורית מנוע דולקת, ומשידע הוא עליהם אין לטעון כי הוטעה או כי קיימת אי התאמה.

יתר על כן, הנתבעת הפרה התחייבות זו לתיקון מנוע הרכב לאחר שנטלה את הרכב לבדיקתה, העניקה לתובע רכב חלופי ולבסוף היתנתה את תיקון המנוע בתנאים הנוגדים את היתחייבותה במסגרת הסכם הרכישה ובלא כל צידוק.

...

השאלה העומדת להכרעה הינה, אם כן, האם הפרה הנתבעת את התחייבותה לאספקת רכב תקין לתובע בהתאם לסיכום שבין הצדדים ולדין? עובדות וטענות בתמצית לטענת התובע, התקשר הוא ביום ה - 26.4.22 בחוזה עם הנתבעת לקניית רכב מסוג אופל.

לסיכום טוענת הנתבעת, כי בטופס הבדיקה של הרכב נרשם במפורש כי קיימים ליקויים שונים ברכב, לרבות נורית מנוע דולקת, ומשידע הוא עליהם אין לטעון כי הוטעה או כי קיימת אי התאמה.

לא ברור אם כך, מדוע זה הפנתה את התובע לבדיקת הרכב במוסך מטעמה ומדוע זה העניקה לו רכב חלופי, אך בסופו של דבר משהתברר סוג התיקון הנדרש בחרה שלא לתקן את הרכב.

כמו כן, בהתאם לסמכות הנתונה לי לפי סעיף 13 לחוק התרופות, בגין עגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמה לתובע בשל הפרת החוזה בתקופת הזמן שלא יכול היה הוא לעשות שימוש ברכב שרכש ממנה, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 5500 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובע בהתאם להסכם הרכישה הפרה יסודית בגינה זכאי התובע לביטול ההסכם, ועל כן, בדין ביטל אותו התובע ודרש את כספו בחזרה.