התובע הטעים, כי הוצגו בפניו תכניות הדירה והמפרט הטכני הכוללים, בין היתר, חלוקה פנימית ואת מלוא האביזרים לרבות אסלות, כיורים, אמבטיה, דלתות פנים, מטבח ועוד, וכי תכניות אלו היו חלק בלתי נפרד מההסכם בין הצדדים ומתארות את הממכר.
התובע אף הצהיר, במסגרת סעיף 6 להסכם, כי בדק את מצבו התיכנוני והמשפטי של הממכר ואת זכויות המוכר בו, ובפרט את נספחי הסכם המכר, וכי אלו מובנים לו ולא תהיה לו כל טענה או תביעה נגד הנתבע (המוכר) בקשר אליהם.
במצב דברים זה, נראה כי גם אילו הייתי מקבלת את טענת התובע כי היתנהלות הנתבע כלפיו עולה כדי הפרה של הסכם המכר בשל הפער בין הצהרותיו לגבי הממכר לבין מצבו האמתי (וכאמור טענה זו אינה פשוטה כלל ועיקר), ואף אם מדובר בהפרה יסודית, הרי שגם אז לא היה התובע זכאי – עפ"י לשון ההסכם בין הצדדים – לפצוי המוסכם, אלא רק לפצוי בעד הנזק שניגרם לו, בהתאם לסעיף 10 לחוק התרופות החל מכוח סעיף 12.2 להסכם.
...
בענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך להכריע בשאלה האם מהווה התנהלותו של הנתבע משום הפרה של ההסכם, וזאת מאחר ובכל מקרה אין התובע זכאי לקבל את הסעד לו עתר.
מדובר בנזקים שניתן להוכיח את שיעורם בנקל באמצעות ראיות, ואף לא נטען אחרת, ולפיכך משלא הביא התובע ראיות להוכחת נזקיו דין תביעתו להידחות.
סוף דבר, אני דוחה את התביעה.
