תביעה להפרת הסכם שיתוף פעולה בין מתווכים

בודאי שאין די בשיתוף הפעולה בין מתווכים, כאמור, כדי לקבוע כי הנתבע 1 היה מודע להסכם בין הנתבע 2 לבין המוכר או כי ידע מה הסכום שבקש המוכר לקבל עבור דירתו.

כאמור, לא נחתם הסכם תיווך בין התובע לבין הנתבע 2 ולא הוכח קיומו חוזה ביניהם ולכן אין הפרת חוזה.

אציין שהתנהלות הנתבע 2 אכן מעוררת תמיהות, כפי שעולה מעדויות המוכר ורעייתו - החל בהחתמת המוכר על מוצג ז', רק לאחר שסוכמו הדברים עם התובע (עמ' 9 ש' 18 – 22 לפרוטוקול), המשך באי גילוי סכום המכירה למוכר עד סמוך לחתימה על ההסכם (עמ' 10 ש' 34 - 35 ועמ' 11 ש' 1 – 9 לפרוטוקול), ולבסוף לקיחת המסמך המקורי – מוצג ז' (עמ' 12 ש' 10 – 16 לפרוטוקול) ואי הוצאות חשבוניות במועד למוכר, כאשר החשבונית השנייה הוצאה רק לאחר הגשת כתב התביעה (עמ' 12 ש' 29 עד עמ' 13 ש' 20 ועמ' 22 ש' 25- 29 לפרוטוקול).

...

יתר טענות התובע בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט ותרמית, דינן להידחות אף הן. לא מצאתי כי מדובר במקרה בו קבלת התשלום היתה "שלא על פי זכות שבדין" (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979).

לפיכך, אין חבות של הנתבע 2 כלפי התובע ודין התביעה נגדו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, התובע לא הוכיח תביעתו ואני מורה על דחייתה.

מן הכלל אל הפרט: לאחר ששקלתי טענות הצדדים בכתבי הטענות, עיינתי היטב בנספחים, בחנתי את הראיות, לרבות עדויות הצדדים ועדיהם בישיבת ההוכחות מיום 3.11.21, ושמתי לבי לטענותיהם בסיכומים, באתי לכלל מסקנה שדין התביעה לדמי תיווך להדחות, מחמת הפרת התובע את חובותיו כמתווך ובשל כך שתווך לכאורה בנסיבות בהן היה מנוע מלתווך בין הצדדים, מחמת ענין אישי שהיה לו בעיסקה מושא התיווך, מבלי לגלות את הדבר לנתבע.

התובע נחקר בנקודה זו, ולא היה בפיו מענה מניח את הדעת להתנהלותו: "ש. תסביר לי אם אתה התכוונת לרכוש את הדירה מדוע חתמתם באותו היום על הסכם שתוף פעולה בין מתווכים שלפי ההסכם הזה שאתה גובה שכר טירחה מהקונה, והוא גובה שככר טירחה מהמוכר.

...

לטעמי, אף מתוך עיון בהתכתבות בין התובע לנתבע, שהתובע עצמו צירף (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) כי לנתבע היו השגות ותלונות על אופן התנהלותו של התובע, כפי שנודע לו בדיעבד, והדבר מחק את המסקנה כי אם הסכים לשלם לתובע דבר מה, הרי עשה כן לשם הימנעות מההליך המשפטי.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.

ביום 30/12/18 הסוכנות היתקשרה, באמצעות סוכנת בשם חדוה דגמי, בהסכם שתוף פעולה וחלוקת עמלות בין מתווכים, עם מתווך אחר בשם שמעון פרש (להלן: "פרש").

במקביל, ביום 2/11/20 הוגשה בבית משפט השלום בבת-ים תביעה כספית בסדר דין מקוצר מטעם הסוכנות והגב' דגמי נגד מר פרש לסך של 99,918 ₪, בטענה להפרת חוזה.

...

ברע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' מעין בלס ואח' (פורסם במאגרים - 14/10/20), בית המשפט העליון אישר את קביעת הערכאות הקודמות, אשר סילקו על הסף את תביעת לשון הרע בעניין פרסום שנכלל במכתב התראה, וזאת למרות שבסופו של דבר כלל לא הוגשה תביעה לבית המשפט.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ. בסעיף 3 לבקשה לסילוק התביעה על הסף, המבקשים הודיעו שאם הם יידרשו לנהל את ההליך, הם ינהלו גם תביעה שכנגד.

למחרת, ביום 2.1.18, נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין גלעדי לבין פרדו נכסים באמצעות אשכנזי לפיו "מוסכם כי יחלקו בצורה שווה שכ"ט דמי תיווך שיתקבל מהמוכר ומהרוכש גם אם רק צד אחד ישלם, בכל מקרה יחלקו הצדדים שכ"ט תיווך שווה בשווה". יודגש כי הסכם זה נערך ונוסח על ידי אשכנזי, אולם שמו לא מופיע על גבי ההסכם והוא מציג עצמו כלפי גלעדי כנציג של סוכנות התיווך פרדו נכסים (הסכם זה ייקרא להלן "הסכם שתוף הפעולה הראשון").

המחלוקת העיקרית בבסיס התובענה היא זו: אשכנזי טוען כי עוד בראשית הדרך, לאחר שיצר הוא את הקשר הראשוני בין המוכרים לבין הקונה, נכרת הסכם בעל פה בינו לבין פרדו, לפיו חלקה של פרדו נכסים בדמי התיווך שיתקבלו, יחולק ביניהם שווה בשווה.

הסכם זה מהוה למעשה חלק מהסכם רחב יותר בין שלושת המתווכים לפיו, כל אחד מהם יהיה זכאי לשליש מדמי התיווך שישולמו על ידי הקונה חב' רוטשילד; שנית קבעתי, כי החוזה הופר על ידי פרדו נכסים, בכך שקיפחה את חלקו של אשכנזי ולא העבירה לו את החלק המגיע לו; שלישית, מהמתואר לעיל עולה כי בחתימתה על ההסכם המשולש ובחלקה את תשלום דמי התיווך – שליש לגלעדי ושני שלישים לפרדו – גרמה חב' רוטשילד להפרת החוזה, שכן לו פעלה האחרונה על פי הסכם הזמנת שירותי התיווך המקורי ומשלמת את מלוא דמי התיווך לגלעדי, היה גלעדי מעביר לאשכנזי את החלק המגיע לו והחוזה לא היה מופר; רביעית, לא יכול להיות חולק כי חב' רוטשילד באמצעות אביסר ידעה על קיומו של החוזה ועל כך שכתוצאה מפעולתה יביא הדבר להפרתו כלפי אשכנזי; חמישית, צידוק לגיטימי לפעולתה של חב' רוטשילד לא נמצא, שכן אף אם חש אביסר מחויבות והערכה לפרדו בעקבות מאמציו להצלחת העסקה, אין הדבר מהוה הצדקה לסייע בידו להפר את החוזה כלפי אשכנזי (לדיון בדבר טיבו של הצידוק לרבות כאשר מדובר על צידוק הנובע ממניעים מוסריים, ר' פנינה פרידמן, "מאזן האינטרסים בבחינת היסוד ,בלי צידוק מספיק, בעוולת גרם הפרת חוזה", עיוני משפט, כרך ו (תשל"ח-תשל"ט) 625).

...

מצאתי אפוא כי דין התביעה להתקבל גם כנגד חב' רוטשילד.

על אף זאת מצאתי כי דין התביעה להידחות כלפי מר שלומי אביסר.

סוף דבר דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 2 – חב' פרדו נכסים בע"מ, וכן כנגד הנתבעת 4 – חב' רוטשילד מערכות שילוט בע"מ. הנתבעות 2 ו-4 ישלמו אפוא לתובע ביחד ולחוד סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין, דהיינו 58,500 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה החל ממועד הגשת התביעה ואילך.

לטענת התובעות, הנתבעים הפרו הסכם לשיתוף פעולה בעסקת מכר נכס מקרקעין ופעלו בנגוד לנוהג עבודה בין מתווכים.

בזמנים הרלבאנטיים לתביעה, הנתבע 1 והנתבעת 2, שהנה סוכנות תיווך, עבדו יחד, בהתאם להסכם שתוף פעולה, אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם, ללא יחסי עובד ומעביד.

...

אני סבורה, כי אלמלא התנהלות הנתבע 1, אשר הרחיק את התובעות מהתערבות כלשהי בעסקת המכר, היו האחרונות ממשיכות לשמש כגורם יעיל בעסקה, בעשותן פעולות שיווק לקידומה.

אני סבורה, כי התובעות לא הוכיחו בראיות מתאימות את נוהג העבודה הנטען בין המתווכים, לפיו המתווך ששיווק נכס בבלעדיות זכאי לקבל דמי תיווך מלאים מהצד המוכר, אם בתקופת הבלעדיות שלו הגיע הקונה לראשונה לנכס.

איני נעתרת לבקשת התובעות לפסוק להן פיצוי בגין החזר הוצאות פרסום ושיווק ובגין נזק לא ממוני, בהיעדר הוכחה כלשהי לנטען.