כמו כן, לטענת התובע עבד במשרה חלקית בשיעור 90.387% בהתאם לתלושי המת"ש.
עוד טוען התובע כי התפטר בחודש 8/17 עקב אי הענות הנתבעת לבקשותיו לתשלום שכר מינימום בענף הבניה והן לתשלום זכויות סוציאליות להם הוא זכאי ולכן יש לראות את התפטרותו כהתפטרות בדין מפוטר ולכן זכאי להשלמת פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
עוד טוענת הנתבעת כי הפרישה לתובע הפרשות פנסיוניות בסך 13,273 ₪ וכן 8.33 % בגין פצויי פיטורים בסך של 22,500 ₪ כעולה מדוח רכוז הנתונים של הלישכה.
זכאות התובע לפצוי פיטורים
עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע טען בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו כמפורט:" 6. התובע התפטר בחודש 8/17 עקב אי הענות הנתבעת לבקשות ופניות התובע הרבות הן לתשלום שכר מינימום בענף הבניה והן לתשלום זכויות סוציאליות אליהן הוא זכאי ושלא שולמו ע"י הנתבעת, ע"כ אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו ורואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים ולכן התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות".
זה המקום לציין כי התובע לא הציג כל פניה שלו בנידון לנתבעת עובר להתפטרותו.
מעבר לאמור, כי עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע תובע בנוגע לרכיב זה רק השלמת פצויי פיטורים ע"ס 2950 ₪ בגין רכיב הפרישי שכר המינימום.
...
מנגד טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו וכי התובע נטש את עבודתו ועל כן יש לדחות את תביעתו.
הכרעתינו
מה היה שכרו של התובע
לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שעמדו בפנינו בעניין, הגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר שהופקו לתובע הן באמצעות מדור התשלומים והן באמצעות הנתבעת בנוגע לסכומים הנוספים שמצויינים בתלושי השכר משקפים את השכר שקיבל התובע.
ערים אנו לכך כי לא הוצג בפנינו הסכם עבודה ואשר להעברת נטל ההוכחה בעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, העולה מחיבור הוראות סעיפים 2 ו 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002, כיוון שלטעמנו לא מתקיים התנאי לפיו: "ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין" כאמור בסעיף 5א', שכן לא מצאנו את עדותו של התובע מהימנה בנוגע לרכיב זה כפי שפורט לעיל.
ערים אנו לטענת הנתבעת בנדון , אולם שעה שבפועל בזמן אמת הנתבעת בחרה לשלם רכיבים אלו ולא קיזזה אותם משכר עבודתו של התובע, לא שוכנענו כי יש לקבל את טענותיה בדבר קיזוז בדיעבד.
יפה לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר-צ פלסט בע"מ (24.5.12) שם ציין בית הדין הארצי כי:
"ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו [דב"ע (ארצי) נד/48-3 מזרה – ענת ימין, מיום 2.5.94; ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]".
בדב"ע נד 48-3 מזרה – ענת ימין שלעיל אישר בית הדין פסיקה של האזורי שקבעה כי:
"מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך מפורש בעת התשלום). ובהעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים...."
מנגד, שעה שקבענו כי התובע התפטר מעבודתו ושעה שקבענו כי לא מדובר בהתפטרות בדין מפוטר שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת בדבר הודעה מוקדמת ומשכך שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז ע"ס 4619 ₪.
סוף דבר
תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.