תביעה להפסקת שימוש חורג בנחלה והריסת מבנים

תביעה לדמי שימוש ראויים ולמתן צוים להפסקת השמוש החורג, להריסה ולחילופין לאטימה.

הכרעה הקף השמוש החורג לצורך קביעת דמי השמוש מעיון בתצהירה של הגב' רחל אמיר מטעם התובעת, כמו גם מסעיף 4.1 להחלטת רמ"י 1265 (נוסח משולב) שצורפה לתצהירה, עולה כי בגין שימושים לתעסוקה לא חקלאית, בתקופה שקדמה למועד הסדרתם החוזית של השטחים המשמשים לתעסוקה לא חקלאית, ישלם בעל זכויות בנחלה למינהל תשלום בגובה 5% מערך הקרקע ששמשה לתעסוקה לא חקלאית לכל שנה בה נעשה שימוש כאמור, ללא ששולמה עבורו התמורה למינהל.

תקופת החיוב בגין השמוש החורג ביחס למבנה המגורים תחושב איפוא מיום 1.10.2010 ועד ליום 1.3.2013 על פי שטח של 70 מ"ר, ומיום 1.3.2013 ועד להסדרת הטעון היתר בפועל או הריסת מבנה המגורים, על פי שטח של 150 מ"ר. אשר ללול, ובהתאם להסכמת הצדדים, השטח לחיוב יעמוד על 484.52 מ"ר לתקופת השמוש החורג מיום 1.10.2010 ועד ליום 1.7.2014.

...

תקופת החיוב בדמי השימוש אני דוחה את טענת הנתבעים הנוגעת לתקופת החיוב בדמי שימוש ראויים למבנה המגורים ולפיה משעה שפנו בבקשה לקבלת היתר, לאחר הגשת התביעה, יש לפטור אותם מתשלום דמי שימוש ראויים, שכן אין חולק כי נעשה שימוש חורג, ורק לאחר הגשת התביעה פנו הנתבעים בניסיון הסדרה בדיעבד, מה גם שאין ודאות כי התוכניות תאושרנה.

על מנת לתת לנתבעים שהות להסדיר את השימושים החורגים במבנה המגורים לנוכח הפער בין סכום דמי השימוש שנתבעו בהתאם לחוות דעת השמאית מטעם התובעת, לבין סכום דמי השימוש שנקבעו בפסק הדין, ולנוכח העובדה כי בהתאם לנהלי התובעת נמנע מהנתבעים לפעול להסדרת השימושים החורגים עד לסיום התיק ותשלום דמי שימוש על בסיס חישובי התובעת, ובקשותיהם להסדיר את השימושים נדחו על הסף ע"י התובעת עד כה, אני קובעת כי לאחר תשלום מחצית מסכום פסק הדין, תבחן התובעת את התכניות שיגישו הנתבעים לצורך הסדרת השימושים החורגים.

תביעה לדמי שימוש ראויים ולמתן צוים להפסקת השמוש החורג, להריסה ולחילופין לאטימה.

הכרעה הקף השמוש החורג לצורך קביעת דמי השמוש מעיון בתצהירה של הגב' רחל אמיר מטעם התובעת, כמו גם מסעיף 4.1 להחלטת רמ"י 1265 (נוסח משולב) שצורפה לתצהירה, עולה כי בגין שימושים לתעסוקה לא חקלאית, בתקופה שקדמה למועד הסדרתם החוזית של השטחים המשמשים לתעסוקה לא חקלאית, ישלם בעל זכויות בנחלה למינהל תשלום בגובה 5% מערך הקרקע ששמשה לתעסוקה לא חקלאית לכל שנה בה נעשה שימוש כאמור, ללא ששולמה עבורו התמורה למינהל.

על מנת לתת לנתבעת שהות להסדיר את השימושים החורגים במבנה המערבי ובמבנה הדרומי, לנוכח הפער בין סכום דמי השמוש שנתבעו בהתאם לחוות דעת השמאית מטעם התובעת, לבין סכום דמי השמוש שנקבעו בפסק הדין, ולנוכח העובדה כי בהתאם לנהלי התובעת נימנע מהנתבעים לפעול להסדרת השימושים החורגים עד לסיום התיק ותשלום דמי שימוש על בסיס חישובי התובעת, ובקשותיהם להסדיר את השימושים נדחו על הסף ע"י התובעת עד כה, אני קובעת כי לאחר תשלום מחצית מסכום פסק הדין תיבחן התובעת את התכניות שתגיש הנתבעת לצורך קבלת ההיתרים הנדרשים והסדרת השימושים החורגים.

...

איני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומיהם, כאילו תוצאה כאמור הינה תוצאה המצדיקה הפרת הוראות החוק.

לפיכך, אני קובעת שתקופת החיוב ביחס לבית האימון תהיה מיום 1.10.2010 ועד יום 15.9.2016.

על מנת לתת לנתבעת שהות להסדיר את השימושים החורגים במבנה המערבי ובמבנה הדרומי, לנוכח הפער בין סכום דמי השימוש שנתבעו בהתאם לחוות דעת השמאית מטעם התובעת, לבין סכום דמי השימוש שנקבעו בפסק הדין, ולנוכח העובדה כי בהתאם לנהלי התובעת נמנע מהנתבעים לפעול להסדרת השימושים החורגים עד לסיום התיק ותשלום דמי שימוש על בסיס חישובי התובעת, ובקשותיהם להסדיר את השימושים נדחו על הסף ע"י התובעת עד כה, אני קובעת כי לאחר תשלום מחצית מסכום פסק הדין תבחן התובעת את התכניות שתגיש הנתבעת לצורך קבלת ההיתרים הנדרשים והסדרת השימושים החורגים.

בגזר דינו השני של בית המשפט מיום 22.6.2014 הוארך מאסרו המותנה של קלקודה והוצאו צוים שונים לצורך הפסקת השימושים החורגים ולפינוי והריסת המבנים הבלתי חוקיים המצויים בשטחי הנחלות.

בהמשך לכך, על רקע הפעילות האסורה בנחלות, הגישה רמ"י את התביעה מושא העירעור לבית המשפט המחוזי נגד האגודה ונגד המערערים, בה עתרה להורות על השבת הנחלות לרשותה ובטול זכויות המערערים בהן; על הריסת המבנים הבלתי חוקיים המצויים בשטח הנחלות; ועל חיוב המערערים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימושים הבלתי חוקיים.

...

בסופו של דבר הורשע קלקודה בשנית על יסוד הודאתו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ואי קיום צווים שיפוטיים (צווים שהוצאו נגדו במסגרת ההליך הפלילי הראשון).

לטענת המערערים בית המשפט קבע כי המבנה הוצב לתקופה של חמש שנים ועל כן היה עליו לייחס להם שימוש של חמש שנים בלבד במבנה זה. לאחר שעיינתי בקביעות בית המשפט ביחס לאותו מבנה, מצאתי כי אכן היה עליו לבצע את החישוב ביחס לחמש שנות שימוש לכל היותר ומשכך אני מקבל את טענת המערערים.

סוף דבר המדובר אפוא במקרה קיצוני ביותר, של מערערים שפעלו בניגוד לדין ולהסכם המשבצת משך שנים ארוכות, חרף הליכים משפטיים – אזרחיים ופליליים – שננקטו נגדם, וחרף צווים שיפוטיים שניתנו נגדם.

סיכומו של דבר, אמליץ לחבריי כי יידחו כל רכיבי הערעור למעט טענות המערערים הנוגעות לחישוב דמי השימוש שביצע בית המשפט המחוזי ביחס למבנה מספר 28 בנחלה 33.

תביעה לדמי שימוש והפסקת שימוש חורג בנחלת הנתבעים 2-3.

בישיבת קדם משפט מיום 14.6.2018 (כב' השופט גדעוני) הגיעו הצדדים להסכמות אשר קבלו תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין החלקי), כדלקמן: "1. הנתבעים 1 ו-2 (לב טוב) מתחייבים בזה להפסיק את כל השימושים הלא חקלאיים במשק 66 במושב ישעי ולהתאים את כל הבנוי במשק להיתרי הבניה, לרבות על דרך של הריסת כל בנייה החורגת מההיתרים הקיימים, וזאת בתוך פרק זמן שיושאר לשיקול דעתו של בית המשפט. לאחר ששמענו את דברי בית המשפט כי הוא מציע להעמיד את התקופה על שנה, אנו מקבלים את הצעתו. מוסכם כי יינתן תוקף של פסק דין להתחייבות זו של הנתבעים. כן מוסכם כי ככל שיעלה בידי הנתבעים להכשיר את השימושים מול התובעת קודם לחלוף שנה מהיום, לא יוגש פסק הדין לבצוע.

על מנת לבחון את ה"עושר" שעשו הנתבעים מהשמוש החורג במקרקעין בפועל, יש לחשב את הכנסותיהם בפועל, כפי שדווחו ביחס לשנים 2012-2018, בקיזוז הוצאותיהם בבניית המבנים.

...

אינני מקבל טענה זו. הוצגו נתוני ההכנסות וההוצאות לשנים 2012-2018.

יש להעדיף תוצאה זו על פני הערכת חוות הדעת, הן בשל הסכמת הצדדים לבחון באופן ישיר את התעשרות הנתבעים דרך בחינת תקופות השכירות, מה שלא הביא למסקנה קונקלוסיבית, והן לנוכח כך שנתונים אלו הם נתונים ישירים לעומת תוצאת חוות הדעת המהווה הערכה.

סיכום נוכח כל האמור ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 360,000 ₪ בגין השימושים החורגים בין השנים 2012-2018.

התובעת עתרה לקבלת צו מניעה קבוע שיאסור כל שימוש מפר במבנים במקרקעין, צו עשה להריסה של הבניה הבלתי חוקית במקרקעין והשבת המצב לקדמותו, ותשלום דמי שימוש שבוצע בנחלה משנת 2010 ועד לעת הגשת התביעה, כולל רווח יזמי, עבור השמוש שאינו כדין במקרקעין, בסך 810,200 ₪, בתוספת מע"מ וריבית והצמדה כחוק מיום עריכת התחשיב מטעמה ועד ליום התשלום בפועל.

מאחר וקבענו כאמור שגם לאחר הגשת התביעה הוכח כי הנתבע ממשיך בשימוש החורג בנחלה, וממילא תהיה לתובעת זכות תביעה לדמי שימוש ראויים עד לתום השמוש וההריסה בפועל, אף לאחר מועד פסק הדין, אני מוצאת לקבל את טענת התובעת בעיניין זה. התובעת זכאית, אם כן, לעמוד על הסעד המבוקש בתביעה לחייב את הנתבע בדמי שימוש לתקופה שעד למועד הפסקת השמוש וההריסה כמפורט בפסק דין זה, כל עוד הוצגה תשתית ראייתית מספקת לעניין גובה דמי השמוש שיש לפסוק לתקופה זו. המומחה העריך בחוות דעתו את דמי השמוש לתקופה משנת 2010 ועד לשנת 2016, כאשר שומת שווי הקרקע לכל תקופה שונה ועולה משנה לשנה.

...

איני מוצאת מקום ליתן במסגרת תביעה זו צו הריסה גורף לגבי יחידה זו, ואני סבורה כי גם לגביה יש להסתפק בצו הפסקת שימוש והריסת ההתאמות למגורים בלבד.

כן יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ואני מורה כי אלו יתווספו מיום 30.12 של כל אחת מהשנים הרלבנטיות ועד למועד מתן פסק הדין (ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 29725-09-15 מדינת ישראל נ' גרין (פורסם בנבו) (31.10.2021) סע' 62 ואילך).

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת דמי שימוש בהתאם לתקופות השימוש שנקבעו בפסק הדין, כדלקמן: בגין יחידה 1 - לתקופה שהחל מיום 1.1.2015 ועד למועד הריסתה ופינויה או לחילופין קבלת היתר כדין; בגין יחידה 2 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד יום 10.4.19, ולתקופה שהחל מיום 19.6.20 ועד למועד הריסתה ופינויה בפועל; בגין יחידה 3 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד למועד הריסת כל ההתאמות למגורים; בגין יחידה 4 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד יום 1.5.2017, ולתקופה שהחל מיום 1.6.20 ועד להריסת כל ההתאמות למגורים; בגין יחידות 7-5 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד ליום 1.5.2017.