תביעה להענקת קצבת נכות כללית מטעמי צדק

התובעת הגישה בהמשך, ביום 22/5/14, תביעה לגימלת נכות כללית ובקשה להענקה מטעמי צדק (ר' ת/5).

התובעת העלתה ושבה והעלתה טענות לגבי החלטות ועדות רפואיות שונות בנוגע למועד תחולת הנכות שלה, למועד גובה הנכות שלה – החלטות חלוטות שאינן עומדות להכרעה במסגרת תביעה זו. כבר בדיון ניתנו מספר החלטות שמטרתן הייתה למקד את התובעת בעיניין שמונח להכרעה, שאלת קזוז דמי התאונה של התובעת מגימלת הנכות בגין התקופה החופפת – ורק בכך ניתנת הכרעתנו.

...

הנתבע הדגיש כי התובעת כלל לא נפגעה כלכלית ולא מדובר ביצירת חוב לתובעת אלא שכתוצאה מהזכאות לקצבת נכות מחד וקיזוז דמי התאונה מאידך, הייתה התובעת זכאית לתשלום נוסף, ששולם לה. הכרעה לאחר ששבנו ושקלנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים הנוספים שהגישו לתיק, מסקנתנו היא כי דין התביעה לדחייה.

לפיכך טענת התובעת בעניין עצם הקיזוז – נדחית.

לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, התביעה נדחית.

ביום 13.3.2016, דהיינו בחלוף קרוב ל – 13 שנה ממועד מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגיש התובע תביעה חוזרת לגימלת נכות, היא התביעה מושא הליך זה. כאמור בפתח הדברים התביעה נדחתה בהחלטת פקידת התביעות מיום 21.3.2016, בהסתמך על הוראות סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי ומן הטעם "שאי כושרך להישתכר לא נגרם בהיותך תושב ישראל". במענה לפניית בא כוח התובע הנוסף, עו"ד מיכאל טל, מיום 19.4.2016 שב והבהיר המוסד את הטעמים לדחיית התביעה.

אם התשובה חיובית, קמה הצדקה למנוע תביעה נוספת וזאת ממספר טעמים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה; מניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום היתדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה וכן מניעת אי צדק כתוצאה מהענקת משקל יתר להכרעה בתיק החדש על פני ההכרעה בתיק הקודם, שתהפוך לבלתי מחייבת (עניין ברנוביץ).

העילה זהה: על פי המוסד, המסד העובדתי והמסמכים שכן הצליח להציג ביחס להליך הקודם מלמדים בברור כי נדונה והוכרעה במסגרתו לא רק הפלוגתא באשר לתושבות התובע כי אם גם אי זכאותו לקיצבת נכות כללית לנוכח הוראות סעיף 196 לחוק.

...

כבר בכתב ההגנה טען המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין – פסק דינו של בית דין מזה משנת 2003 - ולחילופין לנוכח התיישנותה.

כללם של דברים, אנו דוחים את האפשרות כי תביעת התובע בהליך הקודם התקבלה.

טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לעניין נוסף שעלה בסיכומי התובע וטרם ניתן לו מענה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה בשל מעשה בית דין, התיישנות או העדר הוכחה וכך אנו מורים.

בבקשה ביקש המשיב לתקן את סכום התביעה המקורי שנתבע משום שלאחר הגשת התביעה נודע למשיב כי הנפגע ממשיך להיות זכאי לקצבה מיוחדת לנפגעי עבודה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בנוסף לזכאותו לגימלת נכות כללית, ולכן שולמה לו בנוסף לגמלת נכות כללית גם קיצבה מיוחדת לנפגע בעבודה, ובשל כך גדלו הסכומים ששילם וישלם המשיב לנפגע ושאת השבתם תבע בתביעה.

בתגובה טען המשיב כי דין בקשת המבקשת להדחות, והחלטת בית המשפט קמא בדין יסודה, מהנימוקים כדלקמן: האמור בבקשה אינו מצדיק מתן רשות לערער ולא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה היתערבות ערכאת העירעור.

צדק בית המשפט קמא משקבע שיש להתיר התיקון המבוקש משום שמדובר בהגדלת סכום תביעה ללא הוספת עילה חדשה, ולעניין זה היפנה ב"כ המשיב להחלטה קודמת של בית משפט זה ברע"א 32718-12-13 גנץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 14/1/2014 (להלן: "החלטת גנץ").

...

בהחלטה נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיב לתקן את התביעה שהגיש נגד המבקשת, ובה עתר לחייב המבקשת להשיב לו סכומים אותם נאלץ לשלם למר אלכסיי מיכאלוב (להלן: "הנפגע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה מיום 26/2/2013 (להלן: "התאונה").

בתגובה טען המשיב כי דין בקשת המבקשת להידחות, והחלטת בית המשפט קמא בדין יסודה, מהנימוקים כדלקמן: האמור בבקשה אינו מצדיק מתן רשות לערער ולא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

אני סבורה שהחלטת בית המשפט קמא נכונה וסבירה, והיה מקום לאפשר התיקון המבוקש שעניינו הגדלת סכום התביעה מבלי לשנות עילת התביעה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

לטענתו, מאז התאונה נשוא התביעה ועד היום לא שב לעבודה, והנו מיתקיים על קצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים ותגמולי ביטוח חיים.

נטען, כי מן הדין להעתר לבקשתו, הן משקולי צדק, כאשר אלו גוברים על פני עמידה בסדרי הדין; וכן משקולי יעילות וחיסכון בעלויות.

תקנה 87(ד) סיפא קובעת כי בקשת תובע למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית תוגש לכל המאוחר עם כתב התביעה; במקרה דנא לא התבקש פטור כאמור בכתב התביעה (התובע ביקש כאמור להסתמך על קביעות המל"ל ובמקביל "שמר על זכותו" להגיש חוות דעת מטעמו), אלא, כאמור, יום טרם המועד האחרון להגשת חוות דעת מטעמו על פי ההחלטה המקדמית.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אין בידי להיעתר לבקשה.

מכל אלו - פגיעה אפשרית בכל אחד מבעלי הדין - נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי לבקשות פטור מעין אלו יש להיעתר במשורה; כפועל יוצא נקבע, כי על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, וכי יש בפיו טענה הראויה להישמע.

סיכומו של דבר: לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

יש למקד את הדיון בשאלה האם בנסיבותיו של תיק זה בהן לתובע היתה הכנסה העולה על 60% מהשכר הממוצע לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות וזאת עד למועד פרישתו לגימלאות, מועד בו אין חולק כי אינו זכאי לקיצבת נכות מעבר לגיל פרישה - נוצרה לו זכאות לקיצבה נכות כללית? התובע, הישתכר שכר העולה על 60% מהשכר הממוצע ואף שולמה לו בחודש 1/22 ולאחר שפרש - הכנסה עולה נוספת (כפי שניתן לראות מעיון בתלושי השכר) ולכן כבר מטעם זה אינו עונה על הגדרת "נכה" לצורך סעיף 195 לחוק.

סוף דבר - לנוכח כל האמור ובשים לב לטענות הנתבע וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי דמי מחלה, בנסיבותיו של תיק זה, הם בגדר הכנסה לצורך חישוב גובה קצבת נכות כללית ולכן צדק הנתבע עת קבע כי לא נוצרה לתובע, במועד בו פרש, זכאות לקיצבת נכות ובהתאם לכך הרינו מורים על דחיית התביעה.

...

טענות התובע אשר לכך שלא יתכן שבשל כך שהוא נאלץ לפדות את ימי מחלתו תישלל ממנו הזכות לקבלת השלמת קצבת נכות כללית לצמיתות וכן אשר לכך שאין מקום להביא בחשבון השכר את דמי המחלה כ"הכנסה" לענין נכות כללית, לא רק שאינה מתכתבת עם לשונו הברורה של סעיף 195 לחוק אלא שהיא אף אינה מתיישבת עם מה שנקבע בעניין גנץ ובעניין דנילוב, שהרי שם נרשם במפורש כי:"דמי מחלה הנם הכנסה ככל הכנסה אחרת"..וכי:"... כיוון שעדיין עסקינן בהכנסה ואין הצדקה לשלם גמלת נכות כללית בנוסף לדמי מחלה שאמורים להוות תחליף מספק להשתכרות שקדמה למחלה". בנוסף, לא מצאנו שניתן לקבל את ניסיונו של התובע להתייחס לדמי המחלה שקיבל בשלושת חודשי עבודתו האחרונים כ"תשלום חד פעמי" שאין לפרשו כהכנסה, אך גם אם ייקבע שניתן לעשות זאת, הרי שאין בכך כדי להועיל לתובע שהרי פקודת מס הכנסה מגדירה הכנסה גם כ".

מכל מקום ובשים לב לסעיפי החוק והפקודה כפי שהובאו לעיל, לא מצאנו שניתן לקבוע כי דמי מחלה אינם בגדר "הכנסה" שכן השתכרות מעבודה, בין אם היא משולמת ע"ח מחלה או רכיבי שכר אחרים, היא עדיין הכנסה מעבודה.

סוף דבר - לנוכח כל האמור ובשים לב לטענות הנתבע וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי דמי מחלה, בנסיבותיו של תיק זה, הם בגדר הכנסה לצורך חישוב גובה קצבת נכות כללית ולכן צדק הנתבע עת קבע כי לא נוצרה לתובע, במועד בו פרש, זכאות לקצבת נכות ובהתאם לכך הרינו מורים על דחיית התביעה.