תביעה להעמדה בפני ועדה רפואית לעררים לקביעת נכות יציבה

ועדה רפואית לעררים מיום 29.12.2003 קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בגין קרע חלקי בגיד של המיניסקוס החצוני בברך שמאל החל מיום 13.8.2000.

טענות הצדדים טענות המערער בתמצית: הועדה שגתה בהחלטתה משלא הציגה כל הסבר לקיומו של קשר סיבתי בין החמרת מצבו של המשיב לבין תאונת העבודה מיום 3.4.2000, ובהשוואה למצבו במועד קביעת נכותו היציבה מיום 29.12.2003; שגתה הועדה בקביעת מועד תחולת ההחמרה כשנה לאחר מועד הגשת התביעה לדיון מחדש ביום 19.02.2020 ולא נימקה החלטתה כנדרש; עוד טוען המערער כי המסמכים הרפואיים לא מעידים על החמרה במצבו של המשיב; הועדה לא נימקה מדוע הניתוח שעבר המשיב ברגלו השמאלית ביום 10.01.2021 קשור לתאונת העבודה; הועדה חרגה מסמכותה בהתייחסה למסמכים רפואיים שלא עמדו בפני המערער במועד מתן אישור ההחמרה ביום 19.02.2020.

ראו עניין וינר[footnoteRef:4] בו פירש בית הדין הארצי את דרישת האישור הרפואי הנמצאת בתקנה 36(א), והסביר לגבי תכלית הדרישה את הדברים הבאים – [4: דיון (ארצי) 0-140-לג גבריאל וינר –המוסד, פד"ע ה (1) (1973)] "תכליתו של האישור הרפואי, הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לענין פעולתה של הועדה. לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה ממימצאי הועדה הקודמת. לא זו בלבד, שהועדה, ורק היא, מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם, אם ההחמרה היא 'תוצאה של פגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות' ". [ההדגשה אינה במקור] היינו הועדה אינה כבולה במסגרת בדיקתה בממצאים הרפואיים שבאישורים הרפואיים שצורפו לבקשה לדיון מחדש, גם לא לקביעה הלכאורית שחלה החמרה במצב הקשורה לפגיעה בעבודה.

...

מקובלת עלי טענת המשיב כי האישור הרפואי שהמציא במסגרת בקשתו לדיון מחדש מהווה כרטיס כניסה בלבד ואינו מגביל את הוועדה בדיון בעניינו.

יוצא אפוא כי צדק המערער בטענתו שבדיון מחדש קובעת תקנה 36 לתקנות מתווה המחייב בחינת הקשר הסיבתי בין החמרת המצב הרפואי – זמנית או צמיתה – ללא הבחנה, טרם קביעת שיעור אחוזי הנכות בגין אותה החמרה.

אולם לטענתו, גם שלבסוף הגיעה הוועדה למסקנה כי הממצאים הרפואיים הן באישורי ד"ר אהרון וד"ר גורליק והן ממצאי MRI אינם קשורים לתאונת עבודה, זכאי המשיב לנכויות הזמניות לאחר אותו בירור רפואי שנאלץ המשיב לעבור כדי לברר שאלה זו. המשיב מבסס את טיעוניו על הפסיקה שקובעת חובת הנמקה מצומצמת עת קובעת הועדה נכויות זמניות.

סוף דבר הערעור מתקבל, אין צו להוצאות.

כך בסעיף 122(א) לחוק: "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים". וכך אף בסעיף 12(א) לתוספת השניה להסכם: "הרואה עצמו נפגע ע"י החלטת הוועדה הרפואית או על ידי החלטת רופא מוסמך לפי הסכם זה [...] רשאי לערור עליה בפני הוועדה הרפואית לעררים, תוך ששים יום מתאריך בו נימסרה לו ההחלטה. המוסד רשאי לערור כאמור תוך ששים יום מהיום בו הגיש המוגבל בניידות למוסד תביעה להטבות על סמך החלטת הוועדה". ככלל נקבע בפסיקה לא אחת כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לידון בעירעור מתפרשת על החלטות הועדה הרפואית לעררים, ואין היא כוללת דיון בהשגה ישירה על החלטת הועדה מדרג ראשון.

המחלוקת הוכרעה בעיניין שטרן, בו נדון פעם נוספת עניינו של מבוטח שועדה מדרג ראשון קבעה לו נכות זמנית ואילו וועדה לעררים מצאה כי מצבו יציב וקבעה לו דרגת נכות צמיתה (בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה (21.5.2003) (להלן – עניין שטרן)) בפסק הדין נקבע כי "עניין לנו איפוא בועדת עררים שסמכויותיה רחבות מאוד, הרשאית להמיר את שיקול-דעתה של הועדה הרפואית מדרג ראשון בשקול-דעתה שלה, ואף ליתן "חוות דעת רפואית" (כלשונו של בית-משפט זה בפרשת וייס) המתייחסת למצבו העדכני של הנפגע כפי שהוא מתברר בפניה בעת הבדיקה המחודשת.

המדובר בזכות המוקנית למי העשוי להפגע מהחלטה של גוף מינהלי "כמי שקרוב ובקיא בעיניין הנידון, היזדמנות להעמיד דברים על דיוקם ולהציג בפני הרשות המינהלית מידע ושיקולים המדברים בזכותו או לטובתו." (יצחק זמיר הסמכות המנהלית זמיר כרך ב' – ההליך המנהלי (הוצאת נבו, 2011) עמודים 1147 עד 1196).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה ובחנו את כלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המבקש להידחות ודין ערעור המוסד להתקבל.

לכן גם מסיבה זו קיים קושי ללמוד הלכה ממקרה זה. לפיכך אנו סבורים כי לא נפל פגם בעובדה שהוועדה לא הזהירה את המבקש במובן זה שלא נתנה לו הזדמנות למשוך את התביעה ואין מקום להשיב את עניינו לוועדה מדרג ראשון על מנת שתאפשר לו לעשות כן. לצד זאת בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נפלו מספר פגמים.

דהיינו, הנמקת שתי הוועדות אינה מספקת ובנסיבות אלו טוב עשה המוסד שהסכים להשבת עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה לעררים גם לצורך כך. סוף דבר- הפגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה מדרג ראשון נרפאו בעצם הערעור לוועדה לעררים ועל כן לא היה מקום כי הדיון יוחזר לוועדה מדרג ראשון כפי שעתר לו המבקש.

לפני תביעה כנגד החלטת ועדת הרשות לפי סעיף 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") מיום 13.11.19, אשר דחתה את תביעת התובעת ל”נכה נזקק" לתקופה מיום 1.1.19 ועד ליום 31.5.19.

התובעת הגישה ערעור לבית הדין האיזורי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה לה נכות צמיתה של 10%.

הועדה גם לא העמידה בפניה אופציות ל"עבודה כלשהיא".

עם תום הזמניות עמדה התובעת ביום 4.9.19 בפני ועדה רפואית אשר קבעה לה נכות יציבה בשיעור 10%.

...

לא שוכנעתי כי החלטת ועדת הרשות אינה סבירה או כי נפל בה פגם ולפיכך דין התביעה להידחות.

רקע המערערת ילידת שנת 1984, הגישה תביעה לנכות כללית.

ביום 26.12.18 היתכנסה ועדה רפואית לעררים מכוח פסק הדין הראשון וזו קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 20%, בגין הפרעה פוסט-טראומתית, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).

כאשר כך או כך, ברי, כי המשיב רשאי לבדוק את שיעור הנכות הרפואית של המערערת מחדש, בהסתמך על מימצאי דו"ח החקירה" המערערת ביקשה להשיב את עניינה לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, ובהחלטה מיום 11.04.19 הורה בית כי עניינה של המערערת יועמד לדיון בפני ועדה לעררים בהרכב חדש כאמור בסעיף 22 לפסק הדין מיום 24.03.19.

פסק הדין הורה לועדה הרפואית לעררים (בהרכב אחר) לידון בערר מראשיתו – קרי בקביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 16.7.17 אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 20%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3), זאת כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.18, עובר לפסק הדין המחזיר, כשבפני הועדה לא יונח דו"ח החקירה מיום 22.10.18 ואף לא פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות מעיון בפרוטוקולים של הועדה ובחינת היתנהלותה עולה, כי הועדה יישמה את הוראות פסק הדין ככתבן וכלשונן, ואף למעלה מכך.

...

ביום 03.09.20 התכנסה הוועדה רפואית לעררים לסיכום דיון וקבע כך- "המשך דיון, הוועדה עיינה ברצף מעקב פסיכיאטר שבוצע ע"י ראוכברגר מתאריכים שונים ומציינת כי בבדיקות חוזרות שבוצעו על ידו לא גילתה התובעת תכנים פרנואידים והפרעות בתפיסה. פרט לרישום אחד ב 27.11.19 שצויינו שמגלה מחשבות יחס ורדיפה. הועדה עיינה גם בבדיקה פסיכודיאגנוסטית ע"י פסיכולוג אסאלה מחמוד מיום 04.06.20 לפי בדיקתו התובעת דיווחה באופן סובייקטיבי על שמיעת קולות והזיות ראיה דבר שלא ניתמך ע"י התנהגות של התובעת גם בעת הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית והקלינית בעת הוועדה.

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות וזאת מהנימוקים שלהלן: יש לדחות טיעון המערערת בכל הנוגע לנכות הזמנית שכן אכן בעבר נקבעה למערער דרגת נכות זמנית, ועל כן ובהתאם לפסיקה, אין הוועדה לעררים מחויבת כלל בהנמקה כלשהיא שכן אין המדובר "בסטייה מהחלטה חלוטה". יש לדחות טיעון המערערת בנוגע להתייחסות לחוו"ד ד"ר ומוש אשר הוגשה מטעמה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

הועדה לעררים העמידה את שיקלול הנכויות על 50% נכות זמנית החל מיום 1/5/20 ועד ליום 31/8/20 (להלן: החלטת הועדה לעררים השנייה).

המבוטח טען כי לגבי תחום רפואי זה כבר נקבעה דרגת נכות יציבה על ידי הועדה הרפואית לעררים, וכי החלטה זו היא החלטה חלוטה ואין לידון בה. בית הדין הארצי דחה את הטענה וקבע כי גם אם נכות כזאת או אחרת סווגה כנכות יציבה על ידי ועדה לעררים, לצד נכויות זמניות, שיקלול הנכויות הוא זה שיקבע את טיבה של הנכות לצורך המשך בחינתה בתום הזמניות: "נראה כי לא ניתן לפרש את החלטת הועדה הרפואית לעררים האמורה, כנטען על ידי המערער, ככזו הטומנת בחובה דרגת נכות יציבה בתחום הפנימי ודרגת נכות זמנית בתחום הנפשי. זאת ולו מן הטעם הפשוט שחישוב אחוזי נכותו הכוללים של המערער נעשו שלא על פי המתחייב מהוראות הדין בקשר לנכות יציבה. ונבהיר.

על כן, נוצר מצב בו עומדות בפני פקיד התביעות שתי החלטות: האחת, של הועדה לעררים מיום 17/4/23 אשר קבעה נכות זמנית בשיעור 50% עד ליום 31/8/22, והשנייה, החלטה של ועדה מהדרג הראשון מיום 2/11/22 אשר קבעה נכות יציבה בשיעור 28% החל מיום 1/9/22 ואשר אינה מתייחסת לכך כי נקבעה נכות נוספת בשיעור 10% בגין הטינטון.

...

על כן, כפי שטוען הנתבע בסיכומיו, משעה שהוועדה לעררים שבחנה את הנכות היציבה בעניין הטנטון התכנסה בפועל לפני הוועדה מהדרג הראשון אשר דנה בנכויות היציבות עם תום הזמניות, אין מנוס אלא להחזיר את עניינו של התובע לוועדה מדרג ראשון אשר תדון מחדש בנכויות היציבות כאשר יעמוד בפניה פרוטוקול הוועדה לעררים מיום 17/4/23.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בהתאם לאמור בסעיף 24 לעיל.

נוכח נסיבות העניין ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.