כן כללה ההרשאה על פי הנטען בבקשה, משרד, מקרר בבניין המחלבה ומחסן ציוד (להלן: "המושכר").
הפסיקה מחדדת ודורשת כי מבקש הסעד הזמני ישכנע את בית המשפט כי סכוייו שלו לזכות בהליך עולים על סכויי המשיב [ראה רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (10.3.09)].
המבקשת חותרת למעשה להמחיש כי מסד המסמכים המפורט להלן, די בו על מנת לבסס קיומם של הצעה וקיבול כמתחייב ובהתייחס לכל התנאים המהותיים הנדרשים בהסכם מחייב: כשבכלל זאת – זהוי המושכר, תקופת השכירות, שיעור דמי השכירות ואופן חלוקת נטלי המיסים וההוצאות.
האמנם המבקשת טוענת כי הסכימה להיתקשר בהסכם מחייב לגבי כל סכום שיושת עליה, יהא אשר יהא שיעור דמי השמוש?
בתצהירו טוען אלמוג כי מיסמך העקרונות המעודכן נושא סיכום לתשלום כולל של 33,000 שקלים לחודש וכי זה היה מוסכם עליו, אולם בא כוחו בהגינותו, מציין מפורשות בסיכומיו כי עדיין, צריכים היו הצדדים להמתין לאישור לגבי שיעור דמי השמוש החורג (עמ' 13), כך שאף לשיטת המבקשת מדובר בהסכמה זמנית לכאורה, לכל היותר.
שביעית, מיסמך העקרונות המעודכן נושא עליו סימונים המשקפים הסתייגויות בעניינים שונים, חלקם מהותיים לכאורה: כך למשל לגבי הקף המושכר וחלקיו (בסעיף 1), כך גם לגבי הדרישה להעמיד ערבות בנקאית ע"ס 200,000 שקלים לטובת המשיבה (סעיף 6) וכך גם לגבי תקופת השכירות, ענין מרכזי וחשוב לצורך בקשה זו (סעיף 7): בעוד המשיבה מציינת תקופה בת שנה עם חידוש אוטומאטי לשנה נוספת כל פעם לצד אופציה להפסקת ההסכם בהודעה שתמסר 120 ימים מראש, המבקשת תובעת תיקון עד אוגוסט 2026.
מעבר לכל האמור ובכל הנוגע לסוגיה העיקרית שבמחלוקת מבין התניות השונות, קרי – תקופת השכירות, הרי שבעניין זה הסכם ההרשאה אמנם מקצה 5 שנים, אולם מייל עקרי ההסכמות שהוצא מאוחר יותר ומרכז חמישה סעיפי הסכמה לכאורה, שותק בענין זה. נמשיך מכאן בציר הזמן למסמך העקרונות המעודכן ונימצא כי סעיף תקופת השכירות - סעיף 7 – חזר לזירת הדיון וכי הוא שנוי במחלוקת של ממש כמבואר לעיל.
...
אין חולק כי יחסי המסחר נמשכו עד לימים אלו במתכונת כזו או אחרת, אולם בסופו של דבר, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים שהובילה לדרישה מצד המשיבה לפנות את המושכר עד ליום 30.6.2023, דרישה שהמבקשת סבורה שאין מקום לה מחמת סיומה של תקופת השכירות בחודש אוגוסט 2026.
על מנת לחדד את המחלוקת ולתמצתה, אומר כבר עתה כי בסופו של דבר נראה כי אין בנמצא מחלוקת עובדתית משמעותית ורחבה והמחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה ונוגעת לשאלת קיומו של הסכם מחייב הקושר בין הצדדים בהתייחס למושכר עד לחודש אוגוסט 2026 כטענת המבקשת:
אין חולק כי אין בנמצא הסכם כתוב וחתום על ידי הצדדים המעגן הסכמה כאמור.
בשלב זה של דעיכת המגיפה, טוענת המשיבה, החלו הצדדים לנהל משא ומתן לגבי מתכונת שיתוף הפעולה ולצורך כך החליפו ביניהם טיוטות שונות שלא נחתמו בסופו של דבר.
זאת ועוד – ראויה להדגשה טענת המשיבה לפיה, בסופו של דבר, אף אם נלך לשיטת המבקשת הנאחזת בשלושת המסמכים, הרי שעיון באחרון שבהם בסעיף 7 כאמור, מלמד כי המשיבה עצמה לא כללה בין השגותיה את ההוראה לפיה ניתנת הזכות לכל צד להביא לסיום ההסכם מוקדם מהמיועד לו "בנימוק" בהתראה כתובה שתינתן 120 ימים מראש.
לאור המובא לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות בקשה זו וכך אני מורה וזאת תוך חיובה של המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בשיעור של 5,000 שקלים.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
