תביעה להעדפת חוק שעות עבודה ומנוחה על תקשי"ר

ברם, בהתאם לסעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, הדבר פועל לרעת הנתבעת כמי שניסחה את החוזה וקבעה את תנאיו, כך שגם מסיבה זו, יש להעדיף את עמדת התובע לפיה סוכם על שכר חודשי ולא יומי.

במסגרת ע"ע 24255-07-18 שירלי בן חור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (ניתן ביום 2.6.19), חזר בית הדין הארצי לעבודה ותיאר את הבסיס לזכאות לשכר עבודה, כדלקמן (סעיפים 22-23): "זכות עובד לשכר שלובה בשעות עבודתו, כשבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, כמו גם ההלכה הפסוקה, הקפן של שעות העבודה נקבע על יסוד הזמן בו היה מוכן ומוזמן לבצוע עבודתו. זאת, אף אם לא היה בידי המעסיק לספק לעובד עבודה בפועל. תפישה זו באה לידי ביטוי הגדרת "שעות עבודה" בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951.

הרציונל העומד מאחורי תשלומים בגין אש"ל, הנו מימון הוצאותיו של עובד בגין "אוכל, שתיה [ו]לינה", הנוצרות בשל מילוי תפקידו [השוו למשל התנאים לקבלת תשלום בגין הוצאות אש"ל בסעיף 56א להסכם הכללי בענף ההובלה משנת 1996 המוזכר בע"ע 19460-04-11 מזור נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרויקטים בע"מ (ניתן ביום 3.11.16), עבור מאבטחי שגרירות ישראל כפי שתואר בע"ע 60875-02-17 עוז שבת נ' מדינת ישראל ומודיעין אזרחי (ניתן ביום 6.5.19) וכן בשירות המדינה, בהוראות התקשי"ר).

אשר על כן, מצאתי לדחות את תביעת התובע לתשלומי אש"ל. האם התובע זכאי לשכר בגין ההכשרה שעבר בטרם נשלח לאוסטריה? המבחנים לבחינת זכאותו של עובד לשכר בגין הכשרה נקבעו בס"ק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (ניתן בום 15.3.05) בסעיף 25, כדלקמן: "מהסקירה עולה כי השיקולים אשר הינחו את בתי הדין הם אלו:

...

מכל מקום, אף אם הייתה מקובלת עלי טענת הנתבעת בדבר זכות הקיזוז, היא לא הביאה ראיות לביסוס סבירות עלות הכרטיס שרכשה כביכול למחליפו של התובע.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בהתאם, הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בגין התקופה שבין 17.4.19 עד 31.5.19 בסך 10,010 ₪ פחות 1,375 ₪ עבור גמול בגין חמישה ימי מילואים בהתאם לסעיף 27.3.1.6 לכתב התביעה, קרי, 8,635 ₪ (נקוב בערכי ברוטו).

התובע תבע תוספת כלכלה עבור כל יום שבו הועסק בשעות נוספות מכוח הוראות התקשי"ר. לטענתו הוא הועסק בשעות נוספות מדי יום, ובמרביתם אף בשעתיים נוספות, כפי העולה מדוחות הנוכחות של הנתבעת.

אכן, התובע לא הוכיח זכאותו לתוספת בעד עבודה במוצאי שבת ולעניין זה אין די בהוראות אליהן הפנה בתקשי"ר. על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, עובד זכאי לגמול עבודה במנוחה השבועית בעד עבודה במוצאי השבת רק כשלא קדמה לה מנוחה שבועית של 36 שעות.

התובע טען שבמהלך עבודתו ניצל 40 ימי מחלה, אולם שולם לו עבור ימי מחלה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, ולא על סמך ההוראות העדיפות שהוחלו לעניין זה על עובדי הדואר.

...

אשר לדעתנו – אין אנו מקבלים את הטענה שהתובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת ביססה את טענתה זו מהוראות סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע: "הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-150% משכרו הרגיל". ברם, הסעיף מגדיר את שיעור שיש לשלם לעובד ביום המנוחה, החל מהשעה הראשונה לעבודתו ביום המנוחה, וככול שעבוד מעבר ל8 שעות, יהיה זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

ברם, הודעה זו מתייחסת להוראות התקשי"ר ולא לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ולכן היא לא רלוואנטית ביחס לתובע.

באשר לפצויי הלנה שתבע, נזכיר כי, הבסיס לתביעת התובע ברכיב זה, הנה פיצוי בגין שווי שעות "מנוחת פיצוי" להן היה זכאי, אשר נגזרו מאופן חישוב השעות הנוספות שעבד כמפעיל בריכה בחודשי הקיץ.

בהקשר זה נוסיף, כי "הענקת מנוחת הפצוי היא במהותה זכות סוציאלית. האדם העובד זכאי לפסק זמן של מנוחה בעבודתו, וזו ניתנת לו במנוחה השבועית. מי שעובד בשעות המנוחה השבועית זכאי לפצוי של מנוחה בפועל ביום אחר, חלף העדר המנוחה בשעות המנוחה השבועית. המרת המנוחה בפועל בתמורה כספית מסכלת את התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הענקת זכות סוציאלית זו ועלולה לעודד ויתור מרצון על זכות זו תוך העדפת תמורה כספית. הסדרים מעין אלה אין לעודד (דב"ע לז/4-2 האירגון הארצי של עובדי התעשיה האווירית – התעשיה האווירית בע"מ [3], בעמ' 470-469 בעיקר בסעיף 8; דב"ע נד/2-13 אלון – עירית ירושלים (להלן – פסק-דין אלון [4])). (ראו—==לציין פסד מצורפ

...

אנו מקבלים את טענת התובע, כי בעת שהנתבעת הודתה ברישומי שעות שערך התובע והם מקובלים עליה, למעשה חזרה בה הנתבעת מהטענה בתביעה שכנגד, לפיה התובע ערך רישום שעות כוזב שמכוחו שולמו לו כספים ביתר ועליו להשיבם לנתבעת.

סוף דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים הסכומים המפורטים להלן בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל: א. "תוספת כפיים" - בסך של 45,733 ₪ .

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זוהי תביעה להעדפת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 על-פני הוראות התקשי"ר להלן עובדות המקרה: התובעים, 11 במספר, עובדים כמדריכים חינוכיים במעונות לנערים עבריינים, השייכים לרשות חסות הנוער.

...

לפיכך אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובעים תשלום מלא, על-פי הוראות התקשי"ר, בגין עבודתם בין השעות 22:00 ועד השעה 24:00.

וכך נקבע בפס"ד: "השאלה, אם כן, אשר עומדת לפנינו היא, מה קורה כאשר סדר העבודה שנקבע בהסכם הקבוצי הוא כזה שאמנם אינו תואם את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אולם אינו בהכרח מקפח את העובדים במכלול עניני שעות עבודה. האם יש לעשות חשבון על פי מכלול ההסדר ולהתחשב בסכומים שקבלו המערערים מעבר לנקבע בחוק, או רק בשעות שקיבלו פחות? מכיוון שתכליתם של חוקי המגן היא לקבוע תנאים מינימאליים במטרה להגן על העובד, לא נראה לנו כי תכליתם מחייבת את התערבותנו לטובת עובדים שלא קופחו מבחינת תשלום בגין עבודה שעות נוספות. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין שור ושות' [דב"ע נו/3-91; דב"ע נו/3-93 לבנה פילוסוף-ב. שור ושות' מהנדסים ויועצים, פד"ע לג, 49; עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 5845/98 ב.שור ושות', מהנדסים יועצים בע"מ-נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', לא פורסם, ניתן ביום (27.10.1999), בשינויים המתאימים:

לאור האמור לעיל, לא מצאנו כל סיבה משפטית לסטות מההלכות אשר הובאו לעיל, פרט לחובה לשלם תשלום מלא בגין העבודה בשעות שבין 22:00 ל-24:00 וכן לשלם בגין 3 שעות בלבד על שהייתם ולינתם במעון בין השעות 24:00 ועד 06:00 בבוקר.

לסיכום-על הנתבעת להמשיך ולשלם את שכר התובעים על פי הוראות התקשי"ר, ולא על-פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 והתביעה לתשלום תוספות השכר בגין עבודה בימי שישי ושבת על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951-נדחית בזאת.

התובעים הועסקו על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד" לפי תקנה 3(1) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך-1960 ופסקה 16.414 לתקשי"ר. חוזי ההעסקה של התובעים היו לתקופות קצובות של שנה בדרך כלל ותוקפם הוארך מעת לעת לתקופה קצובה של שנה או פחות משנה.

עובד המועסק בחוזה מיוחד מוותר על מרכיב הקביעות והביטחון התעסוקתי בעבודתו ומצוי במעמד בו המעסיק יכול להפסיק את ההתקשרות עמו בכל עת ולפיכך עובדים רבים מעדיפים לוותר על השכר הגבוה הכרוך בהעסקה בחוזה מיוחד על מנת לקבל קביעות בעבודתם.

" בהתאם לסעיף 5 הנ"ל נקבע בפסיקה כי אם חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת העובד, ממילא, ככל שהיה סיכום בין הצדדים בדבר היותו של השכר כולל תשלום עבור שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל, ואין לראותו כולל תשלום עבור שעות נוספות (ראו ע"ע 383/08 קובי מכני נ' לפידות ספורט בע"מ, מיום 1.7.09).

תובעים אלו ערכו בכתבי התביעה המקוריים חישוב מפורט של התמורה הכוללת המגיעה להם בגין עבודתם בשעות נוספות וכימתו את תביעותיהם אולם הפחיתו מסכומי התביעה לצורכי אגרה (כל תובע הגיש כתב תביעה נפרד).

...

אם כוונת התובעים הינה לקבל היתר לפיצול סעדים, ככל שיתבעו סעדים שונים וחדשים בגין עילת תביעה שנדונה בתיק זה-יש צורך בהגשת בקשה מנומקת בה יפורטו הסעדים אותם יבקשו התובעים לתבוע בעתיד ויפורט מדוע לא נתבעו בכתב תביעה זה. סוף דבר-א. בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעים תמורת שעות נוספות כדלהלן: (1) לתובע נפתלי בנקין-83,000 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 22.9.03 ועד לפירעון.

התביעה לתוספת שטחים יומית והתביעה שכנגד – נדחות.

בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪+מע"מ. ניתן היום 19.4.10 בהיעדר הצדדים.