תביעה להעברת מנהל מחלקה לתפקיד אחר בשל אי התאמה לתפקיד הנוכחי

במסגרת שינוי אירגוני בערייה הועברה התובעת לתפקיד אמרכלית מנהלת שיפור פני העיר, שלא בדרך של מיכרז.

משנת 2009 ועד למועד מתן ההחלטה – 1) העסקה בדרגה 45+ בדרוג המח"ר: מתח הדרגות בתפקידה הנוכחי של התובעת כראש מנהלת איזורי תעשיה אינו נימנה על התפקידים המופיעים בחוברת מסלולי הקידום בחוקת העבודה, ותפקיד זה מקביל לכל היותר לרמת סגן מנהל אגף.

מחודש אוקטובר 2012 ועד חודש פברואר 2013 – 1) תשלום שכר מלא על דיווח נוכחות ללא הגעה לעבודה בשל אי הסכמת העובדת לניודה מתפקידה.

אישור מתח דרגות לתפקיד אמרכלית -הממונה קיבל את טענתה של התובעת לפיה בתקופת העסקתה כאמרכלית בערייה לא קודמה בהתאם למתח הדרגות המתאים לתפקיד, וקבע כי מתח הדרגות הוא מקביל לתפקיד של מנהל מחלקה ברשות מקומית, וזאת למרות שהתובעת לא קודמה לתפקיד זה בדרך מיכרז.

בפסק הבוררות שניתן בעיניינה של התובעת בעיניין ניודה, קבעה כב' השופטת בדימוס דינה אפרתי בעיניין זה כדלקמן (ההדגשה אינה במקור): "לעניין התפקיד אליו נוידה גב' דלל- אציין כי לא שוכנעתי כי תפקיד מנהלת איזורי תעשייה הוא תפקיד זוטר, כטענתה של גב' דלל, שיש בו לפגוע מהותית ובאופן בלתי סביר במעמדה המקצועי או בתנאי העסקתה. אני מבינה את רצונה של גב' דלל להמשיך ולעסוק בתחום משאבי אנוש, אולם כפי שטענה הערייה, מאחר ואין במימצא תפקיד בתחום משאבי אנוש המקביל לתפקיד מנהלת אגף משאבי אנוש, אז עם כל הנכונות והרצון הטוב של הערייה, שכפי שהתרשמתי שאכן קיים, אין כל אפשרות מעשית להענות לבקשתה. עוד אציין בהקשר זה כי לא נטען כי היה תפקיד אחר פנוי ומתאים יותר שניתן לשבץ אליו את גב' דלל וכי הערייה לא עשתה כן..." בנוסף לאמור לעיל, מר לרנר העיד לפנינו כי: "ש. אם אתה אומר שתפקיד מנהלת איזורי תעשיה שזה תפקיד נמוך מזה של מנהל אגף איך זה מתיישב עם טענת העיריה שזה מהוה קידום?

היתעמרות בעבודה התובעת טוענת כי עת היתעקשה לקבל את התוספת המגיעה לה בגין "מילוי מקום" אל מול קזוז ההשבה, הדבר הוביל למשבר ביחסיה עם מר דורון, וכן "למשבר ולתפנית קיצונית ביחסו של איתן, להתנהלות מתעמרת.. ובסופו של יום, לניודה מתפקידה כמנהלת משאבי אנוש ולארוע מוחי שהוכר כתאונת עבודה" (סעיף 63 לכתב התביעה).

...

על כן, אנו דוחים את טענת התובעת כי מדובר לכאורה באפליה אסורה בין שווים, משהדבר לא הוכח על ידה.

לאור כל המקובץ, לא מצאנו כי יש ממש בטענה זו של התובעת על כן טענתה בעניין זה, נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לפיצויים מכוח הפרת חובת תום הלב וחוזה עבודה, וכן בגין התעמרות, ללא הוכחת נזק- דינם להידחות.

עם זאת, מפאת עומס האירועים הרלוואנטיים, הטענות ההדדיות הרבות, המסמכים הרבים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הטיפול בעיניינו של התובע ומאות עמודי הפרוטוקול, נציין בקצרה, כבר בשלב זה, את ההליכים השונים שהתנהלו בקשר להעברת התובע מתפקידו ובניסיון לפטרו: התובע זומן ביום 23.6.2019 לשימוע טרם סיום העסקה בטענה כי במועד בו הגיש את מועמדותו לתפקיד מנהל מחלקת כח אדם ומשאבי אנוש, הוא לא עמד בתנאי הסף כפי שנקבעו על ידי משרד הפנים, שעה שלא היה בידו את הניסיון המקצועי הנידרש.

במסגרת ההזמנה החדשה, נטען כי המועצה שוקלת לנייד את התובע מתפקידו לתפקידו הקודם כמנהל מחלקת ביקור סדיר וקידום נוער, או לתפקיד אחר שיימצא מתאים ונכון עבורו, על רקע אי התאמה לתפקיד, כדלקמן: [8: ראו מב/5.

המנכ"ל דחה את בקשת התובע בשתי מילים: "הבקשה נדחתה". לאחר מכן, עו"ד חן אביטן ציין לפרוטוקול: "הפניה של איאד בקשר של עמידתו או אי עמידתו של המנכ"ל לתפקידו בצל ההליכים הללו מצופה ממנהל כוח אדם שככל שהוא רואה הליך שהוא לא תקין שהוא ירים את הדגל באותו מועד שהדברים נעשים ולא אפרופו הליכים שמתנהלים נגדו. מעבר לכך עפ"י הוראות הנוהל מי שמבצע את השימוע בקשר לניוד זה הממונה על העובד במקרה זה הממונה הוא מנכ"ל המועצה משכך אנו לא רואים לנכון שהמנכ"ל לא ינהל את ההליך. כל נושא תנאי הסף ועמידתו של המנכ"ל אינם כרגע עומדים על השולחן...". בהמשך, עו"ד אביטן הבהיר, כי אין ממונה אחר; כי ההירארכיה שיכולה להתאים לבצוע השימוע היא מנכ"ל המועצה או ראש המועצה; וכי בשים לב לטענות התובע כלפי ראש המועצה, מי שיושב בשימוע הנו המנכ"ל. לגופו של עניין, טען התובע בשימוע השני כי הוא מיתנגד מכל וכל לכוונה לניידו מתפקידו וכי "ברור לכל הנוכחים בישיבת השימוע, כמו גם לאורגני וממלאי תפקידים במועצה- כי "השימוע" הנ"ל, הוא המשך נסיונו של ראש הרשות ואף מנכ"ל הנתבעת להכביד על המבקש, לבוא עמו חשבון, תוך ניצול לרעה של השררה השלטונית.

בשונה מפסקי דין בהם בוטל ההליך המכרזי בשל אי התקיימות תנאי סף לתפקיד, בעניינינו, לא נפל כל רבב בהתנהלות התובע ובתום ליבו בקשר למידע שהביא לפני הועדה.

בישיבת הדיון וההחלטות מיום 4.11.2019 קבעה ועדת השימוע בעיניין זה, בין היתר, כי "טענת העובד, לפיה כלל לא שימש בתפקיד מנהל המחלקה בעת קליטת העובדת אינה נכונה אחר והעובד מונה לתפקיד מנהל מח' כוח אדם בחודש 09/2017, במקביל, לקליטתה של העובדת במועצה. יתרה מזו, אף אם העובד לא נטל חלק פעיל בהליך הקליטה, הרי שבודאי שימש בתפקיד מנהל מח' כוח אדם, במועד סיום יחסי העבודה, אשר ארע בחודש דצמבר 2018. אחריותו של העובד גוברת ולנוכח העובדה כי העובד הוא שדיווח על קרבת המשפחה בין הגב' אבו כף לראש המועצה הקודם והוא שבקש לקיים דיון בנושא ע"מ לבחון המשך עבודה (כך עפ"י הודאת העובד בשימוע). בישיבה כאמור אשר נערכה גם בנוכחות יועמ"ש המועצה הוחלט על סיום העסקה ומשהוחלט כאמור הרי שהיה על העובד לפעול בהתאם להוראות הדין במקרה של 'פיטורים', לרבות קיום שימוע, קבלת החלטה, מתן הוראה על עריכת גמר חשבון וסגירה במערכת השכר וכו'. משמנהל המחלקה לא פעל כאמור, הרי שנוצר מצב בו העובדת המשיכה לעבוד ובגין חודשי עבודתה הנוספים תבעה את שכרה והמועצה נאלצה לשלמו"[footnoteRef:57].

...

עם זאת, לא מצאנו בטעם זה נימוק שלא להשיב את התובע לתפקידו.

כאן המקום לציין, כי לא מצאנו להרחיב במסגרת פסק דין זה אודות הבעייתיות, לכאורה, באופן העברת התובע לתפקידו הקודם.

] בהתחשב בהיקף ההליך ובנסיבותיו, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

] ו/או מהקרן ו/או מהחברה לפיתוח ו/או מהמשרד לאיכות הסביבה ו/או ממוסדות התיכנון, ובכלל זה, מהועדה המחוזית, כי קיימות תשתיות ו/או זהום קרקע כלשהוא בחטיבת הקרקע, ולא ידוע לה על כל מום ו/או פגם נסתר אחר בקשר עם חטיבת הקרקע, אשר יש בו כדי למנוע שימוש ובניה בחטיבת הקרקע ו/או שבגינו לא ניתן יהיה לקבל היתר בניה לבניה בחטיבת הקרקע; [ההדגשה הוספה].

בנוסף, אחראית הנתבעת גם מכוח חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר), נוכח אי ההתאמה של הממכר למוסכם.

מטעם הנתבעת העידו מר יוסי בן אליעזר, שהחל לעבוד בה בשנת 2015 ומשמש בתפקיד מנהל מחוז; מר אבי לוי, שהעיד בעיניין הפיקוח על פינוי הפסולת; מר אהוד לוז, ששמש בתפקיד מנהל מחלקת הקרקעות; אינג' עדי לרר ואינג' חנא חוראני שהתייחסו לפינוי הפסולת; וכן מר יוסי צחור, שהגיש חוו"ד הנשענת על תצלומי אויר של הקרקע לאורך השנים.

למרות שהסדר זה כלל ויתור על כל טענה או דרישה מכלל בטון, היא מצאה עצמה נכרכת בתובענה הנוכחית.

די בכך כדי להעביר את נטל הראיה אל הנתבעת, כדי להראות שההצהרה שמסרה במסגרת ניהול המו"מ היתה בתום לב. בנסיבות העניין יש להעביר את נטל הראיה לעבר הנתבעת והיא לא עמדה בו כידוע, על התובע מוטל הנטל להוכיח את האמור בכתב התביעה.

היה עליה להראות כי פעלה באופן נאות עובר להצגת המצג מטעמה בדבר העדר ידיעה על זהום הקרקע.

...

התוצאה התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעלויות פינוי הקרקע, ונדחית בכל הנוגע לרכיב אובדן דמי השכירות.

הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת נדחית.

על רקע זה, ובשים לב לחלקו המצומצם יותר של הצד השלישי בהתדיינות, אני קובע כי על הנתבעת לשאת בהוצאות שכ"ט ב"כ הצד השלישי בסך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ. ובנוסף בהוצ' הצד השלישי בסך 12,000 ₪ בשים לב לצורך של שלושת המצהירים מטעמו ללמוד את החומרים הרבים.

] ביום 10.7.2018 החליט פרופ' ביאר, מנהל בית החולים דאז, בהחלטה מנומקת על אי מתן קביעות לתובע ועל סיום עבודתו בבית החולים לאלתר בשל אי עמידה בתקופת הניסיון לאור אי התאמה לתפקיד של רופא מומחה[footnoteRef:32].

מטעם בית החולים הוגשו תצהירי עדות ראשית של פרופ' הלברטל, מנהל בית החולים הנוכחי, ד"ר סוירי, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים וד"ר סאלם בלאן, מנהל מכון הקרינה.

מעבר לעובדה שפרופ' הלברטל ניכנס לתפקידו כמנהל בית החולים בחודש מרץ 2019, כ - שמונה חודשים לאחר סיום הליך הפיטורים של התובע ולא הוצגה כל פניה שלו למשרד הבריאות בעיניינו של התובע, פרופ' ביאר ניהל את ישיבת השימוע וקיבל את החלטת הפיטורים, כך שלא ברור כיצד הליך הפיטורים של התובע קידם את המועמדות של פרופ' הלברטל לניהול בית החולים ו/או קשור לאנטרס כזה או אחר של פרופ' הלברטל.

עם זאת, למרות שפרופ' סוסטיאל פנה לד"ר סוירי כבר באמצע חודש אפריל 2018, בסמוך לפני כניסתו לתפקיד מנהל המחלקה בבית החולים, והעלה בפניו את הטענה כי התובע מסיט חולים מרמב"ם למרפאתו הפרטית ו/או מבצע טיפולים באינדיקציות לא נכונות, ד"ר סוירי לא ייחס חשיבות רבה לדבריו של פרופ' סוסטיאל והמשיך לפעול לפי שיקול דעתו העצמאי ולראות בתובע כמי שראוי לשמש כרופא בכיר קבוע במחלקה ובעל פוטנציאל ניהולי.

התובע טוען כי מזכירת המחלקה, הגב' רמי-בסה שמרה לו טינה עקב מעורבותו בהעברתה למחלקה אחרת ולפיכך היא עוותה את דבריו בנוגע לפרוטקציית קידום התורים של מקורבים למרפאות, אשר הייתה קיימת ברמב"ם ואשר לא הייתה מקובלת עליו ובהקשר זה הוא ציין בפניה שככל שחולה אינו מרוצה מהתור שניתן לו במערכת הציבורית, אזי קיימת לו האפשרות לראות כל אחד מהרופאים במסגרות אחרות.

לפיכך, התביעות לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפרת דיני המנהל הצבורי ופצוי כספי מהתאגיד בגין אי עריכת שימוע – נדחות.

...

פיטורי התובע מבית החולים בסמוך לתום תקופת הניסיון וכפועל יוצא, פיטוריו גם מהתאגיד ומהטכניון גרמו לו לצער רב עקב הפגיעה בהכנסות ובמעמד ובפרט על רקע הסיקור התקשורתי של הליך הפיטורים והשלכותיו על שמו הטוב והמוניטין המקצועי בבית החולים ומחוצה לו. כך גם, לאחר הפיטורים, התובע לא הצליח למצוא עבודה בארץ לרבות כרופא נוירוכירורג כללי בקופת חולים ובתפקידים שונים בחברות תרופות ובחברות הזנק רפואיות ובסופו של דבר, נאלץ להעתיק את מקום מושבו ומשפחתו לחו"ל. בנסיבות אלו, אין מחלוקת שנגרמה לתובעת עגמת נפש רבה בעקבות הפיטורים.

] סוף דבר 101.

בהתחשב בסכום התביעה והיקפה ביחס לתוצאה, התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

]השופטת י' וילנר: []בעתירה דנן מבקשת העותרת (להלן: המועצה) שני סעדים: האחד – ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן ו-ר' פוליאק, ונציגי הציבור הגב' ו' אדוארדס ומר ד' בן חיים) מיום 4.2.2024 בע"ע 51761-06-23, בגדריו נדחה ערעור המועצה על פסק-דינו של בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע (השופטת ר' גרוס, ונציגי הציבור מר א' חדד והגב' א' מסד) מיום 28.5.2023 ב[סע"ש](http://www.nevo.co.il/case/26626109) 37570-11-19, במסגרתו בוטלה החלטת המועצה להעביר את המשיב 3 (להלן: המשיב) מתפקידו במועצה לתפקיד אחר.

ביום 4.11.2019, לאחר שני דיוני שימוע שהתקיימו בעיניינו, החליטה המועצה על העברת המשיב מתפקידו הנ"ל לתפקידו הקודם במחלקת החינוך במועצה – זאת, בגין אי-התאמה לתפקיד (להלן: החלטת הניוד).

בפסק-דין מפורט ומנומק, לאחר היתדיינות בת מספר שנים, קיבל בית הדין האיזורי את התביעה, והורה על ביטול החלטת הניוד, מאחר שההחלטה "הייתה מונעת משיקולים אישיים, זרים ופסולים"; וכתוצאה מכך, הורה בית הדין האיזורי על החזרת המשיב לתפקידו כמנהל מחלקת משאבי אנוש.

משכך, המקרה דנן רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. אף טענות המועצה המופנות כלפי החלטת משרד הפנים דינן להדחות, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית.

עמדה זו הובעה אף קודם לכן, במסגרת ההליך בבית הדין הארצי, שם ציין כדלקמן: "בנסיבות הפרשה כולה, וביניהן קביעות בית הדין קמא בדבר היתעמרות המועצה במשיב, מאחר והכרעת פס"ד קמא בנושא העמידה בדרישת הניסיון מוגדרת לנסיבות המקרה הקונקרטי שהוכחו, ונוכח שינוי מסוים שעשה משרד הפנים באוגדן הגדרת התפקיד בעקבות פסק הדין קמא – משרד הפנים לא מתכוון במצב הדברים הנוכחי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 26(ב) בצו המועצות המקומיות (שירות עובדים), תשכ"ב-1962, המאפשר לראש מינהל השרות במשרד הפנים לידרוש ביטול מינוי שנעשה בנגוד לדין" (העמדה מטעם משרד הפנים מיום 19.12.2023, ס' 6).

...

משכך, המקרה דנן רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. אף טענות המועצה המופנות כלפי החלטת משרד הפנים דינן להידחות, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

זאת ועוד, אף לגופם של דברים, סבורני, כי החלטת משרד הפנים שלא לפעול בניגוד לפסקי דין חלוטים, אשר דחו את הטענה כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף – היא החלטה עניינית ומתבקשת בנסיבות העניין.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.