תביעה להכרה כידועה בציבור לצורך זכאות לקצבת שאירים

לפנינו תביעה להכרה בתובעת כידועה בציבור לצורך זכאות לקבלת קצבת שארים מקרן פנסיה.

...

לאור כל האמור הגענו לכלל מסקנה כי על אף שהתובעת והמנוח קיימו יחסי זוגיות, הם לא ניהלו משק בית משותף ולא ניהלו מערכת יחסים המתאפיינת כחיי משפחה משותפים.

מעבר לכך, שוכנענו כי בשנה וחצי האחרונות לחייו של המנוח, התובעת והמנוח לא התגוררו במגורים משותפים, ולא התקיימו נסיבות של אילוץ שמנעו מגורים משותפים כאמור.

התביעה נדחית.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; ק"ג 27420-05-15) שבו נדחתה תביעתה של המערערת כנגד המשיבה (להלן- הקרן) להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, מר שמואל משולם ז"ל (להלן – המנוח), שהלך לעולמו ביום 20.5.2012, וכפועל יוצא מכך להורות לקרן לשלם לה קצבת שאירים.

אשר לראש השני של העירעור: בעיניין מזל מימון [ע"ע (ארצי) 4247-12-15 מזל מימון – קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (27.2.2017)] פרש בית דין זה את אמות המידה להכרה בבני זוג כידועים בציבור לצורך הזכאות לקיצבת שאירים – קיום חיי מישפחה וקיום משק בית משותף.

...

בסופו של יום, על יסוד מארג העדויות והראיות שהיו לפניו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה בגדר ידועה בציבור של המנוח.

יודגש, כי אין חולק שבין המערערת לבין המנוח הייתה מערכת יחסים של ידידות וקרבה, אולם השאלה היא אם מערכת יחסים זו הגיעה לדרגה של ידועים בציבור על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, שכן לא כל מערכת יחסים בין שניים מביאה למסקנה שלפיה יש להכיר בהם כידועים בציבור לעניין הזכאות לקצבת שאירים [השוו: עניין מימון; ע"ע (ארצי) 19306-10-15 יפה שמיע – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (10.8.2017); עב"ל (ארצי) 47676-01-14 מזל סלח – המוסד לביטוח לאומי (4.4.2017)].

בחנו את כלל העדויות והראיות שבתיק בית הדין האזורי, ומצאנו כי בית הדין האזורי יישם נכונה את המבחנים שנקבעו בפסיקה עת קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא והמנוח היו ידועים בציבור עובר לפטירתו של המנוח.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לטענת המדינה, הגם שבין גב' פצ'חזדה לבין המנוח היתקיימה מערכת יחסים זוגית לאורך תקופה לא מבוטלת, ויכול שהיו ביניהם יחסים של קרבה, מערכת יחסים זו לא הגיעה – חרף התקופה הארוכה יחסית שבה נמשך הקשר ביניהם – לכדי מערכת של שתוף משמעותי או מחויבות כלכלית הדדית, המצדיקה הכרה בפצ'חזדה כידועה בציבור לצורך זכאות לקיצבת שאירים; פצ'חזדה לא ראתה עצמה כידועה בציבור בסמוך למועד פטירתו של המנוח, ועל כך ניתן ללמוד מעיתוי הגשת התביעה לבית הדין (למעלה משלוש שנים לאחר פטירת המנוח), מהיעדר היתנגדות לקיום צוואתו של המנוח ומניסיונה להגיע להסדר כלכלי עם גב' קליין של חלוקת קצבת השאירים ביניהן.

...

לאור האמור, אנו קובעים כי קליין ופצ'חזה זכאיות כל אחת למחצית קצבת שאירים בגין המנוח החל מחודש מרץ 2016.

אשר להתחשבנות בגין העבר: מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי פצ'חזדה אינה נדרשת לנקוט הליכים כנגד קליין, וכי המדינה חבה בתשלום קצבת השאירים בגין העבר ממועד הגשת התביעה.

סוף דבר ערעור קליין וערעור המדינה בעניין הכרה בפצ'חזדה כידועה בציבור ובזכאותה לקצבת שאירים נדחים.

לאחר פטירת המנוחה, התובע פנה לטכניון בבקשה להכיר בו כידוע בציבור של המנוחה לעניין תשלום קצבת שאירים לפי חוקת הגימלאות של הנתבע.

סוף דבר - התביעה נדחית -לנוכח קביעתנו ולפיה התובע אינו בגדר ידוע בציבור של המנוחה, הוא אינו זכאי לקיצבת שאירים מכח חוקת הגימלאות של מוסד הטכניון.

...

עניין זה שנוי במחלוקת בין הצדדים ולא מצאנו להכריע בו, מאחר שגם אם התובע סעד את המנוחה כטענתו הרי שאין בכך כדי ליצור יש מאין קיום חיים משותפים ביניהם ובפרט משיתר הסממנים כולם מובילים למסקנה אחרת.

סיכומו של דבר –שוכנענו כי לא מתקיימים בתובע היסודות הנדרשים לצורך הכרה בהיותו ידוע בציבור של המנוחה.

סוף דבר - התביעה נדחית -לנוכח קביעתנו ולפיה התובע אינו בגדר ידוע בציבור של המנוחה, הוא אינו זכאי לקצבת שאירים מכח חוקת הגמלאות של מוסד הטכניון.

תביעה להכיר בתובע כידוע בציבור של הגב' עדה שנים ז"ל, לצורך זכאות לקיצבת שאירים.

...

בנסיבות אלו, ולנוכח הנימוקים שנמסרו לפנינו, לא מצאנו בעובדה שהתובע בחר שלא לשתף את בני משפחתו ביחסיו עם המנוחה, או בעובדה כי לא הוצגו בפנינו תמונות מאירועים משפחתיים, כדי לגרוע מקביעתנו לעיל בדבר יחסי זוגיות ושיתוף.

בפסק הדין בעניין רפאילוב, התייחסה השופטת ח' גנדלר אופק (אשר היתה בדעת מיעוט) למצגים קודמים שהוצגו על ידי התובע ועל פי חוות דעתה יש להתייחס למצג כאמור בדרך הבאה: "מחד, מצג קודם אינו חסם קשיח לבחינה בקשה חדשה אף אם היא אינה עולה בקנה אחד עם מצג קודם (בניגוד לאפשרות הראשונה). מנגד, מצג קודם בעל משקל משמעותי בעת שקילת הבקשה החדשה וההנחה שאם זכה המבוטח בזכויות מכוח המצג הרי שזה מבטא את מצב הדברים כהוויתם (בניגוד לאפשרות השניה). על פי אפשרות זו על המבקש לסטות ממצג קודם שהציג מוטל הנטל לשכנע בקיומה של הצדקה לכך, וזאת הן בהיבט הנורמטיבי והן בהיבט הראייתי. בהיבט הראייתי יוצר המצג חזקה כי זה היה מצב הדברים בעת הגשת הבקשה, וככל שהמבוטח מבקש לסטות מכך מוטל עליו נטל מוגבר, כשמידת הגברת הנטל היא כמידת טובת ההנאה שהופקה על יסוד המצג הקודם. בהתאמה על בתי הדין לבחון בזהירות רבה טענה כי מצג שהוצג בעבר הינו כוזב." גם ככל שהיינו פועלים על פי עמדה זו, היינו מגיעים למסקנה כי התובע הצליח להרים את הנטל, גם אם מוגבר, להוכיח שהרישום בנ/3-נ/4 לא שיקף נכונה את מצבם האישי של התובע והמנוחה בעת רישום המסמכים והבסיס הראייתי לכך פורט לעיל.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע הוכיח את מעמדו כידוע בציבור של המנוחה לצורך גמלת שאירים.