תביעה להכרה בתאונת עבודה - אירוע לבבי

ביום 09.09.2019, דחה הנתבע את תביעתו של התובע להכרה בארוע כתאונת עבודה.

שם קבע בית הדין הארצי כי "משהובהר על ידי המומחה כי בפועל לא נגרם למערער נזק כתוצאה מהארוע בעבודה, הרי שלמעשה לא נוצרה פגיעה בעבודה אותה יש לבחון. לאור כלל האמור, באנו לכלל מסקנה כי לא הוכח על ידי המערער קיומו של קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה לבין ארוע תעוקת הלב בו לקה ובעטיו אושפז." [4: עב"ל 33067-02-12 ח'דר דראושה – המוסד (30.5.2013)] יוצא איפוא, כי גם הפרשנות המרחיבה ל"חבלה" כאמור בעיניין קלרה שמורק, " ..גם הזקקות לטפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב"תאונת עבודה", ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דוקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו.

וכפי שהסברנו לעיל, ההחלטה לאשפז את התובע, חרף הפסקת הכאבים בחזה, סבה בעיקר על נוכחות גורמי הסיכון והחשד להתפתחות ארוע לבבי או תעוקת חזה בלתי יציבה כתוצאה ממחלת טרשת עורקים ממנה הוא סובל .

...

יוצא אפוא, כי אשפוז התובע והיעדרותו מעבודתו הינם תוצאה של מצבו הרפואי התחלואתי – היינו מחלת טרשת העורקים.

שם קבע בית הדין הארצי כי "משהובהר על ידי המומחה כי בפועל לא נגרם למערער נזק כתוצאה מהאירוע בעבודה, הרי שלמעשה לא נוצרה פגיעה בעבודה אותה יש לבחון. לאור כלל האמור, באנו לכלל מסקנה כי לא הוכח על ידי המערער קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אירוע תעוקת הלב בו לקה ובעטיו אושפז." [4: עב"ל 33067-02-12 ח'דר דראושה – המוסד (30.5.2013)] יוצא אפוא, כי גם הפרשנות המרחיבה ל"חבלה" כאמור בעניין קלרה שמורק, " ..גם היזקקות לטיפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב"תאונת עבודה", ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דווקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו.

אשר על כן אנו דוחים את התביעה.

בסעיף 2 לפסק הדין הסביר בית המשפט בהליך הקודם, כי הסמכות העניינית לידון בתביעה להכרה בארוע לבבי כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה, וזאת לאחר מיצוי ההליכים במוסד לביטוח לאומי.

...

סוף דבר מכל הטעמים האמורים באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לפנינו תביעתו של התובע, מר עמרי קנדה, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לדחות את תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) בשל טענה כי בינו לבין החברה "איי די. די. תוכן בע"מ" (להלן- חברת ההפקות או צד ג') לא היתקיימו יחסי עבודה.

] בעיניין הכרה באוטם שריר הלב כתוצאה מפגיעה בעבודה, הנתבע טען כי יש לבחון זאת בהתאם לכללים שנקבעו לבחינת קרות ארוע חריג במקום העבודה תוך הפנייה אל עב"ל (ארצי) 502-09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי (21.10.2010) וכן אל הנפסק בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה נג(2) 529 (1999) בדבר הקשר הסיבתי בין הארוע חריג ובין הפגימה.

אוטם שריר הלב לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לידון בסוגייה- האם הפגימה של התובע נגרמה מתאונת עבודה, שעה שנקבע כי לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

  כמפורט לעיל, בעניינינו, התובע עותר להכיר בתאונה (ארוע הנפילה וארוע הלב שהתרחש בעקבות הנפילה לטענתו) כתאונת עבודה, שכן מדובר בתאונה עקב עסוקו במשלח ידו בהיותו בדרכו לפגישה עיסקית.

התובע לא ידע להסביר מדוע לא צוין בטופס התביעה או בכתב התביעה שמבוקש להכיר בארוע הלבבי כפגיעה בעבודה.

...

לסיכום - לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למועד אירוע הנפילה; לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למקום הנפילה; התובע לא ביסס את דבר קיומו של קשר בין היציאה מביתו ביום אירוע הנפילה לבין עבודתו.

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח שאירוע הנפילה התרחש תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו.

] סוף דבר – התביעה נדחית.

על יסוד האמור עד כה נקל להבין את העקרונות שנקבעו ביחס להכרה בארוע לב כפגיעה בעבודה בקשר עם דרישת המאמץ החריג - בין אם נפשי או גופני: ראשית, המנגנון הפיזיולוגי שתואר לעיל מחייב, מבחינה רפואית, סמיכות זמנים מסויימת (שלא כאן המקום לקבוע את גדריה) בין המאמץ החריג לבין יצירת קריש הדם וממנו לארוע הלב, כדי שניתן יהיה לקבוע כי מיתקיים בין השניים קשר סיבתי; שנית, לא די בהתרחשותו של ארוע הלב בזמן העבודה על מנת לקבוע כי מדובר בפגיעה בעבודה, אלא נידרש להוכיח שקדם לו מאמץ חריג עקב העבודה שהרי "אוטם שריר הלב אינו תאונה אלא חולי" (בג"ץ 6984/93 ווליניץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4)285, 292.

ולסיכום כתב בית הדין הארצי בענין חוסני כי: "..בבחינת תביעה להכרה בארוע לב כתאונת עבודה, יש לבחון תחילה אם טענות המבוטח הנן למאמץ גופני חריג או לדחק חריג (ויתכן גם שילוב של השניים).

...

ולסיכום כתב בית הדין הארצי בענין חוסני כי: "..בבחינת תביעה להכרה באירוע לב כתאונת עבודה, יש לבחון תחילה אם טענות המבוטח הינן למאמץ גופני חריג או לדחק חריג (ויתכן גם שילוב של השניים).

3194-11-22 לאחר שמונה לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקוי בליבו של התובע שם לבין האירוע החריג שארע לו בעבודתו (עת במהלך ההדרכה נתגלעו תקלות וליקויים רבים אשר אינם מתרחשים בשגרה וגרמו לתובע להרגיש לחץ ומבוכה (להלן האירוע החריג)): לטעמנו, גם אם מדובר במקרים שונים, ניתן להקיש מאשר כתב פרופ' קרן, לענינינו, בנוגע לסמיכות הזמנים.

לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל והואיל והתובע לא ידע לתאר זמן מסויים שניתן לאתרו במהלך יום עבודתו שבו ביצע מאמץ חריג וכן הואיל וגם לשיטתו ביום התרחשות האירוע לבבי הוא עבד במשרדו ולא ביצע שום מאמץ חריג, הרינו קובעים כי הוא לא הוכיח את האלמנט האוביקטיבי הנדרש וגם לא הוכיח את האלמנט הסוביקטיבי עת לא הצליח להוכיח כי בסמוך ולפני יום ה - 18/3/21 אירע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו הרינו מורים על דחיית תביעתו.

הוצאות משפט - למרות התוצאה אליה הגענו החלטנו להתחשב בבקשת ב"כ התובע כפי שמצאה ביטוי בסעיף האחרון לסיכומיו ("....שלא להשית הוצאות על התובע, שהרי ניכר בעליל כי עסקינן במי שהגיש תביעתו בלב ובידיים נקיים") ולא לעשות צו להוצאות.