השופט אילן איטח
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופט יגאל גלם, כתוארו אז, ונציגי הציבור מר זאב שלף וגב' דגנית הכט-פומן; ב"ל
67580-12-15), שבו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה.
המערער מפנה בענין זה לעניין קוגן[footnoteRef:1] שם קבע בית הדין כי יש למנות מומחה אחר שכן נפל פגם מהותי בחוות הדעת של המומחה; כיוון שיש אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער למחלתו, המסבירה את הפיכתו של מצב אי סימפטומטי לפני התאונה למצב סימפטומטי, יש למנות מומחה רפואי נוסף; המומחה היתעלם מעבודת המערער עם קונגו, ותירץ זאת בתשובותיו בצורך לידיעת גורמים כמו משקלו או כיוון תנועותיו של המערער; המומחה בתשובותיו נימנע מלפרט בחוות דעתו האם הנו מתייחס לגרימה או להחמרה; ישנה סתירה בחוות הדעת של המומחה אשר מחד טען כי עבודה עם קונגו גורמת לרטט בגוף ומאידך קבע כי עבודה עם קונגו אינה גורמת לויברציה כל גופית; בתשובה ד' לשאלות ההבהרה המומחה מודה כי לא ניתן לשלול קשר של השפעה בין עבודה גופנית קשה לאורך שנים לבין כאבי גב תחתון וליקוי נווני במבנה עמוד שדרה מותני.
...
בתמצית טוען המערער כך: תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה מחזקות את טענת המערער בדבר הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לפגיעה; תשובתיו של המומחה אינן עקביות וסותרות ומובילות למסקנה היחידה כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי המערער לעבודתו בשנים הרלבנטיות; בניגוד לאמור בתשובת המומחה אין כל שוני מהותי בין העובדות בחוות הדעת של ד"ר גופמן לבין העובדות שנקבעו על ידי בית הדין; נפל פגם מהותי בהתנהלות המומחה בכך שלא פנה לבית הדין האזורי בבקשה או הודעה נוכח טענתו כי אין אחידות בין העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי לבין העובדות בחוות הדעת של ד"ר גופמן.
הכרעה
לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי נוכח חוות דעתו של המומחה דין הערעור להידחות.
לא מצאנו כל ממש בטענות המערער נגד חוות דעתו של המומחה: לא מצאנו כי קביעותיו אינן עקביות או סותרות.
סוף דבר – הערעור נדחה.
