תביעה להכרה בתאונה בעבודה - נפילה ממשאית

נסיבות היתרחשות התאונה תוארו בכתב התביעה כך: "תוך כדי ירידה מהמשאית, התובע החליק במדריגות של המשאית, נפל על הריצפה מגובה של כ- 1.5 ונחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בגב תחתון וברגל שמאל...". הנתבעת הכחישה את הנטען בכתב התביעה לאורכו ולרוחבו וטענה בין היתר, כי התאונה לא התרחשה כלל, חלקה על הנסיבות שתוארו על ידי התובע באשר לאופן היתרחשות התאונה, וטענה שאם יוכחו – אין הארוע בגדר תאונת דרכים במובנו לפי חוק פלת"ד. כאן המקום לציין כי המותב הנכבד הקודם שדן בתיק, החליט ביום 30.1.2017 למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי, לאחר שקבע כי קיימת ראשית ראיה לנכות בתחום האורתופדי.

עולה כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

...

תוצאה זו נגזרת של המסקנה אליה הגעתי כי אין לקבל את טענותיו של התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה להן טען וכי הוא לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה ארעה בנסיבות להן טען.

על כל פנים, סבורני כי בנסיבותיו של מקרה זה, הרישום במסמך הרפואי אינו יכול למלא את החסרים המצויים בגרסתו של התובע ולגשר על הקושי לפיו המדובר בעדות יחידה של בעל דין שיש להיזהר בבחינתה כשהיא עומדת לבד ולצד הרבה סימני שאלה.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות בסכום כולל של 7,000 ₪.

רקע ותמצית טענות הצדדים התובע נפגע בתאונה כאשר לדבריו החליק ונפל ממשאית תוך כדי עבודתו, ביום 08.07.18.

בעקבות התאונה הגיש התובע תביעה למל"ל, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והתובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות ונבדק על ידי ועדות רפואיות.

מיון "היום תאונת עבודה, לאחר נפילה מגובה כ1.5מ' אחורית-לצד ימין-חבלת כתף ללא חבלת ראש או אובדן הכרה" בבדיקה: "ע"ש ללא רגישות מידליין במישוש לכל אורכו" "סיכום – רושם לIsolated mild trauma כתף ויד ימין" 24 בל/250 היתייחסות רק לפגיעה בכתף ימין 25 19.07.18 רופא מישפחה היתייחסות רק לכתף ויד ימין 31 02.08.18 "

...

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 26.02.19, קרי, 7.5 חודשים לאחר התאונה, אז טרם החל התובע לסבול מכאבי גב (שכאמור, לא החלו בסמוך לאחר התאונה).

המסקנה היא כי התובע אובחן עם נמק בעצם מפרק הירך, לאחר תלונות שהחלו כשנה לאחר התאונה ללא כל קשר אליה, וכי כאבי הראש מהם החל לסבול לאחר התאונה אינם תוצאה של חבלת ראש מהתאונה, אלא מקורם אחר.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה להביא ראיות לסתור.

התובע נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.11.16, התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע כנהג משאית, עת התובע, בהתאם לטענתו, נפל מהמשאית ונחבל בקרסול ימין.

בתי המשפט קבעו לא פעם אחת, כי קביעת פקיד התביעות או אפילו קביעת בית הדין לעבודה בשאלת ההכרה בתאונה כתאונת עבודה אינה מהוה קביעה על פי דין:- "הטעם לכך הוא, שבתביעה לדמי פגיעה אין פקיד התביעות או בית הדין לעבודה נדרשים לקבוע דרגת נכות. בשלב זה נידרשת החלטה בשאלה אם מגיעים לתובע דמי פגיעה, וקביעה סופית של הנכות וכן קביעה כי הנכות היא כתוצאה מהתאונה אינן תנאי הכרחי לכך." רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה, פד"י נ(1) 556 (22.8.96) בעמ' 559.

...

כפי שניתן לראות מהפסיקה שהבאתי לעיל, בסיכומו של דבר, כאשר בית המשפט דן בבקשה להביא ראיות לסתור, הבדיקה הינה בדיקת תקינות ההליך מבחינה מנהלית, וזהה לתקיפת החלטה מנהלית של רשות, הבדיקה אינה רפואית.

בעצם העובדה שהחומר הרפואי הרלוונטי לא עמד בפני הועדה הרפואית, בעצם העובדה שהועדה כלל לא ידעה על קיומה של התאונה הקודמת ועל הממצאים, בעצם העובדה שהועדה עצמה לא התייחסה לכך שביום 21.11.16 התלונה אינה תאונת הדרכים אלא רק התאונה בחו"ל, יש בכדי להוות את אותו טעם שמצדיק להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לפיכך מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

בפנינו תביעה שהגיש להכרה בארוע כתאונת עבודה.

על פי העובדות המוסכמות, במהלך הארוע החליק מגובה מדרגת המשאית לרצפה ונחבל בעוצמה בפלג גוף שמאל.

רק לאחר 5 שבועות נרשמה פניה ראשונה לרופא, אך כבר במועד זה מצוין בבירור כי מדובר במצב לאחר נפילה בעבודה (13.5.20 ד"ר פריימן).

...

נבהיר, כי בהחלט שאין לשלול את האפשרות כי מומחה אחר היה מגיע למסקנה שונה, אך כמובן שאין באפשרות זו כדי להצדיק פסילת חוות-דעת המומחה שבפנינו או מינוי מומחה נוסף; שלישית הנתבע טוען שפער הזמנים הרב בין האירוע לקבלת הטיפול הרפואי (מעל חמישה שבועות) אינו סביר.

משכך, ובשים לב גם לתשובתו המפורטת של המומחה מטעם בית-הדין, לא מצאנו שקיימת אי בהירות בתשובה; חמישית אף לעניין העישון הכבד והשלכותיו, כמו גם האופן שבו גילו הצעיר של התובע משליך על הניתוח והמסקנות, מצאנו את תשובות המומחה כסבירות והגיוניות; ולבסוף על פי התרשמותנו, עמדת הנתבע מבוססת במידה רבה על הרקע הרפואי, דהיינו על כך כך שהתובע כאדם צעיר כבר סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנות לרגליים שנים קודם לתאונה, כן עניין העישון הכבד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 6.000 ₪.

התובע פנה לנתבע ביום 27.3.2022 בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה.

ערים אנו לכך כי התובע הציג מכתב מהמעסה הגב' אירנה טורציק , שצורף לתצהירו בו נכתב כי: " ...לדבריו החליק מהמשאית בעבודה ביום 24/2/21 ונחבל בכתף...". עם זאת מדובר בתעוד של דברי התובע ומעבר לכך התובע לא הביא אותה לעדות ומשכך הדבר יפעל לחובתו.

...

מעבר לאמור הפנייה הרפואית הראשונה היתה רק לאחר שלושה חודשים והפניות לפני כן של התובע היו על כאבי גב תחתון וכלל לא על הכתף ומשכך מדובר לטעמינו באנמנזה סותרת במצב דברים זה. לאור כל האמור לעיל, ומשלא קיבלנו את גרסת התובע, וקבענו כי לא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה, המוטל עליו, אשר הינו מוחמר נוכח ההלכה הקובעת, כי על העובד העצמאי, מוטל הנטל להוכיח כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו, וכי יש להחמיר בדרישת ההוכחה לגבי עובד כזה לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען.

משכך התביעה נדחית.