ביום 19.8.21 פנתה התובעת בתביעה להכיר בפגיעה בקרסול רגל שמאל כפגיעה בעבודה.
...
התובעת הסבירה כי חזרה לביתה היות שרכשה מספר מוצרים וביקשה להביא אותם לבית שבו מתארח בנה שהגיע מחו"ל ומכלל הנסיבות לרבות עדותה של התובעת שהייתה מהימנה, שוכנעתי כי התובעת אכן יצאה מביתה על מנת לשוב לעבודתה.
תמיכה לטענתה זו מוצאת התובעת בעובדה כי פגיעה המתרחשת תוך כדי עלייה או ירידה מרכב מוכרת כ"תאונת דרכים" על פי הפלת"ד.
בפרשת אלטמן, דן בית הדין הארצי בנסיבות זהות מאוד לנדון בענייננו וקבע כהאי לישנא:
"שעה שלטענת המערער, שאין חולק כי הוא במעמד של שכיר, הוא נפגע בעת העליה לרכבו המצוי בשטח מעונו, הרי שהמערער טרם יצא משטח המעון. משכך לא חל עליו הביטוח מכח סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ''ה-1995 (להלן-החוק), המחיל את ביטוח נפגעי העבודה על מי שיצא משטח המעון אל עבודתו. לא מצאנו שוני ממשי בין המקרה של המערער לבין זה שנדון בעניין מחמוד (עב''ל (ארצי) 11280-05-17) ד''ר חמוד מחמוד – המוסד לביטוח לאומי (28.12.17)). אין בידינו לקבל את הטענה כי עצם הכניסה לרכב מנתקת את המערער משטח המעון ומהווה את תחילת ביטוחו לפי סעיף 80(1) לחוק. קבלת עמדה זו תוביל לתוצאה שתחייב לבחון כל מעידה אגב כניסה או יציאה מהרכב בשטח המעון הפרטי האם היא תוצאה של תחזוקה לקויה של שטח החניה אם לאו. ברי כי בחינה שכזו אינה מעשית ואינה נובעת מהתכלית של ביטוח מפני סיכוני הדרך" (עב"ל 11013-04-19 יונתן אלטמן – המוסד (30.4.20)); הדגשה שלי – י.א.ש.).
על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.
