תביעה להכרה בפגיעת עמוד שדרה צווארי וכתפיים כ"פגיעה בעבודה

ביום 23/1/2018 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בעמוד שדרה צוארי המקרינים לכתף שמאל כפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה.

התובע ייחס את הפגיעה בעמוד השידרה הצוארי לתנועות הצואר שעושה במהלך עבודתו שחוזרות על עצמן יום ביומו ולמשך שנות עבודתו הרבות כספר.

...

שוכנענו כי התובע מבצע פעולות חוזרות ונשנות בצווארו במהלך ביצוע עבודתו הדומות במהותן; כך תיאר התובע את תנועות הצוואר שהוא עושה במהלך יום עבודתו: "תנועות הצוואר שלי, זה כל פעם ימינה, שמאלה, למטה, למעלה. כל הזמן אני בתנועה במספרה. כשהראש בחפיפה, אז הראש שלי למטה. ואני בא הצידה, אני מסובב אותו לצד שמאל. אני בא לצד ימין, אני צריך לסובב אותו לצד ימין. גם כשאני עושה גוונים, הגוף מטה כל הזמן הראש לפי צורת המריחה. זה לא רובוטי." (בעמ' 3 ש' 35-39).

בנסיבות אלה, שוכנענו כי התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעמוד שדרה צווארי על פי תורת המיקרוטראומה.

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעה בעמוד שדרה צוארי, כתף ויד שמאל, בעקבות תאונת עבודה מיום 16.8.17.

די במידע זה יחד עם הידע שהמנ"ד הנו מחלה בעלת אופי גנטי חזק ושהמבנה הביומולקולרי של הדיסקות בצואר ובעמוד השידרה כולו הינו זהה, להסיק שעמוד השידרה המתני גם הוא לקה במנ"ד. עם זאת לאחר ששבתי ועיינתי במסמכים הרפואיים שהיו לפני ובחנתי את סמיכות הזמנים בין הארוע בעבודה באוגוסט 2017 והתמונה המתקבלת מן הרישומים הרפואיים הרישומים (כך במקור).

...

הצדדים הגישו סיכומיהם: עיקר טענות התובע - יש לקבל את התביעה בהתבסס על חוות דעתו של המומחה הרפואי - ובפרט תשובותיו לשאלות ההברה שם כתב : " עם זאת לאחר ששבתי ועיינתי במסמכים הרפואיים שהיו לפני ובחנתי את סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה באוגוסט 2017 והתמונה המתקבלת מן הרישומים הרפואיים הרישומים (כך במקור). נראה לי שלא ניתן לשלול, כי קיימת סבירות של לפחות 50% לקיומו של קשר סיבתי של החמרה בין האירוע והמנ"ד אצל התובע." וכן: " התייחסותי לרישומים מאפריל ומאי 2014 נועדה לחזק את הטענה שהיו אצל התובע סימני מנ"ד כמה שנים לפני האירוע (באוגוסט 2017) אך לאחר האירוע, בסמיכות זמן ומקום, הופיעו סימנים קליניים חדשים שמשמעותם לדעתי היא החמרה במצבו והחמרה זאת קשורה לאירוע הנ"ל." עיקר טענות הנתבע: יש לדחות את התביעה ולכל הפחות לפסול את חוות דעת המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו.

משכך אני קובע כי האירוע הפך את הלקות האסימפטומטית ללקות סימפטומטית ובמלים אחרות יש קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע לבין הליקוי בצווארו של התובע.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכל החומר שבתיק ובסיכומי הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המומחה קובע בשתי חוות דעותיו האחרונות, הראשונה במענה לתשובת הנתבע והשני במענה לשאלות בית הדין כי קיים קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע לבין הליקוי בצווארו של התובע וכי רק לאחר האירוע, בסמיכות זמן ומקום, הופיעו סימנים קליניים חדשים שמשמעותם החמרה במצבו אשר קשורה לאירוע הנ"ל. כך, קובע המומחה מפורשות כי: "משכך אני קובע כי האירוע הפך את הלקות האסימפטומטית ללקות סימפטומטית ובמלים אחרות יש קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע לבין הליקוי בצווארו של התובע". לפיכך מתקבלת התביעה.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובהמלצת בית הדין (כב' השופט יוחנן כהן) נמחקה התביעה ובשנת 2014 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע להכיר בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי על יסוד תקופת עבודתו בחברת M.T.I (בל 42518-05-14; להלן: התביעה השנייה).

ביום 21.8.18 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צוארי ובכתפיים שנגרמה כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (נ/1).

...

הגם שאין חולק כי עבודת הפריקה שאותה ביצע התובע היא עבודה פיזית קשה, לא שוכנעתי כי התובע הציג תשתית מספקת לקיומה של מיקרוטראומה לפגיעה בעמוד שדרה צווארי ובכתפיים.

על יסוד כל האמור, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספקת (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - טואיטו, דב"ע מח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי,דב"ע נא/0-116 המוסד לביטוח לאומי - חורי), ומשלא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה, דין התביעה להדחות.

פתח דבר האם התובע, יליד 1968, העובד כעצמאי החל משנת 1995, ובמקביל, כרופא שכיר במרפאה של שירותי בריאות כללית החל משנת 1999, עת משנת 2006 ואף קודם לכן הוא מנהל את המרפאה, הניח תשתית עובדתית להכרה בפגיעותיו בעמוד שדרה צוארי ובכתפיים כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"-ה- 1995 בעילת המקרוטראומה? זו השאלה המונחת לפתחנו.

טענות הצדדים לטענת התובע, פקיד התביעות קיבל את הגרסה העובדתית שהציג ועל בסיסה הוכרה פגיעתו בידיים, זאת הן לגבי עצם עבודתו כרופא שיניים, הן באשר לשעות עבודתו הארוכות והן לעבודתו בכלים רוטטים משך 6-8 שעות מדי יום, תוך ביצוע פעולות חוזרות ונישנות באמצעות כפות הידיים.

במקרה אחר הכיר המוסד בפגיעה בכתפיים, הסכים למינוי מומחה רפואי לליקוי העמוד השידרה המותני ובית הדין הארצי קבע, כי יש למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין התשתית העובדתית לבין הליקוי בעמוד השידרה הצוארי (בר"ע (ארצי) 39088-01-16 זר איתן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.6.2016).

...

עם זאת, אפילו נכונה טענת התובע בהיבט העיוני, הרי שממילא טענת התובע צריכה להידחות בהיבט המעשי.

יוער, למעלה מהנדרש, כי בסעיף 2ד' להחלטת בית הדין בתיק ב"ל 67700-06-20 מיום 15.8.2021 אליה הפנה התובע בסיכומיו, נכתב, כי "בנוסף היא נדרשה להטות את צווארה לצדדים (בעיקר לצד ימין) לצורך לקיחת והחזרת ציוד למגש הטיפולים לפחות 4-5 פעמים בכל טיפול"; ובהחלטת בית הדין בתיק 49903-03-14 מיום 8.6.2015 נכתב כי "התובע נדרש לסיבוב עמ"ש צווארי כדי להחליף כלי עבודה. להערכת התובע, בשעות עבודתו היה צורך בביצוע עשרות רבות של תנועות סיבוב עמ"ש צווארי לצורך החלפת כלים. ושוב, כל מקרה לנסיבותיו; ואולם אפילו מדובר בהטייה של עשרות פעמים ביום של הצוואר, אנו סבורים כי אין הדבר מהווה תשתית מספקת להנחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בעמ"ש צוארי ובכתף ימין כפגיעה בעבודה כאמור בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – החוק) וזאת בהתאם לתורת המקרוטראומה ו/או מחלת מיקצוע.

...

כן אנו סבורים שכמות הפעולות המבוצעות על ידי התובע אינה מספיקה כדי להקים תשתית למיקרוטראומה וכי לא מדובר בתנועות שבוצעו באופן רציף ולפרקי זמן משמעותיים.

לאור זאת, לא מצאנו שהתובע הוכיח את תביעתו לעניין קיומה של מחלת מקצוע ועל כן גם בעניין זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.