כך גם, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע להכרה בפגיעה בגב כתאונת-עבודה על-פי תורת המקרוטראומה; ערעור שהגיש התובע לבית-הדין האיזורי לעבודה נדחה וערעור שהגיש לבית-הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא, מהטעם לפיו התובע לא הוכיח תשתית עובדתית להכרה על-פי תורת המקרוטראומה, שכן אומנם מדובר בעבודה פיזית קשה, אך זו אינה עונה לדרישת הפסיקה בדבר תנועות חוזרות ונישנות, אלא מדובר בעבודה מגוונת, הכרוכה בפעולות רבות ושונות במהות האחת מהשנייה.
...
בתום דיון ההוכחות נתבקשה ארכה להגשת הסיכומים בכתב לנוכח משא ומתן בין הצדדים, אולם חרף חלוף המועד וארכות חוזרות ונשנות, לא הוגש הסכם פשרה; בנסיבות אלו, הורה בית-המשפט על הגשת הסיכומים בכתב לאלתר וחרף חלוף המועד, החלטה חוזרת והתראה מפורשת בעניין, התובע נמנע מהגשת הסיכומים; חלף זאת, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב-התביעה והעברתה לבית-המשפט המחוזי, ואולם העניין נדון לאחר הגשת תחשיבי הנזק ומוצה זה מכבר ומכל מקום ברור, שאין מקום ובטח שלא בשלב זה, לאחר דיון ההוכחות, להיעתר לבקשה; מטעם זה בלבד דין התביעה להידחות וכך אני מורה.
לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי דין התביעה להידחות.
התובע טוען כאמור הן למנגנון של מיקרוטראומה והן לאירוע תאונת-עבודה, ואולם אין בידי לקבל אף לא אחת מטענות התובע בהקשר זה, שהרי על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה, לא ניתן לקבוע, כי מצבו נגרם על רקע פגיעה במנגנון מיקרוטראומה, שעה שעבד במסעדה ברציפות כאחד-עשר חודשים בלבד עובר להופעת התחלואה מושא התביעה.
עם זאת, המומחה גם אישר בעדותו, כי הוא נסמך בחוות-דעתו על האנמנזה מפי התובע וככל שיתברר בסופו של דבר, כי לא אירעה כל תאונת-עבודה, הרי שממילא גם אין מקום לקביעת הנכות האורתופדית בגינה (עמוד 37 בשורה 35 – עמוד 38 בשורה 18, עמוד 38 בשורות 27-34 ועמוד 41 בשורה 17 – עמוד 42 בשורה 27).
לנוכח המפורט לעיל, מצאתי לקבוע, כי התובע לא הרים הנטל להוכיח פגיעה במנגנון של מיקרוטראומה או פגיעה כתוצאה מתאונת-עבודה; ממילא לא ניתן להטיל על כתפי הנתבעת כל אחריות בגין הנזקים הנטענים ומכאן, שדין התביעה להידחות.
