תביעה להכרה בפגיעה בעבודה: נפילה במדרגות בבית דו-תכליתי

אלה יפורטו להלן: במסמכים הרפואיים: במסמך רפואי, מאת ד"ר אסא לב אל, מיום 31.12.2017, נרשם: "ניחבלה ב 28.12.17 בנפילה כשהחליקה על מדרגות בדרכה לעבודה. היא נפלה קדימה בלמה את הנפילה ביד ימין והחלה סובלת מכאב ברך שמאל...". במסמך רפואי נוסף, מיום 1.1.2018 "הפניה למכון פיזיותראפיה, נרשם: "לדבריה נפלה במדריגות כאשר היתה בדרך לעבודה...". גרסה נוספת מסרה התובעת בתביעתה לדמי פגיעה - במסמכי התביעה שהגישה לנתבע לקבלת דמי פגיעה, מתארת התובעת, ביתר הרחבה, פרטים נוספים אודות התאונה וטוענת כי נפילתה התרחשה במדרגה השלישית ממנה נפלה למדרכה שלאחריה נפלה "את כל ה4 מדרגות". כך: בטופס תביעה לדמי פגיעה, תארה את התאונה כך: "נפילה מהמדרגות למדרכה". בדו"ח הבטיחות - טופס "תאונת עבודה" על גביו חתום מר מוטי בוהדנא, ממונה בטיחות וגיהות, מדריך עבודה בגובה – מנהל בטיחות מוסדות החינוך, שצורף לטופס התביעה כאמור (נספח ו' לתביעה ) מיום 2.1.2018 תוארה התאונה, מפיה, כך: "יצאתי מהבית לכיוון האוטו לעבודה ביום 28.12.18 ישנם שלוש קבוצות של מדרגות. בשלישי מעדתי ונפלתי את כל ה 4 מדרגות למדרכה וליד האוטו. לאחר כמה דקות כשהתעשתתי מהכאב בברך התקשרתי למזכירה והודעתי לה שככה לא אוכל לעבוד..". (הדגשה לא במקור).

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את עירעורו של הנתבע וקבע כך: בשאלה כיצד יקבע תחום "המעון", נקבע בפסק הדין בעיניין משה רונן כך: "נקודת מוצא, המקובלת על הכול, היא שהחזקה המוקמת מכוח הוראתו של סעיף 80(1) לחוק נעצרת על סף ביתו של המבוטח פנימה מחוץ לדלת הבית. לאמור, היה המבוטח בדרכו לעבודה ונפגע בתאונה לפני שיצא את פתח ביתו או לאחר שחזר לביתו פנימה - לא תוכר התאונה כ'תאונת עבודה'.

פסק דין נוסף הרלוואנטי לעניינו - עב"ל (ארצי) 9575-06-11 מחאג'נה דלאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.6.2012), שם דובר היה במיתחם מגורים הכולל בית דו קומתי (באחד מהם התגוררה המערערת) ובשני בתים נוספים.

...

למעשה, במסגרת הליך זה התובעת לראשונה טוענת כי במועד התאונה בעודה יורדת במדרגות, סגרה את השער מהשביל המוביל לביתה הפרטי למדרכה וממנו יוצאים המדרגות, וכי סגירת השער הינה הכרחית כיוון שמצויים בשטח ביתה חיות, כך שסגירת השער מונעת מכלבים להיכנס – פרט אשר לטענתה לא נרשם בהודעה לחוקר המל"ל על אף שנמסר לו. על אף הקושי לקבל את טענותיה של התובעת כעת, בהינתן גרסאותיה הראשוניות עובר לניהול ההליך – שגם ביניהן לא מצאנו התאמה, יש לתת את הדעת לכך שבמכלול הנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, מתיישבת יותר המסקנה כי הגורם לנפילתה של התובעת היה המדרגה השלישית.

ובאשר לגורם לתאונה – לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר הראיות שהונח לפנינו אנו קובעים כי בהינתן גרסתה של התובעת כפי שנמסרה גם בטרם ניהול ההליך שלפנינו, והראיות כפי שפירטנו לעיל אנו קובעים כך: במועד התאונה יצאה התובעת מביתה כאשר לאחר שחצתה את השביל המוביל מביתה הפרטי לכיוון המדרגות המובילות מביתה הפרטי לכיוון המדרכה, נפלה התובעת עת שדרכה על המדרגה השלישית.

לסיכום על סמך כל האמור לעיל, אנו קובעים כי מאחר שהוכח כי לתובעת היתה שליטה על סיכוני הדרך בשטח בו היא נפלה ביום התאונה, כלומר – במדרגה השלישית בגרם המדרגות המהווים בגדר "רשות היחיד", אזי בעת שהתובעת נפלה, היא עדיין לא היתה ב"דרך" מביתה לעבודתה, ועל כן - הנפילה האמורה אינה בגדר "תאונת עבודה" לפי הוראת סעיף 80(1) לחוק.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בטופס שמילא הצוות נכתב כי "לדבריו החליק מהסולם בבית מגובה כ-3 מדרגות. מתלונן על כאבים ברגל וכן באיזור האגן...."[footnoteRef:6].

] לפיכך, ביום 27.6.2013, תשעה ימים לאחר הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, פנה התובע לרופא שהוציא "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה". בתאור התאונה ציין הרופא את העובדות הבאות: "החליק ונפל בבית ונחבל בגב ובאגן. הוזמן מד"א. אושפז.... החלפת חופש מחלה לתאונת עבודה"[footnoteRef:13].

] "הבית משמש גם כמעון וגם כמשרד הנו זירה דו-תכליתית על פי טיבו. לאור האמור, השאלה המתעוררת במקרה שכזה, הנה האם בעת ביצוע הפעולה בה נפגע מהמבוטח הוא עשה 'למען ביתו' או 'למען עסוקו'. התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה המקדימה – לאיזה תכלית ישירה, להבדיל מעקיפה, בוצעה אותה הפעולה שבה נפגע המבוטח בעת ביצועה. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לשים אל לב כי כל פעולות היומיום בבית, כולל שינה ואכילה, לרבות פעולות ניקיון ותחזוקה שוטפת, ככל שיבצע אותן המבוטח ולא אישתו אם ילדיו – ניתן לראותן כפועלות שנעשו למען העיסוק. אולם מבחן הקשר הסיבתי המרחיב, ההופך את כל פעולות היומיום שמבצע המבוטח החי בביתו למען עסוקו, הנו מבחן גורף הראוי לצימצום באופן שייקבע כי רק פעולה שתכלית עשייתה הישירה הייתה למען העיסוק צריכה להחשב לפעולה נלוות לעיסוק". הכרעה כאמור השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם התובע הוכיח כי התאונה מיום 16.9.2012 ארעה תוך כדי ועקב עסוקו במשלח ידו? לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו שיש להשיב על השאלה בחיוב, כפי שיפורט להלן.

עובדה זו מצביעה על כך שהתובע התכוון מלכתחילה למלא תביעה לתשלום דמי פגיעה ושלאחר שקבל את אישור הנתבע סבר כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי התאונה מיום 16.9.2012 היא תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,500 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 8909-05-12 שרון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ בפני כב' השופטת אספרנצה אלון התובע עופר צבי שרון ע"י ב"כ עו"הד הגב' חווה קלמפרר מרצקי הנתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"הד ח'טיב פסק דין

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו טען כי ביום 24/1/07 במהלך העבודה: "בשעה 13 לערך ירדתי מתא הנהג, עליתי לארגז המשאית לאחר ייצוב רגלי המנוף לצורכי הפעלתו, זאת כשמנוע המשאית עובד, כשלפתע החלקתי על ארגז המשאית , שהיה רטוב מגשם וחשתי כאב חד וחזק מאוד בגב התחתון ולא יכולתי לקום במשך מס' דקות ארוכות. בעת התאונה הייתי לבד, כי חברי לעבודה הלך לראות את אתר העבודה. מיד כשהוא חזר הוא ראה שאני סובל מכאבים חזקים." התובע ממשיך וטוען: "למחרת ביום ה- 25/1/07 בשעה 6:45 לערך (תחילת יום העבודה) באתי לעלות על המשאית. הנחתי את רגלי על מדרגת תא הנהג, כשידי השמאלית אוחזת ומושכת בידית בניסיון לעלות למשאית. חשתי את אותו כאב עז ונפלתי לרצפה." בנוסף לתצהיר התובע, הוגש תצהיר מר דני לאור, חברו לעבודה, אשר אישר את דברי התובע באשר למהות המשאית וייעודה והצהיר: "בשעה 13 לערך אמרתי לעופר לייצב את רגלי המשאית ולהכין את המנוף לעבודה ואני הלכתי לראות את שטח אחר שבו היינו אמורים לעבוד זמן קצר לאחר מכן. כשחזרתי ראיתי שעופר סובל מכאבים והוא אמר לי שהוא החליק על ארגז המשאית בגלל הגשם." יצויין כי התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע נפסקה נכות צמיתה בשיעור של 10%, החל מיום 16/4/07.

ב"כ הנתבעת המשיל וטען כי אף אם תיתקבל גרסת התובע כפי שהובאה עתה בתצהיר, עדיין אין התאונה עונה על הוראות החוק שכן לטענתו, על מנת שתאונה תוגדר כתאונת דרכים מכח החזקה המרבה של "עקב ניצול כוחו המכאני" של הרכב הדו תכליתי, צריך להיות קשר סיבתי בין השמוש לבין התאונה, באופן שהניצול עצמו הוא זה שגרם לתאונה, כאשר במקרה זה התובע טוען שהחליק על גג המשאית שהייתה רטובה מגשם, דבר שיכל לקרות ללא קשר בשימוש או ניצול הכוח המכאני.

התאונה מיום 25/1/2007 גם כאן טען ב"כ הנתבע לקיומן של שתי גרסאות סותרות, כאשר בתצהיר טען התובע כי עת ביקש לעלות לרכב וכאשר שם רגלו על מדרגות המשאית, חש בכאב חד ונפל ואילו בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי טען, כי הפגיעה ארעה עת ביקש להכניס למשאית את הציידנית.

צא ולמד, גם "תאונה" זו, אינה נכנסת לגדר תחולת החוק והתוצאה היא, כי דין התביעה להדחות כבר בשלב זה. הוצאות – בשים לב לשלב הדיוני בו נדחתה התביעה, אין אני עושה צו להוצאות.

...

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי יש לדחות את התביעה הן עובדתית והן משפטית.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התאונה הראשונה שאירעה, אינה מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לתאונות דרכים.

התוצאה היא, כי השימוש שנעשה ברכב הינו שימוש הנכנס לגדר "השימוש" המוכר בחוק, אך נשאלת השאלה, האם קיים קשר סיבתי משפטי בין שימוש זה לבין קרות הנזק, באופן שהופך את המקרה לתאונת דרכים הנכנסת לגדרי החוק.

צא ולמד, גם "תאונה" זו, אינה נכנסת לגדר תחולת החוק והתוצאה היא, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. הוצאות – בשים לב לשלב הדיוני בו נדחתה התביעה, אין אני עושה צו להוצאות.

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעת התובע בכף יד שמאל, בגב התחתון, בכתף ימין ובאגן ימין כ"פגיעה בעבודה" בגין ארוע שארע לו ביום 18.4.19.

לדבריו, ביתו משמש כבית דו תכליתי, היינו ביתו הפרטי ומקום עבודתו.

התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והנתבע בתשובתו מיום 6.5.20 דחה את התביעה בציינו, כי "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך". כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו. טענות הצדדים לטענת התובע, ארוע הנפילה היתרחש כאשר הוא ירד במדריגות מהמשרד שביחידת ההורים בקומה העליונה אל המשרד המצוי בחצר מחוץ לבית והמשמש אותו לפגישות וקבלת קהל.

התובע פנה לראשונה לקבלת טפול רפואי ביום 28.4.19 שם לא ציין בפני הרופא כי מדובר בפגיעה בעבודה, וכך אמר: "לפני 10 ימים נפל במדריגות ונפגע הגפיים וגב מתלונן על נפיחות באיזור אגן ימין ...". בבדיקת הרופא נרשמו הממצאים: "במצב טוב, שטף דם בירך ימני, מעל כנף של אגן ימין נפיחות בגודל 10.0 * 6.0 ס"מ, עם תוכן נוזלי ללא רגישות במימוש בטן רכה, ללא רגישות במישוש שטף דם קטן בדופן הבטן מימין". בביקור זה לא הלין התובע כלל על חבלה ביד שמאל.

...

בהצטרף האמור לעובדה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ירידתו במדרגות הייתה לתכלית עבודתו, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו והיא נדחית.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 29558-11-20 פלוני נ' בסול ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אפרת הלר תובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ח'טיב חסן ואח' נתבעים 1. אברהים בסול ע"י ב"כ עוה"ד בסול איהאב 2. שלמה חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד שגיא, שיפמן, אמסלם פסק דין

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה עבודה ולתובע נקבעו על ידי המל"ל דרגות נכות זמניות וכן דרגת נכות צמיתה בשיעור של 35% (לאחר הפעלת תקנה 15).

לטענת התובע, המשאבה הנה רכב דו תכליתי, אשר יש לו מטרות נוספת מלבד המטרה התחבורתית, כאשר פעולת נקוי הסל בין יציקה אחת לשנייה, הנה חלק אינטגראלי מייעוד המשאבה ומהוה פעולה חיונית לשימוש בה. התובע טוען כי אי נקוי הסל, עלול להביא מצד אחד לדליפת בטון לכביש ולגרימת סיכון תחברותי לרכבים אחרים ומהצד השני, להתייבשות הבטון בתוך הסל, דבר שימנע ביצוע יציקה נוספת.

כמו כן נקבע כי "...יש להבחין בין חיוניותה הפיסית של הפעולה הנבחנת לשם הכניסה לרכב או הנסיעה בו, ובין נחיצותה....או מטעמי בטיחות הנסיעה ברכב וחוקיותה...משכך, בעוד שיש ממש בקביעות הערכאות קמא לפיהן סגירת מיכל הדלק נחוצה למען נסיעה רציפה, בטוחה וחוקית במובילית, הרי שברי כי במובן הפיסי, אין מניעה להכנס אל המובילית ולנסוע בה כאשר מיכל הדלק עודנו פתוח". מן הכלל אל הפרט בתצהיר עדותו הראשית, תיאר התובע את נסיבות התאונה, כדלקמן: "ביום 7.03.2018 סמוך לשעה 16:30, במהלך עבודתי כעוזר מפעיל משאבת ביטון, נידרשתי לבצע פעולת שטיפה למשאבה לאחר סיום יציקה, כאשר פעולת שטיפה הנה חיונית בין כל יציקה ויציקה להמשך הנסיעה, ואחרי סיום כל יום עבודה לצורך הכנת המשאבה ליציקות ליום שאחרי, כאשר ביום הארוע היתה יציקה בכפר ריינה, יצאתי עם הנהג מאתר היציקה, וכעבור מספר דקות שאל אותי הנהג אם שטפתי את הסל של המשאבה, ואז השבתי לו כי שכחתי לעשות כן, ואז הנהג עצר בצד הדרך, בסמוך למקום בו חונות משאבות ומשאיות ביטון לשטיפה, ירדתי והחלתי בבצוע השטיפה והחלקתי במדריגות הסל ונפלתי, וחבלתי ברגל שמאל". אין מחלוקת כי התובע נפגע במהלך שטיפת הסל וזאת כעולה מעדותו וגם מעדות מעסיקו, הנתבע (עמ' 8 , ש' 25-28).

...

כב' השופטת י. וילנר קבעה ברע"א 8744/18 הנ"ל, כדלקמן: "אני סבורה כי יש להוסיף למבחן הטכני האמור, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, אף מבחן מהותי, במסגרתו אציע להחיל את שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בעניין ינטל לגבי "נסיעה" ברכב, אף על פעולות ה"כניסה" לתוך רכב וה"ירידה" ממנו.

לאור האמור לעיל, המסקנה הינה שהתאונה אינה "תאונת דרכים" כמשמעותה על פי חוק הפיצויים.

אי לכך, אני מורה על דחיית התביעה.