תביעה להכרה ביחסי עובד-מעסיק ופיצויים בגין פיטורים

עוד נטען כי שגה בית הדין האיזורי בכך שדחה את תביעתו לתשלום פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ובחיובו בתשלום הוצאות משפט לעירייה חרף העובדה שהתקבלה תביעתו להכרה ביחסי עובד ומעסיק ודחיית התביעה שכנגד.

...

תוכן הנשיאה ורדה וירט-ליבנה - 3 - פתח דבר - 3 - הדיון המשפטי - 4 - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד - 4 - "לאן פנינו"? - 21 - ההצדקות לדיני עבודה - 22 - עקרון הקוגנטיות - 24 - הלעולם קוגנטי? - 30 - שוק העבודה בעידן הנוכחי - "מה נשתנה"? - 30 - השלכת לגיטימיות ואותנטיות של תבנית העסקה, שאלת תום לב והסכמת הצדדים על הכרה ביחסי העבודה – עקרונות מנחים - 33 - עיצוב כללים שלאורם תיבחן הסוגיה - 46 - חשיבה מחודשת על 'חישובית', 'הרתעתית' ו'מסורתית' - 54 - ההכרעה המשפטית, עשיית צדק ומה שביניהן - 63 - סיכומם של דברים – המישור המעשי - 64 - מהכלל אל הפרט - 67 - ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) - 67 - רקע עובדתי - 67 - טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי - 69 - טענות הצדדים בערעור - 72 - ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) - 73 - טענות הצדדים בערעור - 73 - עמדת הממונה על השכר - 74 - דיון והכרעה - 77 - ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) - 79 - רקע עובדתי - 79 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 82 - טענות הצדדים בערעור - 85 - דיון והכרעה - 86 - ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ - 94 - רקע עובדתי - 94 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 95 - טענות הצדדים בערעור - 96 - דיון והכרעה - 97 - אחרית דבר - 102 - השופטת סיגל דוידוב-מוטולה - 107 - סגן הנשיאה אילן איטח - 152 - השופטת לאה גליקסמן - 156 - השופט רועי פוליאק - 160 - השופטת חני אופק-גנדלר - 170 - השופט אילן סופר - 180 - נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון - 189 - נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ - 194 - סוף דבר - 198 - הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ארבעה ערעורים (ע"ע 15868-04-18, ע"ע 12372-04-18, ע''ע 34665-10-17, ע''ע 7338-10-17) שהם שלושה תיקים (גבריאל כותה – עיריית רעננה, דן רבין – מדינת ישראל, זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ), העוסקים בשני מגזרים (הציבורי והפרטי), בהם מתעוררת שאלה משפטית אחת משותפת והיא הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו. נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה, נדרש בית דין זה לדיון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות.

ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ על דעת רוב חברי המותב: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, יש לקבל את ערעורו של מר לוי בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בנסיבות העסקתו.

זאת כנגד דעתם החולקת של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר לוי לבין המשיבה.

עם זאת, על דעת כלל חברי המותב תוצאת הערעור היא כי מר לוי אינו זכאי לזכויות ממוניות כלשהן, וגם לא לפיצוי לא-ממוני ולכן תביעותיו הכספיות נדחות.

בכתב התביעה ביקשו להכיר במעמדם כעובדים ובקשו סעדים כספיים הנובעים לכאורה מהכרה זו ומנסיבות סיום יחסי ההעסקה: פגיעה בחובת השימוע וזכות הטיעון; פיצויים בגין פיטורי המבקשים תוך כדי הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה (גיל) וחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מצב בריאותי); פיצוי בגין הפסד הישתכרות למבקש 1; הפקדות לרכיב פיצויים; הפקדות לפנסיה; דמי הבראה; אי תשלום תוספת ותק; נסיעות; שיפוי בגין תשלום ששלמו המבקשים לעובד שתבע אותם בגין זכויות עבודה.

בפתח התביעה הבהירו כך – "תובענה זו נועדה להכיר ביחסי עובד ומעביד בין התובעים לנתבעת ובתוך כך לזכאותם לזכויות הנובעות מהכרה זו, הכל כפי שיפורט בהרחבה במסגרת תובענה זו." ובסעיף שלאחריו – "במקביל לתביעה זו מגישים התובעים בקשה לצוו מניעה שיקפיא את הליך הפיטורים אותו מבקשת המשיבה לבצע וזאת על מנת שלא יידרשו לנהל את ההליך דנן כאשר התובעים נותרים ללא פרנסה וללא זכות קיום מינימאלית." [ההדגשה הוספה] מהות הסעד הזמני היא לשרת את התביעה העיקרית, ומטרתו לשמור על נסיבות שעלולות להשתנות אילו לא יינתן הסעד הזמני.

...

מן הכלל אל הפרט נקדים ונאמר כבר עתה, לאחר שבחנו, ברמה הלכאורית, את כתבי הטענות והראיות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה שלפנינו, וזאת מהנימוקים כמפורט להלן: יש טעם בטענת המשיבה שהמבקשים מנסים לנהל הליך עיקרי תחת מסווה של סעד זמני.

מצאנו גם כי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר.

ככל שייגרם למבקשים נזק בשל אי מתן הצו, הוא ניתן לפיצוי כספי והסעדים בכתב התביעה מעידים על כך. לסיכום על יסוד כלל הנימוקים כמפורט לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 8,000 ₪ תוך 30 יום ממועד זה, אחרת יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

תביעה להכרה ביחסי עובד מעסיק עם החברה לתרבות פנאי וספורט בת –ים בע"מ (להלן- הנתבעת) ולחיוב הנתבעת בתשלום זכויות הנובעות מיחסים אלו ומסיומם.

יחד עם זאת, לאחר שקבענו קיומם של יחסי עובד ומעסיק ולנוכח טענת התובעת בדבר "פיטורים שלא כדין" ותביעתה לפצוי לא ממוני בסך 50,000 ₪ בגין כך, בנוסף לפצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נייחד לנסיבות סיום עבודתה דיון נפרד להלן.

הנטל להוכחת טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה, מוטל על העובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף זה, להוכיח כל אלו (ההדגשות במקור –מ.נ.ד): "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

...

השיקולים בדבר המרחב הנדרש לחוג היפ הופ לעומת זה הנדרש לחוג פילאטיס מצויים במסגרת הפררוגטיבה של הנתבעת ואין בידינו לקבל את הטענה כי המעבר נועד לפגוע בתובעת או במספר הנרשמות לחוגים שהעבירה.

משכך, אין בידינו לקבל את הטענה להרעת תנאים מוחשית המצדיקה התפטרות בדין מפוטר.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, התביעה לקבוע כי בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעסיק מתקבלת, תוך שהתביעה לסעדים הכספיים – נדחית, כמפורט לעיל.

התובע, ששמש כבוחן רכב/מנהל מקצועי בנתבעת במשך 19 שנה, עותר בתביעתו זו להכרה בדיעבד ביחסי עובד מעסיק בינו ובין הנתבעת ותוך כך עותר לקבלת זכויות הנובעות מכך.

לצד זאת נפסק כי לא כל מקרה של אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד, וכי הדבר נתון לשיקול דעת בית הדין בהתאם לנסיבות המקרה: "סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית" (ר' ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן, ניתן ביום 3.3.2009).

כן ציינה כי בפסיקת פיצוי זה יש ליתן את הדעת לשורת שיקולים, ובכלל זאת מי הכתיב את מודל ההיתקשרות בין הצדדים; מידת חוסר תום הלב מצידו של המעסיק או מצידו של העובד; ידיעתו של המעסיק שהוא מעסיק את העובד כעצמאי למרות היותו עובד לפי מבחני הפסיקה; קיומה של מערכת יחסים קיבוצית במקום העבודה המיטיבה עם ציבור העובדים ועוד.

הנתבעת תשא בסכומים הבאים, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: פצויי פיטורים בסך 220,405 ₪; חלף הפקדות לפנסיה (חלק מעסיק) בסך 41,600₪; פדיון חופשה בסך 39,960 ₪; דמי הבראה בסך 15,176 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך 9,331 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪; סך הכל: 341,472 ₪.

...

לפיכך, בשקילת גרסאות הצדדים מצאנו לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה התובע הוא שביקש להתקשר עימה באופן בו התקשרו.

על יסוד האמור, מצאנו כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה כי מדובר במקרה המצדיק אי פסיקת פיצוי לא ממוני וכך אנו קובעים.

סוף דבר תביעתו של התובע התקבלה בחלקה, כמפורט לעיל.

ההליך שלפנינו: ההליך ניפתח על ידי התובע ביום 07.04.2019 בתביעה להכיר ביחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבע החל משנת 2012 ועד אוקטובר שנת 2017.

בדיון מוקדם מיום 10.10.2019, חזר בו התובע מרכיבי תביעתו: פצויי פיטורים ופצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת התובע בסע' 20 לכתב התביעה, הוא חדל לעבוד כשהובהר לו שהעסקתו בחינם בלתי חוקית בעליל, ותבע תחילה פצויי פיטורים, אולם חזר בו מרכיב זה. בדיון המוקדם (עמ' 9 לפרוט') טען ב"כ התובע כי לאחר הגשת התביעה בהליך האזרחי בחודש אוקטובר 2017, הבין התובע שאינו יכול להמשיך ביחסי העבודה, כלומר התפטר ביוזמתו.

...

לסיכום – גרסתו של התובע לגבי מתכונת העבודה, אופי העבודה ותקופת העבודה לא הייתה עקבית והשתנתה עד שבסיום ההליך לא נותר בה דבר מהגרסה הראשונית שנטענה בסתמיות וללא פירוט כנדרש.

היות וכך, אין מנוס מדחיית התביעה בשלמותה.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪ תוך שלושים ימים מהיום.