תביעה להכרה בזכאות לפנסיה תקציבית מיום תחילת העסקה

גב' ורד גורפיל (להלן – התובעת) הגישה נגד משרד החינוך (להלן – הנתבעת) תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה, אשר עניינה הכרה בדיעבד בזכויות לפנסיה תקציבית שלטענת התובעת נשללו ממנה עם העברתה בשנת 2000 לפנסיה צוברת חדשה.

החל מתחילת העסקתה שויכה התובעת לפנסיה תקציבית ובחלוף שנתיים ממועד תחילת העסקתה בשנה"ל תשס"א שויכה התובעת לפנסיה צוברת והחל ממועד זה הוחל בהפרשות לקרן פנסיה צוברת.

עיקר טענות הצדדים: המדינה טוענת כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת היתיישנות מהטעמים הבאים: הלכה היא כי מירוץ ההתיישנות של תביעה לשינוי מסלול פנסיוני מתחיל מרגע בחירת המסלול הפנסיוני והשיוך אליו ולא במועד סיום יחסי העבודה (שאז מתגבשת הזכות לפנסיה).

...

עיקר טענות הצדדים: המדינה טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות מהטעמים הבאים: הלכה היא כי מרוץ ההתיישנות של תביעה לשינוי מסלול פנסיוני מתחיל מרגע בחירת המסלול הפנסיוני והשיוך אליו ולא במועד סיום יחסי העבודה (שאז מתגבשת הזכות לפנסיה).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכים שבתיק ביה"ד, מצאנו כי בשלב זה אין לקבל את בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף.

סבורים אנו כי מקרה זה נופל בגדר המקרים שבהם נדרש בירור עובדתי מורכב לצורך הכרעה בטענת הסילוק על הסף בשונה ממקרים בהם נדרש בירור עובדתי מועט.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף נדחית בזאת.

כמו כן מקובלת טענת הנתבעות כי העלאת טענה זו רק כעת, ורק לצורך תביעה לזכאות לפנסיה תקציבית, מלמדת כי אין מדובר בטענה אותנטית אלא בכזו ש"נולדה" רק על מנת להתגבר על הוראות הסכם המעבר.

ביחס לפורשים אלה, התובעת לא הצביעה על נתונים מהם עולה כי הופלתה לעומת עובדים אחרים, שעל כולם יושם הסכם המעבר ולא הסכם 04/99 ולהפך, אם תכיר המדינה בזכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית על אף שאינה מוגדרת כ"עובד קבוע", הדבר יהווה אפליה לרעה של שאר העובדים הקיימים שלא זכו למעמד של פנסיה תקציבית.

מהי הנפקות שיש לכך? האם טעות הערייה מקימה לתובעת זכאות לפנסיה תקציבית? לחילופין טוענת התובעת, כי אף אם לא הייתה זכאית למסלול הפנסיה התקציבית בהתאם להסכם המעבר, הנתבעת בפועל שייכה אותה למסלול זה והציגה בפניה לכל אורך תקופת העסקתה מצג לפיו היא מבוטחת בפנסיה תקציבית כמתואר לעיל, ועל כן יש לקבוע כי היא זכאית להיכלל בהסדר הפנסיה התקציבית.

זאת ועוד , כפי שעלה מעדותה בח"נ (עמ' 2-7), במשך כל שנות העסקתה שעד לתחילת עבודתה בעיריה, לא היתה מבוטחת אי פעם בפנסיה תקציבית ולמעשה כאשר בוטחה בפנסיה צוברת , בסוף תקופות עבודה אצל מעסיקים שונים, משכה את כספי הפנסיה הצוברת שלה.

אם כן , ובהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958, (להלן- חוק ההתיישנות) מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום גילוי הטעות- היינו כאשר פנתה התובעת לברר זכויותיה לקראת פרישה.

...

יאמר לענין זה- אף שכאמור , מצאנו גם טעם לפגם בהתנהלות התובעת, לא מצאנו לקבוע כי יש לייחס לה "אשם תורם" כפי שטענה העיריה בהגנתה.

אף שכאמור סבורים אנו כי התובעת היתה מודעת בכל השנים ל"ספק" שיש ביחס לזכאותה לפנסיה תקציבית, הרי שעדין האחריות ליצירת הספק, מוטלת על הנתבעת.

בשקלול כלל הנתונים מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

רקע עובדתי: התובעת הועסקה במועצה המקומית מבשרת ציון מיום 10.6.88 ועד ליום 30.6.98, (כולל תקופות בהן שהתה בחל"ת), בתפקיד עובדת סוציאלית והייתה מבוטחת בפנסיה תקציבית.

אני צודק בזה שאני אומר שהפניה שלך למועצה כדי לרכוש את הזכויות בגין החל"ת הראשון נעשתה אחרי שסיימת את העבודה במועצה? כמו שהסברתי לך, ב 98 די בסמוך לסיום העבודה, התחילו לדבר על הנושא של מעבר לעובדים בלתי צמיתים, והבנתי ממי שהיה מנהל האגף שלנו, חיים פוזנר את החשיבות של הדבר והוא צירף את חשב המשרד לכל התהליך הזה מתוך הכרה שבאמת זכויות פנסיוניות הן חשובות לסייע בתהליך מתוך הבנה של החשיבות של הנושא.

בדיון המוקדם, ציין בית הדין בפני התובעת כי בהתאם למספר השנים שיעבדה בפועל, והמצב המשפטי הקיים – המשוכה לעניין זכאותה לפנסיה תקציבית היא משוכה שספק אם תוכל לעבור אותה, ובית הדין אף המליץ לתובעת לשקול תיקון כתב התביעה תוך הוספת סעדים שיתנו לה פיצוי על היתנהלות הנתבעת.

...

לדבריה, אף לא הוכח שסעיף זה היה בתוקף במועד הרלבנטי ליציאתה לחל"ת. איננו מקבלים טענה זו. לאוגדן תנאי השירות של השלטון המקומי יש תוקף מחייב והמועצות המקומיות פועלות על פיהן.

סוף דבר: התביעה להצהרה בדבר זכאותה של התובעת לפנסיה תקציבית או לתשלום פיצוי בגובה של הפנסיה התקציבית – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 28,842 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מהמועד בו שילמה את הסכום הנ"ל (בשנת 2000) ועד למועד החזרתו לתובעת, וכן סכום של 20,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת, וסך של 5,000 ₪ כהשתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

גב' ניב לין (להלן – התובעת) הגישה נגד משרד החינוך (להלן – הנתבע 1) ונגד כפר הנוער מוסינזון (להלן – הנתבע 2) תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה, אשר עניינה הכרה בדיעבד בזכויות לפנסיה תקציבית שלטענת התובעת אבדו עקב הצטרפותה לפנסיה צוברת חדשה עת החלה עבודתה בנתבע 2.

משכך, משנה זו, וליתר דיוק מיום תחילת עבודתה בנתבע 2, 1.9.2000, קמה לה עילת תביעה זו ולסעד של המשך הפקדת כספים לפנסיה תקציבית.

טענה שנייה: התובעת טענה כי יש לה רצף העסקה במשרד החינוך והמעבר מבית ספר אחד לשני אינו מהוה הפסקה או קטיעה של רצף זה (ס' ד(5) לכתב התביעה).

...

סוף דבר: בקשות הנתבעים מתקבלות.

התביעה נגדם נדחית על הסף בשל התיישנות.

התובעת תשלם לנתבעים ביחד הוצאות בסך 3,000 ₪ (מחצית לכל נתבע) בתוך 30 יום.

בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן, הסכימו הצדדים כדלקמן: "עם החתימה על הסכם זה וביצועו, מסכימים הצדדים כי אין ולא תהיה להם, או למי מטעמם, כל טענה, דרישה או תביעה, זה מזה, זאת בכל הקשור לתקופת העסקתה של התובעת בערייה עד למועד חתימת הסכם זה, והכל למעט ביחס לכל הנוגע והכרוך לטענות התובעת בדבר זכויותיה הפנסיוניות בגין תקופת העסקתה בנתבעת, לרבות בכל הנוגע לטענות התובעת להכרה בזכאותה לפנסיה תקציבית והשבת הסכומים הצבורים בקרן הפנסיה הצוברת אשר נוכו משכרה לאורך השנים" (הדגשה במקור.

לטענתה, היא לא בחרה במסלול של פנסיה צוברת כשלוש שנים לאחר תחילת העסקתה וכי הדרישה של קביעות בעבודה או זכות לקביעות אינה מהוה תנאי בלעדיו לא תוכר כעובד קבוע על פי הסכם המעבר.

מכתב התביעה עולה כי התובעת סימה כהן לא בוטחה במשך 6 שנים מיום תחילת העסקתה ופרשה לגימלאות ביום 31.3.2020; התובעת אבבה קטמה לא בוטחה במשך 7 שנים מיום תחילת העסקתה; התובעת יהודית כהן לא בוטחה במשך 16 שנים מיום תחילת העסקתה והתובעת לאה שטרית לא בוטחה במשך 21 שנים מיום תחילת העסקתה.

...

סוף דבר: מכל המפורט, אנו קובעים כי התביעה התיישנה וכי במועד הקובע התובעת היתה עובד קיים ולכן אינה זכאית לפנסיה תקציבית.

התביעה נדחית.

משעסקינן בפסק דין חלקי, אשר הכריע בסוגיה שהצדדים לא הצליחו ליישב ביניהם במסגרת הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין – לא מצאנו לעשות צו להוצאות.