תביעה להכרה בהפרעה הסתגלותית כפגימה בעבודה

הנתבע הכיר בארוע מיום 1.2.2018 כ- "תאונת עבודה" באופן חלקי - אושרה הפגימה של לחץ וחרדה נפשית ונדחתה התביעה להחמרה במחלת הסכרת.

ה.     ביום 22.9.2019 התובע נבדק ע"י ועדה רפואית שליד המל"ל ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 5.2.2018 בגין הפרעות היסתגלות.

...

הנתבע מצידו טוען שיש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעת המומחה שקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע המיוחד להחמרה במחלת הסכרת.

בענייננו, לא מצאנו מקום לסטות מקביעותיו של המומחה כמפורט לעיל.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עוד יש לציין כי בהתאם לנספח 19 לבקשה, המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה אשר ארעה למבקשת ביום 02/05/2021, כתאונת עבודה, כאשר הפגימה אשר הוכרה היא "הפרעת היסתגלות". למבקשת נקבעו אחוזי נכות צמיתה בגין התאונה.

המסגרת הנורמאטיבית בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, שכותרתה "בקשה לסעד זמני", ואשר חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, נקבע כך: (א) בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה. (ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

...

לעניין טענת המבקשת לפיה ההחלטה לניידה מבוססת על שיקולים פסולים – לאחר בחינת כלל טענות הצדדים בעניין זה, העדויות שנשמעו וככל החומר אשר בתיק, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהחלטת הניוד נגועה בשיקולים זרים.

נתון אשר מחזק את המסקנה בדבר שיקולים זרים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, במובן זה שאני מורה כי עם חזרתה לעבודה, המבקשת תתייצב בנתבעת למשרתה כמזכירת מחלקת משאבי אנוש בעירייה, כך שהחלטת הניוד תוקפא עד להכרעה בהליך העיקרי.

הפגימה שהוכרה היא, הפרעת היסתגלות עם פלפיטציה וקוצר נשימה.

המערער השיג על קביעת פקיד התביעות (ב"ל 6298-06-18, לפני כב' סגן הנשיא, השופט גלם) ובמסגרת התביעה מונתה מומחית מטעם בית הדין, ד"ר אודיל כהן ועקנין, אשר קבעה בחוות דעתה (נספח ב' להודעת המערער מיום 24.2.22), כי "לא ניתן לקבוע שהארוע החריג גרם להופעת יתר לחץ דם או להחמרתו". עם זאת, בדיון שהתקיים בתביעה ביום 23.2.20 הוסכם בין הצדדים כדלקמן (נספח א' להודעת המערער מיום 24.2.22): "אנו שומעים את הצעת בית הדין לפיה יוסכם, כי התביעה הנוכחית תידחה מאחר והמומחית שמונתה מטעם בית הדין קבעה, כי אין קשר סיבתי ישיר בין הארוע החריג בעבודה לבין מחלת לחץ דם, אולם יובהר כי התובע רשאי לטעון בפני הועדות הרפואיות, כי מחלת לחץ הדם התפתחה או הוחמרה בעקבות הפרעת ההיסתגלות/הפרעה החרדתית שהוכרה על ידי פקיד התביעות במכתבו מיום 2.11.17.

...

לחץ דם – אין קשר סיבתי לאירוע" לסיכום, קבעה הוועדה (השגיאות במקור): "לנוכוח האמור לעיל לא נראה שיש קשר נסיבתי בין האירוע ביולי 2017 לבין ל"ד שהטיפול בו הוחל רק ב09/2019. אי לכך הוועדה אינה מקבלת את חוו"ד דל דר' רוטשנטרייד.

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המצוי בתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכבה הקודם, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

הועדה הרפואית ערכה למערער בדיקה נוירולוגית ואורטופדית, פירטה את ממצאיה ומבחינה אורטופדית סיכמה את החלטתה כך: "בבדיקת גב תחתון ואספיקט גבי וגם ברך ימין ללא ממצא אובייקטיבי קליני המצביע על הפרעה בתיפקוד". הועדה מדרג ראשון קבעה בסעיף האבחנות שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין חבלה בברך שמאל והפרעת היסתגלות, וקבעה למערער נכות יציבה בגין הליקויים הבאים: 5% נכות בגין חבלה בברך שמאל, לפי פריט ליקוי 29(5)ד)(I) מותאם 5% נכות בגין חבלה בברך שמאל, לפי פריט ליקוי 35(1)(א) מותאם 10% נכות בגין הפרעת היסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) למערער נקבעה נכות משוקללת בשיעור 18.78%, ולאחר הפעלת תקנה 15, נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 1.7.19.

פסק הדין הפנה את עניינו של המערער לועדות הרפואיות לבחון "אם קיימת נכות באיברים אלה בגין התאונה". זאת משעה שפקיד התביעות הכיר בפגימות "חבלה בראש ובברך שמאל, כאבים במפשעות". אישור ההכרה לא דן בפגימות בברך ימין ובגב, ומכאן, שהוועדות הרפואיות הן הגוף המוסמך לקבוע אם הפגימות הנטענות בברך ימין ובגב נובעות מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

דין הטענה להידחות.

נדחית טענת המערער שהוועדה לא פירטה את ממצאי הבדיקה.

סוף דבר המסקנה העולה מכל האמור היא שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

הבעיה התפתחה במהלך הזמן עד שהוכר ומדובר בהפרעה הסתגלותית המשויכת בקשר ישיר לליקויים שהוכרו.

המשיב, מצידו, גרס כי דין הכרה בפגימה מכוח הילכת המקרוטראומה שונה מדינו של ליקוי שהוכר כתוצאה של פגימה בעבודה, שכן במסגרת תורת המקרוטראומה מכיר פקיד תביעות בליקוי ספציפי בשל גרימתו מתנאי העבודה ולא ניתן להרחיב את ההכרה בלי בחינה דומה ביחס לליקוי הנוסף.

במסגרת הדיון מיום 3.5.2023 שהתקיים בפני חברי כב' הרשם בנימין טואף, הוסיף המערער והבהיר כי אין כל הבדל בין ליקוי נפשי הסתגלותי שניגרם בשל פגיעה בגב כתוצאה מתאונת עבודה לבין ליקוי נפשי הסתגלותי שניגרם כתוצאה מפגיעה בגב שהוכרה כתוצאה של מקרוטראומה.

...

טענות המערער לעניין התעלמות הוועדה ממסמכים רבים שעמדו בפניה, משעה שאלה לא צוינו ברשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה, נדחית.

טענת המערער לעניין השבת עניינו לדיון בפני הוועדה מדרג ראשון, והאבחנות להן טען ביחס לפסיקה שהתייחסה לטענות "איבוד הערכאה" – נדחות.

לסיכום טענות המערער לעניין ההסתייגויות וההרחבות שיש לבצע ביחס להסכמות המשיב, נדחות במלואן, בהתאם לנימוקים שהובאו לעיל.