תביעה להכרה בבקע מפשעתי כקשור לתאונה

במכתבו מיום 25.6.13 הודיע הנתבע לתובע כי גם תביעתו להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה נדחית, כיוון שלא נמצא קשר סיבתי בין הפגיעה לארוע בעבודתו; מהרישומים הרפואיים עולה כי התובע התלונן על כאבים בגבו התחתון רק כחודש וחצי לאחר יום הארוע; לא נמצא כי הארוע גרם לתובע נזק גופני ולאי כושר בעבודה.

לראשונה אנו מוצאים היתייחסות המקשרת בין ארוע הנפילה לכאבי הגב, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 24.7.12, כיותר מחודשיים לאחר הארוע, בה נרשם תחת תאור התאונה "בזמן הרמת קבל חשמל כבד הרגשתי כאב במפשעה". תחת תאור הממצא הקליני נכתב "בקע מיפשעתי כאבי גב תחתון". נציין כי לגירסת התובע הארוע היתרחש ליד אחד מהעובדים שעבד עמו, מר דוד ליברנט (להלן- "מר ליברנט").

...

במכתבו מיום 25.6.13 הודיע הנתבע לתובע כי גם תביעתו להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה נדחית, כיוון שלא נמצא קשר סיבתי בין הפגיעה לאירוע בעבודתו; מהרישומים הרפואיים עולה כי התובע התלונן על כאבים בגבו התחתון רק כחודש וחצי לאחר יום האירוע; לא נמצא כי האירוע גרם לתובע נזק גופני ולאי כושר בעבודה.

אולם, לא מצאנו במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע תלונות של התובע בדבר כאבים בגב, והוא הפסיק את עבודתו רק כחודש ומחצה לאחר האירוע.

לסיכום, על יסוד מכלול הראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים שהתובע לא נפגע בגבו מאירוע תאונתי, ולא מתקיימת בעניינו תאונת עבודה.

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

לפני תביעת התובע להכרה בבקע מיפשעתי אשר ארע לטענתו בתאריך 17.6.14, כתאונת עבודה.

הדגמת התובע לילדים הייתה מאמץ בלתי רגיל וכתוצאה מכך נפגע התובע באופן ישיר על כן קיים קשר סיבתי בין התאונה לבקע המפשעתי.

...

משלא הוכח כי מדובר במאמץ החורג מהמאמץ הרגיל לו נדרש התובע בעת ביצוע עבודתו, התוצאה היא כי עצם ביצוע תרגיל הדגמה אותו כדבריו מבצע הוא באופן רגיל, אינו בגדר מאמץ חריג ובלתי רגיל אשר בוצע תוך כדי העבודה.

לאור האמור לעיל, ומשלא מתקיימים תנאי סעיף 84 לחוק , (נוסח משולב) התשנ"ה-1995,באופן מצטבר, אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

בכתב התביעה טען התובע, כי קיומו של בקע מיפשעתי לפני הארוע התאונתי, אינו שולל הכרה בהחמרה, עקב הארוע התאונתי.

יתר על כן טוען הנתבע, כי גם לבאת כוחו לא מסר התובע על פגיעה ישירה בקיר הבטן, והדברים אף לא מופיעים בכתב התביעה, והמדובר בגירסה משופצת שעלתה רק בשלב מאוחר יותר בבית הדין; סעיף 84 לחוק דורש פניית לקבלת טפול רפואי עקב הבקע, תוך 72 שעות מהארוע, והתובע לא פנה לקבלת טפול רפואי עקב הבקע, אלא פנה לקבלת טפול בשל הפגיעות מהארוע באיזור צואר, ראש וכד', ורק כתאור של מצב מהעבר הוזכר, שהתובע סובל מעברו מבקע מיפשעתי מימין, כך שהתובע לא פנה לקבלת טפול רפואי עקב הבקע, ולא קיבל טפול רפואי בכל הקשור לבקע, תוך 72 שעות ממועד התאונה.

...

בסופו של דבר, ויתר התובע על עדותם של עדים אלה, והסתפק בעדות שלו בלבד (עיין דברי ב"כ התובע עמ' 7, ש' 15 לפרוטוקול); התובע היה בחדר מיון בבית חולים "פוריה" בטבריה, ב-28.11.11 ובאותו תאריך צוין, כי התובע נפל ונחבל באזור הצוואר, וכן כי בנוסף לפגיעה זו, הוא מתלונן על כאב במפשעה הימנית, וכי ידוע על בקע מפשעתי מימין.

לאור האמור לעיל, תביעת התובע להכרה בבקע המפשעתי כ"תאונת עבודה" - נדחית, מאחר ולא התמלאו תנאי סעיף 84 לחוק.

תביעתו להכרה בבקע מיפשעתי והכרה במחלה לבבית כתוצאה מפגיעה בעבודה נדחו במסגרת פסק דין מיום 19.8.20.

השאלות מהו ליקויו האורולוגי של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין הארוע בעבודה מיום 20.11.16, כמתואר בעובדות המקרה? כמו כן ביום 18.11.20 ניתנה החלטה נוספת לפיה ד"ר אנג'ל דוד מתמנה בזה כמומחה יועץ רפואי לבית הדין (להלן - המומחה) בכדי לתת חוות דעת רפואית בעיניינו של התובע, על בסיס אותם עובדות ותוך שהשאלות היו כמצוטט: מהו ליקויו של התובע בברכיו כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע בברכיו לבין הארוע בעבודה מיום 20.11.16, כמתואר בעובדות המקרה? ביום 7.2.21 התקבלה חוות דעתו של ד"ר אנגל בה נקבע כמצוטט: " א. הליקוי שנימצא בברכיו של מר קליין הנו שנויים נווניים ניכרים. בברך שמאל נמצא גם קו של קליטה מופחתת מתחת לסחוס קונדיל הפימור, קו שיכול להתאים לקו שבר תת מפרקי או לקו אי ספיקה שקשור לשינויים הניוניים הכרוניים. בברך זו שוזכר גם קרע במנסקוס בבדיקת הMRI , אולם בניתוח ארטוסקופיה לא צויין קרע כזה והייתה היתייחסות רק לנזקים בסחוס. ב. להערכתי הנזקים בסחוסי הבירכיים הנם נווניים והם לא אירעו או החמירו בתאונה וזאת מהסיבות הבאות: שינויים נווניים בברכים ניראו בצילומים כבר בשנים 2011 ו2015 ולכן ברור שקדמו לתאומנה. גם מנח וארוס ( רגלי 0 ) הנו מבנה תחלואתי טבעי של הרגיליים שקשור לשינויים הניוניים במדור המדיאלי. העובדה שבדיקת ה MRI של ברך שמאל מציינת כי לא נראתה דחיסה במשטח הסחוסי המפרקי, תומכת בכך שקו הקליטה המופחתת מתחת לסחוס אינו שבר חבלתי. ברשום ביום התאונה מדובר על מכות יבשות באיזורים שונים בגוף ולא מוזכרת תלונה או ממצא בבירכיים כפי שצפוי לו אירע שבר חבלתי בברך. גם הרישומים ותיאור הממצאים בדצמבר 2016 אינם מתאימים למצב של שבר חבלתי חריף בברך. כאבים בשתי הבירכיים מצויים ברשום 10 ימים לאחר התאונה. לדעתי, למכות היבשות שהיו בתאונה היתה תרומה לתלונה זו על הכאב בתקופה שאחריה, ומבחינה זו ניתן להתייחס לכך כאל החמרה זמנית במצב קודם ( בה אני ממליץ להכיר). אולם להערכתי תרומת התאונה לליקויים בבירכיים ולטיפולים שבוצעו בהמשך אינה משמעותית כלל. להערכתי היה התובע מגיע לאותם טיפולים ובזמן סמוך ללא קשר לתאונת הדרכים". התובע הגיש בקשה לשאלות הבהרה למומחה, לאחר קבלת תגובת הצד שכנגד ניתנה החלטה ביום 26.4.21 לפיה הבקשה התקבלה בחלקה.

...

שני המומחים בחנו את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין מצבו בברך שמאל לבין האירוע התאונה וכי אין קש"ס בין הטלת שתן.

גם עיון בחוו"ד של ד"ר אנגלשטיין מעלה כי ציין בה כי :" על פי התיעוד שבידי, נראה לי שבהיבט האורולוגי לא הוכחה הפרעה במתן השתן הקשורה קשר סיבתי לתאונה הנדונה". כמו כן הוא התבסס על חוות דעתם של רופאים שבדקו את התובע בזמן אמת וכן על רישומים בחדר מיון וציין:" אני מתרשם כי לא הייתה בעת התאונה פגיעה משמעותית בגב התחתון, שיכולה הייתה לגרום להפרעה במתן השתן". ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל וד"ר אנגלשטיין, דין התביעה להידחות.

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה של בקע מיפשעתי, מיום 17.9.2018 כ"פגיעה בעבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

בהחלטתנו מיום 29.6.2022 מונה פרופ' ראובן אורדע, כרורג, לשמש כמומחה יועץ רפואי לשם מתן חוות דעת רפואית בעיניין הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לבין הבקע המפשעתי.

...

נימוקים אלו הם נימוקים רפואיים גרידא, כל מומחה על פי ניסיונו הסיק מסקנה אחרת.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים והשווינו בין שתי חוות הדעת, אנו סבורים שמדובר בשתי חוות דעת שוות משקל ועל כן יש להעדיף את חוות הדעת שלטובת המבוטח.

מכל המפורט לעיל, היות וחוות דעתו של פרופ' אורדע מתבססת על אסכולה מקלה לעניין קיומו של בקע טראומטי, והיות ומדובר בחוות דעת שוות משקל, הרי שיש להעדיף את חוות הדעת שהיא לטובת המבוטח, ועל כן, אנו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' אורדע וקובעים כי יש קשר סיבתי בין האירוע לבין הבקע המפשעתי ממנו סובל התובע.