סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת איילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר עוזיאל אבישר ומר אלי אליהו; ב"ל 2907-08) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בידיו כפגיעה בעבודה בדרך של מקרוטראומה ולחילופין כמחלת מיקצוע על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).
המומחה הוסיף כי אצל המערער נימצאו שינויים נווניים בולטים, חלקם על רקע טראומה וחלקם על רקע תחלואתי ואולם לאו אובחנו אצלו הפגיעות האופייניות לשימוש ממושך בקומפרסור.
בישיבת קדם ערעור שהתקיימה לפניי, הסכימו הצדדים להצעה ולפיה התבקש המומחה להשיב על שאלת ההבהרה הבאה:
"הנך מתבקש להתייחס לאמירתך בחוות הדעת הראשונה, כי ביום 19.5.09 בבדיקת EMG אובחן CTS שמאל. האם לאור איבחנה זו, הנך משנה את חוות דעתך בדבר הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער לבין הפגיעה בידיו?"
בחוו"ד מיום 17.5.13 השיב המומחה כי:
" בחוות דעתי מיום 8.4.11 , כתבתי שבתיק הרפואי, ביום 19.5.09, נכתב "אמג - cts שמאל". איבחנה של cts נקבעת כאשר יש התאמה בין תלונות החולה, לבין מימצאי הבדיקה הקלינית וממצאי בדיקת האמג.
דיון והכרעה:
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית המוסכמת שנקבעה בבית הדין האיזורי, לחוות דעת המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הן בבית הדין האיזורי והן לאחר הגשת העירעור, ולפסק דינו של בית הדין האיזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות, מקום שלא עלה בידי המערער להוכיח כי הפגיעה בידיו היא פגיעה בעבודה בדרך של מקרוטראומה או מחלת מיקצוע.
...
בסיכום טענותיו בערעור ב"כ המוסד טען, כי לאור האמור בחוו"ד השונות של המומחה דין הערעור להדחות.
לטעמנו לא עלה בידי המערער להוכיח קיומה של אסכולה המכירה באפשרות קיומו של קשר כזה.
בנסיבות אלה, לא שוכנענו כי מתקיים טעם מיוחד למינוי מומחה רפואי נוסף, ואין מנוס אלא לדחות את הערעור.
סוף דבר- הערעור נדחה.