בהתאם לסעיפים 1 ו-238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, על מנת לעמוד בתנאי זכאות לגימלת שארים עקב פטירתו של בן הזוג, צריך שיתקיימו באישה שני תנאים מצטברים השלובים זה בזה.
אמנם התובעת טענה כי היתה שרויה באבל כבד בעקבות מות אחיה בחודש אוקטובר 2018 והמנוח (25.2.2019), אך כבר בחודש מרץ 2019, קרי כחודש לאחר מות המנוח, היא הגישה את טופס התביעה לנתבע.
הרחבת חזית אסורה – בהחלטת בית הדין מיום 13.6.2022 אשר ניתנה בתום הדיון המוקדם נקבע על ידי כב' השופטת איצקוביץ, כי הפלוגתא שיש להכריע בה היא "האם היתה התובעת ידועה בציבור של המנוח וזכאותה לקיצבת שארים", זאת על רקע כתבי הטענות שתחמו את המסגרת הדיונית, וליתר דיוק סעיף 3 לכתב ההגנה בו הנתבע הפנה להחלטה, שלפיה אין מחלוקת כי התובעת והמנוח הוכרו כידועים בציבור החל מחודש אוגוסט 2015 ועד ספטמבר 2018.
...
לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות; ולגופה, שכן ההחלטה התבססה על הממצאים לפיהם התובעת והמנוח ניהלו משק בית משותף, כידועים בציבור עד לחודש ספטמבר 2018 בלבד.
ואולם, נוכח התקופה שבמחלוקת ומצבו הרפואי, עת סביר להניח כי מיעט מלצאת מביתו למעט לטיפולים רפואיים, כאשר בחודשיים האחרונים מצאנו כי המנוח התגורר בעיקר בביתה של נטליה, לא מצאנו בנסיבות העניין לזקוף את הדבר לחובת התובעת.
עם זאת, מאחר שאין מחלוקת כי עד לחודש ספטמבר 2018 התובעת והמנוח היו ידועים בציבור, ובשל העובדה כי מוקד המחלוקת שהובאה לפתחנו סב על עניין המגורים המשותפים בתקופה שבמחלוקת, ומצאנו כי הקשר בין התובעת למנוח נמשך עד ימיו האחרונים של המנוח, לסירוגין, אפילו זה דעך קמעה, הגענו למסקנה כי התובעת והמנוח היו ידועים בציבור בעת פטירתו.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת.
