תביעה להכיר באסטמה כפגיעה בעבודה

התובע, מר משה שילו, הגיש תביעה זו כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר במחלת האסטמה עימה הוא מתמודד כפגיעה בעבודה.

...

כך איננו מקבלים את טענת התובע כאילו חוות דעת המומחה אינה חד משמעית וכי שינה מדעתו בחוות דעתו המשלימה ונטה להסכים כי האסטמה עמה מתמודד התובע היא על רקע תעסוקתי.

כאמור, על פי המומחה לא נמצא קשר כלשהו בין האסטמה בה לקה התובע לבין תנאי עבודתו ולא מצאנו כי מתקיימות כאן נסיבות יוצאות דופן שיצדיקו סטייה מחוות דעתו.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

המדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ועל כן החלטנו לא לעשות צו להוצאות.

בעיניין תביעה שהוגשה להכיר במחלת האסטמה כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה נפסק כי – "...יוזכר, כי בהתאם לפסיקתנו, טרם שימנה בית הדין מומחה רפואי, על הנפגע להוכיח תשתית עובדתית מיקרוטראומטית, כלומר, יש להוכיח "פגיעות חוזרות ונישנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה" .

...

משכך, דין טענות המערער בעניין זה להידחות" (עב"ל (ארצי) 21471-04-12 אברהם נהרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.7.13 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם סעיף 24 לפסק הדין).

סוף דבר: התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת תביעתו.

התביעה נדחית.

השופט דורי ספיבק: בפנינו תביעה, בגידרה אנו מבקשים לבטל את כל החוב על סך 142,929 ₪ שיצר הנתבע לתובע בדצמבר 2010 בגין קצבת נכות מעבודה לה לא היה זכאי, חוב שמרביתו (כ-85%) קוזזה מגימלת הנכות הכללית לה היה זכאי התובע, וחלקו (23,731 ₪) כבר בוטל בהחלטת הועדה לבחינת חובות מחודש יוני 2017, לאחר תחילת ההליכים בתיק זה. התשתית העובדתית התובע, יליד 1953, פרש מסיבות בריאותיות בשנת 1996 מעבודתו כמסגר בחברת מעליות נחושתן בע"מ. במהלך שנת 1995 הגיש התובע תביעה להכרה במחלת האסטמה שבה לקה כפגיעה בעבודה, ולאחר שזו נדחתה הגיש בשנת 1996 תביעה לבית-דין זה. ביום 16.4.01 ניתן פסק דין שבו התקבלה תביעתו (בל 1290/96 גדעון נ' המוסד לביטוח לאומי, כב' השופטת ורדה סאמט, נספח ד' לכתב התביעה).

...

דיון והכרעה אקדים ואומר שאין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות.

התובע כבר ניזוק מכך שהגיש בהתחלה רק תביעה להכרה בנכות מהעבודה , שכן סביר להניח שאילו היה מגיש כבר בשנת 1995 תביעה לנכות כללית היתה תביעתו מתקבלת והתובע היה זכאי לגמלה גבוהה יותר מהגמלה שקיבל.

לאור כל האמור, לדעתי עלינו לקבל את התביעה באופן מלא, דהיינו להורות לנתבע להחזיר לתובע את כל כספי החוב שנוכו מקצבת הנכות.

נציג הציבור אבינועם בן יוסף: לאחר עיון בחוות הדעת של חבריי למותב, הריני לצרף את דעתי לדעתה של חברתי נציגת הציבור רונן-כץ. לסיכום על דעת רוב חברי המותב, וכנגד דעתו החולקת של אב בית הדין כב' השופט ספיבק, הוחלט לקבל את התביעה באופן מלא, דהיינו להורות לנתבע להחזיר לתובע את כל כספי החוב שנוכו מקצבת הנכות שלו, וכן לשלם לו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

לענייננו חשוב לציין כי הפגימה שהוכרה בהחלטת פקיד התביעות היא "אסטמה תעסוקתית בדרגת חומרה בינונית עד קשה". ועדה רפואית לעררים מיום 21.10.2014 קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 60% לאחר שהפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 במלואה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפנינו, ובכלל זה בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בנוגע להרכב הוועדה שאליה יוחזר הדיון.

אשר על כן אנו מורים כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתקיים את פסק הדין המחזיר ככתבו וכלשונו.

סוף דבר – עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת: "שתשוב ותדון בעניינו (של המבקש – ו.ו.ל) ובשאלה האם יש מקום לניכוי מצב קודם, וזאת גם בהתחשב בקביעותיה הקודמות, לרבות הרישום בפרוטוקולים מטעמה כי מדובר בהחמרה באסטמה והתייחסותה לרקע לגבי רגישות לקרדיט (כך במקור – ו.ו.ל) אבק הבית.

בפנינו תביעתו להכיר במחלת האסטמה בה לקה כפגיעה בעבודה.

...

התובע טען שיש לקבל את התביעה, על יסוד חוות-דעת המומחית, ובהינתן עדות התובע עצמו כי קוצר הנשימה ממנו הוא סובל החל בזמן עבודתו.

הנתבע טען כי לאור עמדת המומחית, והעובדה שהרישום הרפואי הראשון בתיקו של התובע מאוחר בשמונה חודשים למועד סיום העבודה, יש לדחות את התביעה.

חיבור פשוט בין המסקנה העובדתית, לפיה קוצר הנשימה החל במהלך העבודה, לבין האמירה המפורשת בתשובתה האחרונה של המומחית כי "במידה ויש עדות לכך שקוצר הנשימה החל בזמן העבודה הרי שמדובר באסטמה תעסוקתית" (דהיינו מדובר במקרה שבו הוכחה הן שאלת הקשר הסיבתי, והן מאזן ההשפעות) מוביל אותנו למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וכך אנו מורים.

סוף דבר הגענו אם כן למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.