תביעה להכיר באירוע תאונתי כפגיעה בעבודה

ביום 24.1.19 הגיש התובע תביעה להכיר בארוע התאונתי הנטען כפגיעה בעבודה.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדותה של גב' חוה שגיב, אשר התובע טוען כי נפגע בחצר ביתה, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי כי יש מקום למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה.

פתח דבר האם התובע, אזרח סודאני, נפגע ביום 9.11.2016 תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו בוילה בהקמה בעיר שדרות (להלן- הארוע התאונתי) עת הועסק לטענתו אצל הנתבע 2 - אורגל עבודות איטום (להלן- אורגל)? ביום 24.4.2017 דחה הנתבע 1 (להלן- המוסד) את תביעתו של התובע להכיר בארוע התאונתי כפגיעה בעבודה שכן "לא הוכח שהתאונה הנ"ל ארעה אצל המעסיק אורגל ובנסיבות אלה אין לראותך כמי שניפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו". ביום 18.9.2019 השבנו על הרישא של השאלה שלעיל בשלילה, אך בית הדין הארצי לעבודה (26434-10-19; מיום 30.5.2021) קיבל את העירעור באופן חלקי, וקבע בסיפא לפסק הדין (להלן- פסק הדין בעירעור) כלהלן: "49. נוכח דחיית גירסתו של המערער, בית הדין האיזורי לא בחן את השאלות הרלוואנטיות להכרעה בשאלה אם יש להכיר במערער כנפגע בעבודה. בכלל זאת, לא בחן בית הדין האיזורי את שאלת מעמדו של המערער בעת ביצוע העבודה? מי היה מעסיקו של המערער - גל או קמיס, או שיש לראות בהם מעסיקים במשותף. לשאלה זו עשויה להיות משמעות נוכח העובדה שקמיס הוא אזרח סודאני ולכאורה אינו "מעסיק ישראלי"; האם ועל מי חלה חובת תשלום דמי ביטוח בעד המערער בנסיבות ההיתקשרות עמו ותקופת עבודתו.

...

(2) אברהם טען בתצהירו כי "ציוד העזר לצורך ביצוע העבודות קרי, ברנר וכלי עבודה כגון סכין כפפות ומרית הובאו ע"י קבלן משנה." כך גם העיד בפנינו כי אין לו קשר יומיומי עם אדם "אבל מוכר לי שהוא עושה עבודות בקבלנות ומדי פעם כשצריכים אותו קוראים לו, הוא בא יש לו אוטו משלו וציוד משלו, הוא בא מבצע את העבודה והולך" (ע' 26 ש' 18-20); ובהמשך "הבן שלי בעיסוקים שלו, אני מקבל עבודה ואני דואג לכל הסניטריה שלה – לדאוג שהחומר יהיה על הגג...אני מביא גז, בלונים שאני רוכש במקום מסודר ויריעות שהוא מתעסק איתן. היריעות זה חומר איטום, אני מביא אותו לגג ומניח אותו ובלונים שלי שאני קונה מחב' מסודרת ותקנית. הוא מביא את הציוד הנלווה שלו (ע' 26 ש' 22-24, 31; ע' 27 ש' 1-3); וכי "לא צריך להיות שם אף אחד שישגיח עליו. אני מדי פעם בא ומסתכל" (ע' 29 ש' 23-24).

מכל מקום, לא מצאנו בעובדות הנזכרות בסעיף 33 לעיל (כאשר בנוגע לחלקן נקבע בפסק דין בערעור כי "הסתירות עליהן הצביע בית הדין בעדותם של המערער (התובע –ד.י.) וקמיס אינן נוגעות לליבת הגרסה על התרחשות האירוע התאונתי" (סע' 41)), כדי לקבוע כי אדם שימש קבלן משנה וכי העסיק בגפו או במשותף את התובע.

אנו קובעים בהמשך לקביעתו של בית הדין הארצי בפסק הדין בערעור, כי התובע נכווה "עת ביצוע עבודה בפרויקט שביצע אורגל כקבלן משנה באתר הבנייה בשדרות" וכי בעת ביצוע העבודה הוא היה עובד של אורגל.

טענות הנתבע – על פי הפסיקה ככל שמדובר בתביעה להכרה בארוע תאונתי כפגיעה בעבודה, עילת התביעה קמה במועד קרות הארוע התאונתי.

...

וכך נאמר בפסק דין מיצרי: "על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי על פי הלכת גור, שאושרה בהלכת שקד, פרק זמן בן 12 חודשים שבין מועד ההכרה בפגיעה בעבודה לבין מועד הגשת התביעה לגמלה, דהיינו תביעה לקביעת דרגת נכות ולגמלה או למענק על פי דרגת הנכות, אינו מובא בחשבון במניין תקופת השיהוי על פי סעיף 296(ב) לחוק, הן לעניין תשלום גמלת נכות חודשית והן לעניין תשלום מענק על פי סעיף 107 לחוק. ככל שהתביעה לגמלה הוגשה לאחר תקופה ארוכה יותר מ- 12 חודשים ממועד ההכרה, במניין תקופת השיהוי יובא רק פרק הזמן שמעל 12 חודשים." מכתבו של פקיד התביעות מיום 28.2.21 מתייחס לאותם 12 חודשים.

נדחית טענת התובע לפיה לא יכול היה להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות לפני 11.6.20 שכן אז עדיין לא הוכרה התביעה שכן התביעה לא הוכרה משהתובע לא הגיש תביעה להכרה.

התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (סגן הנשיא (כתוארו אז) צבי פרנקל; ב"ל 22850-03-22), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בארוע תאונתי מיום 8.6.20 כתאונת עבודה.

מטעם המשיב זומנה גב' רוית אוקסנהורן, מנהלת משאבי אנוש במעסיקה, אשר העידה כי בעקבות תלונת המערער על פגיעתו נערך תחקיר במקום העבודה ביחס לארוע התאונתי, במסגרתו שאלה את מנהל המשמרת אם מוכר לו הארוע אך הלה "לא ידע מה היה ולא זוכר כזה דבר" (עמ' 8 לפרוטוקול).

...

סתירה נוספת מצא בית הדין בכך שקוצ'נקו העיד כי הוא עצמו נכנס לתוך המכונה בעוד שהמערער עמד מחוץ לה, הגם שהמערער טען שכאבי הגב החלו בתוך המכונה.

בית הדין מצא סתירה גם בקשר לדיווח המערער למעסיק, אך מלבד שאלת המועד המדויק של הדיווח למר קרויטרו - לא מצאנו סתירה כלשהי בטענתו הבסיסית של המערער כי דיווח ראשון למנהל המשמרת על האירוע (גם אם לא הגדירו אותה עת כתאונת עבודה) נמסר כבר באותו לילה.

כל הטעמים הללו מצדיקים לטעמנו לקבוע כי המערער עמד בנטל להוכיח אירוע תאונתי בעבודתו ביום 8.6.20.

סוף דבר – הערעור מתקבל כדלקמן: אנו קובעים כי התרחש האירוע התאונתי המתואר בסעיף 2 לעיל.

מונחת לפנינו תביעה להכיר בארוע תאונתי מיום 22.04.2021, כתאונת עבודה.

יחד עם זאת נראה כי תהליך ההחלמה היה ארוך מהמצופה לפגיעה מסוג זה. טענות הצדדים התובע נסמך על חוות דעת המומחה ומפנה לפסיקה המצדדת בקבלת דעת המומחה מטעם בית הדין, בשל האובייקטיביות הרבה המיוחסת לחוות דעת מסוג זה. לגופו של עניין מפנה לכך שחוות הדעת ברורה, החלטית ומצביעה על קשר סיבתי בין הארוע לבין אובדן כושר העבודה ולכן יש לקבל את התביעה.

...

מנגד, טוען הנתבע כי נוכח היעדר התייחסות למרפק שמאל בחוות הדעת – יש לדחות את התביעה לגבי מרפק שמאל.

גם לגבי כתף ימין יש לדחות את התביעה שכן נפל פגם בחוות דעת המומחה שכן הממצאים בחוות הדעת סותרים את האמור בחומר הרפואי.

על כן הטענה לפגימה במרפק שמאל נדחית.

בענייננו, אף טענות הנתבע, מצאנו כי המומחה בחן את העובדות כהלכתן, התייחס לתיעוד הרפואי שהועבר אליו, ענה על שאלות בית הדין ושאלות ההבהרה שהופנו אליו בפירוט ובאופן מנומק.

על כן, התביעה מתקבלת.