רקע עובדתי
המשיב הגיש תביעה להכיר בארוע מוחי כפגיעה בעבודה; הצדדים הגיעו להסכמה על תשתית עובדתית (הודעה על פלוגתות ומוסכמות מיום 21.11.2019); בהמשך לכך, מינה בית הדין האיזורי את פרופ' רכס כמומחה רפואי (החלטה מיום 15.12.2019); בהחלטה נוספת מיום 15.12.2019 התקבלה בקשתו של המשיב לתקן פרט בתשתית העובדתית, וכן לצרף ולהביא לעיונו של המומחה הרפואי חוות דעת מטעמו – חוות דעת של פרופ' רונן לקר, מנהל היחידה לטפול בשבץ מוחי והמעבדה למחקר צרברווסקולרי, יושב הראש החוג לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה המרכז הרפואי הדסה – האוניברסיטה העברית ירושלים; ביום 6.2.2020 הומצאה לצדדים חוות דעתו של פרופ' רכס, אשר קבע כי יש קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה ביום 22.2.2017 לבין הארוע המוחי, שארע באותו יום אף כי אובחן באיחור של שבוע, וכי לדעתו "לארוע בעבודה הייתה השפעה מכרעת בגרימת המחלה המוחית והשפעתו גוברת על השפעת הגורמים האחרים", וכי "לולא הארוע החריג בעבודה המחלה המוחית הייתה מופיעה במועד מאוחר כלשהו או לא הייתה מופיעה כלל".
לאחר שהמוסד נתבקש בשתי החלטות (החלטה מיום 6.2.2020 והחלטה מיום 4.3.2020) להודיע עמדתו, הגיש המוסד בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' רכס (להלן - הבקשה הראשונה).
...
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות המוסד וכלל חומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.
יודגש, כי גם אם בית הדין היה נעתר לבקשה שלא למנות את פרופ' רכס כמומחה בהליך בשל העובדות המפורטות בבקשת המוסד, ככל שהבקשה הייתה מוגשת בסמוך למינוי וטרם מתן חוות דעתו של פרופ' רכס, אין בכך כדי להביא לפסילת חוות דעתו של פרופ' רכס בדיעבד.
על רקע תשובות ההבהרה המפורטות והברורות שניתנו על ידי פרופ' רכס בנוגע לקשריו עם פרופ' לקר, במסגרתן הבהיר כי "אין בינינו כל קרבה שהיא, לא מקצועית ולא חברית למעט עצם העובדה כי אנחנו נמצאים טכנית באותה המחלקה" וכי "תחומי העניין שלנו הם שונים לחלוטין ואנחנו איננו עובדים יחד" – אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שלפרופ' רכס "עניין אישי בתוצאות ההליך" או כי פרופ' רכס היה מצוי בניגוד עניינים שלא אפשר לו מתן חוות דעת אובייקטיבית במקרה הנדון.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.
