תביעה להטלת חבות אישית על התחייבות מפורשת או משתמעת

במקרה שלפני, המדינה לא פירטה בכתב התביעה את היסודות העובדתיים שעשויים היו להטיל חבות אישית על אבו, על פי אף אחד מהמסלולים שהעלתה בסיכומים.

על משמעות הטענה לאחריות חוזית, עמדה כב' השופטת ד' ברק-ארז בפרשת מרכז העיר אשדוד, בדברים הבאים: "תובע אשר היתקשר תחילה בחוזה עם חברה בע"מ ואשר טוען כי בשלב מסוים התחייב כלפיו בעל מניותיה של אותה חברה, במפורש או במשתמע, לקיים באופן אישי את התחייבויות החברה על פי החוזה, טוען למעשה כי נוצר בשלב מסוים קשר חוזי ישיר בינו לבין בעל המניות של החברה. נטל ההוכחה לקיומו של קשר חוזי ישיר שכזה מוטל, מטבע הדברים, על התובע. למותר לציין כי ברקע עומד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהנו עקרון יסוד בדיני החברות, ולכן על מנת להוכיח שבשלב מסוים נוצר קשר חוזי ישיר בין התובע לבין בעל המניות של החברה – בנוסף לקשר החוזי בינו לבין החברה או במקומו – לא די רק להצביע על כך שמדובר בבעל מניותיה של אותה חברה, ואף לא על כך שמדובר בבעל מניות שמשמש גם כמנהל החברה או כזה המעורב באופן פעיל ויומיומי בניהול עסקי החברה, אלא יש להציג ראיות המעידות על התחייבויות אישית של בעל המניות כלפי התובע. ודוק, על התחייבויות אישית שכזו חל כמובן עקרון חופש הצורה הקבוע בסעיף 23 לחוק החוזים, ולכן היא יכולה להעשות בעל-פה או בכל צורה אחרת, ואינה חייבת להעשות דוקא בכתב, אך כך או כך נטל ההוכחה לקיומה של התחייבויות אישית כזו מוטל על התובע" (שם, פסקה 54).

...

נוכח כל האמור, מתקשה אני לבסס ממצאים בדבר היקף ההטמנה בסוף אוקטובר 2004, על המדידה הנטענת בסוף שנת 2004.

סוף דבר - אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבע 2.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪.

איש מהתובעים לא טען כי נקשר בשלב כלשהוא קשר חוזי עם הנתבע, אף לא חוזה בעל פה, במפורש או במשתמע.

בכתב התביעה נטען לאחריות אישית של הנתבע, בהתבסס על סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ודוקטרינת הרמת המסך שבסעיף 6 לחוק החברות.

אמנם ציינו לעיל כי נטילת התחייבויות בשביל חברה המצויה בקשיים מתוך אמונה כנה שהחברה תבריא ותפרע את חובותיה, לא תבוא ברגיל בגדר "כוונת מירמה" או "מטרת מירמה", עם זאת ייתכנו מקרים שבהם תקוותו של נושא המשרה כי החברה תפרח ותשגשג, לא תיחלץ אותו מנשיאה באחריות בגין ניהול עסקי החברה בדרכי תרמית.

"הקמת עילה להטלת אחריות אישית על דרקטור לחבויות החברה אכן מותנית בהוכחת כוונת מרמה, ואין די בהבאת ראיה לניהול רשלני, או להיתנהגות שאינה בתום לב. אך על קיומה של כוונת מרמה ניתן ללמוד גם מן הנסיבות..."..

...

בסיכום הדברים, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לקיומה של תרמית או לקיומם של מצגי שווא שקריים, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 80,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 220,000 ש"ח. חיוב זה חל על התובעים יחד ולחוד.

עוד יצוין כי מעיון בפרוטוקול הבוררות, נדמה כי לא נדונה טענה לפיה בנוסף להתחייבות החברה בהסכם המכר, המשיב חב אישית בהסרת השיעבוד מנימוקים של מירמה וכיוצ"ב. על כן לא ניתן לראות את המשיב כצד נוסף להליך הבוררות, שהרי גם לא ניתנה לו זכות טיעון כנגד טענה זו. נכון הוא שכעולה מנסח המקרקעין (נספח 2 לבקשה להטלת עיקולים), השיעבוד הוטל על הדירה להבטחת הלוואה שנטל המשיב כלווה (ולא החברה).

חרף חוסר הנוחות מהתחמקותו של המשיב מקיום ההיתחייבות שנטלה על עצמה החברה שבשליטתו, הרי שמעיון במסמכים שהוצגו, עולה כי המשיב הקפיד לסרב לסמכות הבוררים לידון בכל הקשור לחבות אישית שלו.

לחזוק מסקנה זו, הציג ב"כ המשיב (במסגרת בקשה 23) את ההליך הנוסף שנקטו המבקשים בבית הדין בפני הבוררים (לאחר התחלת ההליכים דנן), והפנה להודעת מזכיר בית הדין (נספח 4 לבקשה) שניתנה בבקשת המשיב להבהיר פשר הזימון הנוסף, שם צוין כי "ביה"ד רואה את התביעה הנוכחית כמיקשה אחת וכתביעה אחת, והיות שלא דנו בד"ת (דין תורה –א.ש.) הקודם על התביעה נגד אויש (המשיב – א.ש.) אישית לכן נקבע ד"ת ודיון נוסף ביום ...". היינו, גם מכך ניתן ללמוד כי ההליך המקורי נשוא הבוררות לא דן בחבות האישית של המשיב.

אמנם, תום ליבו של המשיב עומד בספק, יחד עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך הבוררות שיתייחס לחבותו האישית.

...

אמנם, תום ליבו של המשיב עומד בספק, יחד עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך הבוררות שיתייחס לחבותו האישית.

סוף דבר הבקשה לביטול פסק הבוררות בנוגע למשיב מתקבלת.

מה עוד כי דין הטענות הקנייניות העולות בבקשה (שנרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים עובר לעיקול), להתברר בהליך נפרד שיזמו הקונים במסגרתו יש לבחון את טיב העסקה שנעשתה עמם (תום הלב, הידיעה, התמורה וכיוצ"ב).

תחת נקיבה בסכומים המפורשים אותם קיבל, הפנה, משום מה, מיכאל בסיכומיו לעדותו של גיא, בה טען גיא, כי בגין התקופה המצומצמת בה היה מיכאל בעל מניות ודירקטור באם.די.ג'י., קיבל מיכאל שכר בגובה של 180,000 ₪ - 200,000 ₪ (עמ' 45, שורה 26).

אך אין להכשיר מצב בו מיכאל מעורב דיו באם.די.ג'י., שולט בכספיה ומורשה חתימה מטעמה – כשהוא מגוייס להשבת הערבות האישית שמסר מחד גיסא, אך אינו מיתעניין או נושא באחריות לעמידת אם.די.ג'י. בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה מאידך גיסא.

כעולה מעדויותיהם של יצחק ומנשה, מיכאל נפגש עמם במעמד כריתת ההסכם (ראו, בין היתר, בדברי יצחק בעמ' 19, שורות 26 – 32, וכן עמ' 21, שורות 25 – 26, וכן בדברי מנשה בעמ' 28, שורות 12 – 17, שצוטטו לעיל, מהם משתמע כי המפגש עם מיכאל קדם לכריתת ההסכם).

אחר שמצאתי להטיל על מיכאל אחריות אישית במישור הנזיקי כלפי התובעים, מתייתר הצורך בדיון בתביעת התובעים להטלת אחריות אישית על מיכאל במישור החוזי.

בהתאם, הפסיקה הכירה באפשרות כי הפרת חוזה בידי חברה תביא להטלת חבות אישית על נושא משרה הפועל בשמה, והאחראי להפרה, בשל היתנהגות חסרת לב מצדו (ראו, למשל, בע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט (פורסם במאגרים 20.09.2007)).

...

על רקע האמור, ומאחר שהתובעים אינם רק נושים חוזיים, כי אם נושים נזיקיים, אני מוצאת לבכר הטלת אחריות אישית על מיכאל מכוח דיני הנזיקין על פני הטלת חיוב אישי על מיכאל מכוח דיני החוזים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע 5, מר מיכאל אזולאי, לשלם את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר יצחק דהן, ישולם סך של 475,000 ₪ (סך של 505,000 ₪, בניכוי סך של 30,000 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.2.16, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע 5 לתובעים אגרת בית משפט, כפי ששולמה, שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.

כלומר ניתן, ולדידי צריך, לפרש את שאלתו של איימן ככזו המבקשת לתת עגון בכתב להתחייבותו של הנתבע 1 למתן ערבות אישית שניתנה קודם לכן, שהרי בשיחה הראשונה שקיימו הצדדים, ציין איימן מפורשות כי על מנת שהוא ימשיך לבצע את העבודה, הוא צריך לקבל מהנתבע 1 התחייבות ממשית לתשלום, בדמות ערבות אישית ("בכדי שאני אמשיך את העבודה אני צריך משהו גם כן שאני אבוא לאנשים שימשיכו את העבודות שלהם").

ראשית, מושכלות יסוד הן כי העובדה שאדם פועל בכובעו כנושא במשרה בחברה, לרבות כדירקטור, ואף פועל בשם החברה, אינה מקנה לו חסינות מפני חבות אישית בנזיקין, ככל שמעשיו או מחדליו ממלאים אחר יסודותיה של עוולה נזיקית.

חלף כך, הסתירו הנתבעים 2-1 מהתובעת את מצבה הקשה של החברה ואפשרו לה לבצע את העבודות מושא הפרויקט, תוך ידיעה ברורה שמצבה הכלכלי של החברה קשה, על כך המשתמע מכך.

לאור כל האמור, אני סבור כי יש מקום להטיל אחריות אישית על הנתבעים 2-1, בכובעם כדירקטורים של החברה, בשל רשלנותם בניהול החברה, רשלנות אשר בעטיה נגרם לתובעת הנזק כספי, שבגינו הוגשה התביעה דנא.

...

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת את מלוא האגרות וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין עליהן עד התשלום בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המומחה קרבצ'יק בהליך הנוכחי לצרכי מתן חוות הדעת המשלימה ולצרכי חקירתו.

כמו כן, בהתחשב בתוצאה, בהיקף ההליכים ומסמכים ומשך ההתדיינות, אני מחייב את הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בסך של 120,000 ₪.