תביעה להחלפת מלון במהלך חופשה בחו"ל

בפניי תביעת התובעת, במסגרתה עתרה לפיצויה בגין נזקים שנגרמו לה ועוגמת הנפש שחוותה, לטענתה, במהלך חופשה ברודוס אשר הוזמנה באמצעות הנתבעת.

בכתב התביעה, טענה התובעת כי הזמינה חופשה ברודוס, הובטח לה מלון ברמה של 5 כוכבים, קרוב לים ולמסעדות, ובהסתמך על המלצת נציג הנתבעת נאותה להזמין את החופשה במלון שהוצע לה, כאשר בפועל הסתבר כי מדובר במלון ברמה ירודה ביותר, רחוק מחוף הים ומכל מקום מרכזי.

התובעת הכחישה מכל וכל כי היתנהל דין ודברים כלשהוא בינה לבין הנתבעת או מי מטעמה בזמן שהותה בחו"ל, ואף טענה כי לא היה לה כל אמצעי תיקשורת במהלך שהותה בחו"ל (ראו עמ' 1 לפרוטוקול ש' 26 ועמ' 2 לפרוטוקול ש' 6).

כעולה מנספח 3 לכתב התביעה, כחצי שעה לאחר מכן (בשעה 12:11) שלחה גב' בק עצמה מייל לתובעת ובה הבהירה כי תשמח לנסות לסייע לתובעת להחליף את המלון כיוון שאינה מרוצה, וכי ניסתה להשיג את התובעת במלון אך ללא הצלחה.

...

יתר על כן. הוכח, כי הנתבעת היתה נכונה לעשות כל מאמץ על מנת לרצות את התובעת ולחפש עבורה חלופות טובות יותר, אולם התובעת דחתה ניסיונות אלו, לא שיתפה פעולה, ועמדה על כך שפניה לתביעה משפטית ויהי מה. בנסיבות אלו, ברור כי אין כל בסיס משפטי להטלת אחריות על הנתבעת, ודין התביעה להידחות.

אף אם סבורה התובעת כי השירות שקיבלה הינו נחות ואינו הולם את המחיר ששלמה או אינו עונה על ציפיותיה, סבורני כי יש דרך נאותה להתנהל ולהידבר עם בני אדם, לרבות נציגי שירות של סוכנות נסיעות.

סוף דבר, אני דוחה את התביעה.

בהתאם לכתב התביעה, התובע רכש עבור משפחתו חבילת נופש ל- 4 לילות ביוון, שכללה טיסות, לינה ב- 3 חדרים סטאנדרטים במלון Radisson Blu Luxury Beach Resort & Spa המוגדר כמלון 5 כוכבים דה לוקס ופנסיון מלא על בסיס "הכל כלול". בהגעתו למלון קיבל התובע 3 חדרים, אשר לטענתו היו "מעופשים", עם נמלים בכל מקום, ברמה של חדרי "הוסטל". רק לאחר ויכוחים עם הנהלת המלון וכעבור 2 לילות החדרים הוחלפו לחדרים אחרים.

בנוסף, בכתב התביעה נטען כי הובטח לתובע, שבמהלך החופשה הוא ובני משפחתו יכלו לאכול בכל 6 המסעדות של המלון, אך בפועל התאפשר להם לאכול רק במסעדה הראשית של המלון, כאשר במסעדות האחרות נדרשה תוספת תשלום של כ- 50 יורו לסועד.

וכך נאמר בת"ק 14887-08-12 קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם ב"נבו"): "הספק – כעולה משמו – נידרש לספק (לרבות באמצעות צדדים שלישיים) לרשות הלקוח את השירותים שהוא התחייב לספק. מעצם היותו של הספק תאגיד ישראלי, הרוכש בעצמו את השירותים מגורמים אחרים (רשתות מלונאות, בתי-המלון הנמצאים בחו"ל, ספקים אחרים), ברי שהוא נוטל לעצמו אחריות גם ביחס לנושאים המצויים מחוץ לתחום שליטתו הישירה וכנגזר מכך יש להניח שהוא מתמחר את שירותיו באופן המפצה אותו על העלות הגבוהה הכרוכה ביצירת אחריות כזו.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אין בידי לקבל גם את הטענה כי הנתבעת 1 נסמכת על פרסום המתקבל מהספק המקומי וכי אין היא אחראית למפורסם באתר, והיה עליה לוודא כי פרטי הפרסום של החדרים תואמים את החדרים המסופקים על ידי המלון בפועל, וזאת בשים לב כי היא מפנה את לקוחותיה לקבלת מידע אודות המלון לאתר המלון.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2.

בהמשך הציעה הנאשמת לעדה לטוס עם בנה בן ה-8 לחופשה בחו"ל, במהלכה תצטרך להחליף מזודה עימה תחזור לארץ, והסבירה לה שאין לה מה לדאוג.

חלקה של הנאשמת היה ב"גיוס" הבלדריות, דהיינו – איתור הבלדרית, סיכום פרטי הנסיעה, הזמנת טיסות ודאגה מתמשכת לבלדריות בהיותן בחו"ל. במקרה דנן, לאחר שהנאשמת הציעה לנויה להצטרף אליה לנסיעה ובהמשך ביטלה את השתתפותה ושלחה את נויה לנסיעה עם שותפה אחרת (אדווה), עמדה הנאשמת בקשר עם נויה ואדווה לאחר הנסיעה על מנת לדאוג להשלמת העסקה, דהיינו – דאגה לתיאום בין כרטיסי הטיסה והשהות במלון על מנת שהבנות תהיינה בחו"ל במועד הרלבנטי לקבלת מזוודת הסמים.

הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום בעפ 545/88 שלמה בן עזרא נ' מדינת ישראל (פד"י מג(2) 316) נקבע כי התנאי בדבר מתן "היזדמנות סבירה להיתגונן" מיועד למלא את חסרונו של טיעון עובדתי בכתב האישום, שמטרתו, כידוע, היא להעמיד את הנאשם - בבירור, מראש ובמפורש - על גירסתה הנטענת של התביעה, למען יידע מה מבקשים להוכיח כנגדו, במה יבקשו להרשיעו ומפני מה הנו מצופה להיתגונן (ע"פ 63/79, 76[1]; ע"פ 319/79 [2]; ע"פ 534/84 [3]).

...

עיון בהתכתבויות הווטסאפ בין הנאשמת לבלה בסמוך ליציאתה לחו"ל, אופן ההתנסחות ומועדה בסמיכות ליציאתה של בלה לחו"ל (ביום 1.4.16) תורם למסקנה כי ההתכתבות הינה ביחס לנסיעה לחו"ל וכי הנאשמת הפעילה את בלה.

אף שלתשלום דמי השהייה ותשלום עבור הנסיעה עצמה על ידי הנאשמת אין תימוכין נוספים לבד מטענתה של בלה, שכן רבקה לא הייתה עדה לכך, ברם, מצאתי לתת אמון בגירסתה של בלה ולפיכך אני קובעת שהנאשמת רכשה את כרטיסי הטיסה, הזמינה את המלון, מסרה לבלה דמי שהייה ולבסוף את התשלום עבור הבלדרות.

סיכום לאור האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות הבאות: קשירת קשר לייבוא סם מסוכן וייבוא של 6.9 ק"ג סמים מסוכנים קשים מסוג קוקאין.

התובע הגיש נגד הנתבעות תביעה על סך 21,700 ש"ח. התובע רכש מהנתבעת 2 חבילת נופש של התובע בתאריך 24/07/2016, הכוללת טיסה לברלין, מלון והעברות משדה התעופה עבורו ועבור שני חברים.

במהלך החופשה לן התובע במלון שהזמין דרך הנתבעת 3.

הנתבעת 4 היא מארגנת חבילות לחו"ל ורוכשת את הפריטים ישירות מול חברות התעופה וספקיות השרות.

מאחר וכרטיס האשראי בו השתמש התובע לראשונה לא היה תקף, פנה נציג הנתבעת 2 ביום למחרת לתובע בבקשה להחליף את אמצעי התשלום, ולבחור מלון חלופי שכן המקורי אינו פנוי עוד בתאריכים המקוריים.

...

אני דוחה את תביעת התובע לפיצוי בסך 9,000 ש" עקב חופשה שנהרסה.

נדחית התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש.

לענין זה יפים דברי כב' השופטת נועה גרוסמן ב ת.א. 103072/98: "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי מדובר פה בענין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת נפש דווקא, על כן יש להזהר בטענת עגמת נפש בעניינים אזרחיים כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". התביעות נגד נתבעות 1, 3 ו-4 נדחות.

הנתבעים בחרו לקצר את חופשת ולשוב ארצה ביום 19.8.2022 לאחר שמצאו את תנאי המלון והשירות בו לקויים במידה שלא אפשרה המשך שהייה בו. טענות הצדדים והעדויות: התובעים מלינים על איכות המלון והשירות בו, על אי קיום חובת הנתבעת כסוכנות נסיעות ביידוע התובעים בעיניין עלות ואופן הזמנת אוכל כשר וכן על שירות לקוי מצד הנתבעים ואי מתן מענה בטיפול בליקויים שעלו במהלך החופשה.

לדבריהם שרית וכן מר רביבו, הבעלים של הנתבעת (להלן: "מר רביבו"), כשלו בטיפול בתלונותיהם ובהספקת התמורה המובטחת- לדבריהם זמינותם הייתה נמוכה וכל אחד מהם שהה באותו זמן ביעד אחר בחו"ל. התובעים סיפרו על כך שבאחת השיחות במהלכה צעק התובע על מר רביבו והתלהם (כלשונם) ניתק האחרון את שיחת הטלפון.

לדבריה, האחריות לטפול בליקוי כלשהו במלון אינה רובצת לפתחה, אולם הגם שכך, ואף שהתובעים פנו אליה מחוץ לשעות העבודה, עשתה כל שבידה לסייע ואף פנתה לספק שדאג להחלפת החדר.

לפיכך, מאחר שהתובעים עבר זוכו בסכום חלקי, ובכך שהתובעים לנו במלון, בשני חדרים, משך 4 לילות, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום נוסף העומד על מחצית ההפרש (בין הסכום המלא לסכום שזוכו בו התובעים) ובסכום של 858.5 ₪ בלבד, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד פסק הדין בנוסף לאמור אני מוצאת לחייב את הנתבעת בפצוי בגין עגמת הנפש- בקביעת הסכום הראוי בגין ראש נזק זה הבאתי בחשבון את העובדה שהחופשה נמשכה 4 ימים בלבד ואת התרשמותי מכך שהתובעים לא פעלו להקטנת הנזק כמצופה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בעניין דיזנהויז נפסק כי: "המהלך השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. " (ההדגשה אינה במקור) הנתבעת הציגה רק את התשובה שהתקבלה בידה במענה לטענה בעניין החדר ונעילת הדלת.

לפיכך, מאחר שהתובעים עבר זוכו בסכום חלקי, ובכך שהתובעים לנו במלון, בשני חדרים, משך 4 לילות, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום נוסף העומד על מחצית ההפרש (בין הסכום המלא לסכום שזוכו בו התובעים) ובסכום של 858.5 ₪ בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד פסק הדין בנוסף לאמור אני מוצאת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת הנפש- בקביעת הסכום הראוי בגין ראש נזק זה הבאתי בחשבון את העובדה שהחופשה נמשכה 4 ימים בלבד ואת התרשמותי מכך שהתובעים לא פעלו להקטנת הנזק כמצופה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪.