תביעה להחזרת עובד לתפקידו הקודם

עוד צוין, כי התובע שכר שירותי עו"ד (משרד גור גורצקי ושות') וסבר, כי עניינו מטופל כאשר בפועל אף לא עודכן ייפוי כח בתיק ומשרד עורכי הדין הקודם התרשל בטיפול בתביעתו.

הנתבעת השיבה לתגובת התובע וביקשה לדחות את טענותיו שלא נתמכו בתצהיר.

הבקשה נועדה להקשות על התובע במימוש זכותו לגשת לערכאות, לאחר שבאת כוחו הקודמת מעלה בתפקידה.

...

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה – נדחית.

ביום 6.6.19 קיבל התובע מכתב סיום העסקה מפרופ' שלמה מור יוסף, בו נכתב כמצוטט: "... 1. ביום 3.6.2009 התחלת את עבודתך במינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה... בתפקיד מפקח הגירה 2. ביום 7.2.17 זכית במיכרז לתפקיד מרכז צוות (משמורת) במיתקן גבעון. 3. בעקבות אי שביעת רצון הממונים עליך מתפקודך כמרכז צוות במהלך תקופת הניסיון, הוחלט להחזירך לתפקידך הקודם כפקח אכיפה החל מיום 27.5.18 וזאת בכפוף לשימוע וכינוס ועדת התאמה כפי שמחויב בהנחיית נציב 1.10 מיום 26.2.17... 4. בהמשך לאמור לעיל ובעקבות חוות דעת הממונים עלייך. הנהלת הרשות התבקשה לסיים העסקתך ברשות האוכלוסין וההגירה. להלן הטעמים לבקשה. 4.1. תיפקוד מקצועי לקוי א. נטען כי הנך פועל באופן עצמאי ונימצא בנתק עם הממונה או עם שאר מרכזי הצוות במיתקן ובכך פוגע באופן ישיר בעבודה השוטפת המושתת על שתוף פעולה מלא ועל עבודת צוות. ב. ריבוי העדרויות ללא הודעה מראש לממונים עלייך... 4.2. אי קבלת מרות- מר איציק עמרני , מנהל זרוע ההרחקה, קרא לך מספר פעמים לשיחת בירור וסירבת להגיע. כמו כן, לא הגעת לשיחה שנקבעה במשרדו של מר עמרני ביום 21.1.19. ב. יציאה מהמתקן ללא אישור הממונים עליך, למשל ביום 5.11.18 יצאת מהמתקן משעה ..... וזאת למרות שמר אייל הראל, ממונה מיתקני משמורת, לא אישר לך לצאת. מצ"ב דוא"ל בנושא... בנוסף ביום 20.3.19 יצאת מהמתקן בשעה 10.30 עד לשעה 12.06 ללא קבלת אישור הממונה לכך. ג. אינך נשמע להוראות הממונים עליך ומסרב לקבל את מרותם...6. בהתאם למתואר לעיל, ביום 15.5.19 שלחת את התייחסותך לטענות שהועלו כנגדך בשימוע. להלן עקרי הדברים: א. טענת כי מיום זכייתך במיכרז בדרגת מרכז, מר איציק עמרני ואייל הראל החלו להיתנכל לך. ב. באשר לטענה כי הנך מיתנהל באופן עצמאי ומסרב לשתף פעולה עם הממונים עליך... טענת כי הממונה הוא זה שיצר את הנתק בכך ששלח לך הנחיות באמצעות עובדים אחרים. בנוסף ציינת כי הנך מיתנהל מול הגורמים הנ"ל במישור המקצועי בלבד וזאת לאור העובדה כי לא אישרו לך מתן דרגת מרכז. ג. טענת שמעולם לא נעדרת ממקום עבודתך ללא הודעה מראש על כך. ד. באשר לטענה אודות אי התייצבותך לפגישות עם מר עמרני, טענת כי בנגוד לנאמר ע"י מר עמרני, התייצבת לאחת הפגישות שנקבעו לטענתך פגישות אלא נקבעות כדי להשפיל אותך ולאיים עליך.... 7. עקרי הטענות שהעלית בהתייחסותך לשימוע נגעו בטענה להיתנכלות ולא במענה לגופן של הטענות. חשוב לציין כי ביום 20.4.18 שלחה לך רו"ח נירית גור- אלקלעי, מנהלת אגף בכירה ביקורת פנים ותלונות ציבור את מימצאי בדיקתה בדבר טענתך להיתנכלות מצד הממונים עליך ולא מצאה שיש ממש בטענתך זו וקבעה כי לא נפל פגם בהחלטתם להחזירך לתפקיד הקודם... 8. לאחר בחינה מעמיקה של טענותיך, תוך שקילת כלל השיקולים בכובד ראש, בלב פתוח ובנפש חפצה. הנהלת הרשות סבורה כי לא הצגת הסברים מניחים את הדעת אודות הטענות שהועלו בפניך במכתב השימוע לכן החלטתי היא לסיים את העסקתך ברשות, כך שזו תבוא לסיומה ביום 6.7.19.... ". (ר' נספח ד' לכתב התביעה).

הפגיעה בו נמשכה גם לאחר שהורד מתפקידו כראש צוות והוחזר לתפקידו הקודם שעה שנשללה מהתובע הזכות לבצע שעות נוספות בנגוד ליתר העובדים במחלקה, וכן לא אפשרו לו לבצע את סידור וחלוקת המשמרות במחלקה.

...

ביום 6.6.19 קיבל התובע מכתב סיום העסקה מפרופ' שלמה מור יוסף, בו נכתב כמצוטט: "... 1. ביום 3.6.2009 התחלת את עבודתך במינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה... בתפקיד מפקח הגירה 2. ביום 7.2.17 זכית במכרז לתפקיד מרכז צוות (משמורת) במתקן גבעון. 3. בעקבות אי שביעת רצון הממונים עליך מתפקודך כמרכז צוות במהלך תקופת הניסיון, הוחלט להחזירך לתפקידך הקודם כפקח אכיפה החל מיום 27.5.18 וזאת בכפוף לשימוע וכינוס ועדת התאמה כפי שמחויב בהנחיית נציב 1.10 מיום 26.2.17... 4. בהמשך לאמור לעיל ובעקבות חוות דעת הממונים עלייך. הנהלת הרשות התבקשה לסיים העסקתך ברשות האוכלוסין וההגירה. להלן הטעמים לבקשה. 4.1. תפקוד מקצועי לקוי א. נטען כי הנך פועל באופן עצמאי ונמצא בנתק עם הממונה או עם שאר מרכזי הצוות במתקן ובכך פוגע באופן ישיר בעבודה השוטפת המושתת על שיתוף פעולה מלא ועל עבודת צוות. ב. ריבוי העדרויות ללא הודעה מראש לממונים עלייך... 4.2. אי קבלת מרות- מר איציק עמרני , מנהל זרוע ההרחקה, קרא לך מספר פעמים לשיחת בירור וסירבת להגיע. כמו כן, לא הגעת לשיחה שנקבעה במשרדו של מר עמרני ביום 21.1.19. ב. יציאה מהמתקן ללא אישור הממונים עליך, למשל ביום 5.11.18 יצאת מהמתקן משעה ..... וזאת למרות שמר אייל הראל, ממונה מתקני משמורת, לא אישר לך לצאת. מצ"ב דוא"ל בנושא... בנוסף ביום 20.3.19 יצאת מהמתקן בשעה 10.30 עד לשעה 12.06 ללא קבלת אישור הממונה לכך. ג. אינך נשמע להוראות הממונים עליך ומסרב לקבל את מרותם...6. בהתאם למתואר לעיל, ביום 15.5.19 שלחת את התייחסותך לטענות שהועלו כנגדך בשימוע. להלן עיקרי הדברים: א. טענת כי מיום זכייתך במכרז בדרגת מרכז, מר איציק עמרני ואייל הראל החלו להתנכל לך. ב. באשר לטענה כי הנך מתנהל באופן עצמאי ומסרב לשתף פעולה עם הממונים עליך... טענת כי הממונה הוא זה שיצר את הנתק בכך ששלח לך הנחיות באמצעות עובדים אחרים. בנוסף ציינת כי הנך מתנהל מול הגורמים הנ"ל במישור המקצועי בלבד וזאת לאור העובדה כי לא אישרו לך מתן דרגת מרכז. ג. טענת שמעולם לא נעדרת ממקום עבודתך ללא הודעה מראש על כך. ד. באשר לטענה אודות אי התייצבותך לפגישות עם מר עמרני, טענת כי בניגוד לנאמר ע"י מר עמרני, התייצבת לאחת הפגישות שנקבעו לטענתך פגישות אלא נקבעות כדי להשפיל אותך ולאיים עליך.... 7. עיקרי הטענות שהעלית בהתייחסותך לשימוע נגעו בטענה להתנכלות ולא במענה לגופן של הטענות. חשוב לציין כי ביום 20.4.18 שלחה לך רו"ח נירית גור- אלקלעי, מנהלת אגף בכירה ביקורת פנים ותלונות ציבור את ממצאי בדיקתה בדבר טענתך להתנכלות מצד הממונים עליך ולא מצאה שיש ממש בטענתך זו וקבעה כי לא נפל פגם בהחלטתם להחזירך לתפקיד הקודם... 8. לאחר בחינה מעמיקה של טענותיך, תוך שקילת כלל השיקולים בכובד ראש, בלב פתוח ובנפש חפצה. הנהלת הרשות סבורה כי לא הצגת הסברים מניחים את הדעת אודות הטענות שהועלו בפניך במכתב השימוע לכן החלטתי היא לסיים את העסקתך ברשות, כך שזו תבוא לסיומה ביום 6.7.19.... ". (ר' נספח ד' לכתב התביעה).

בע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי – מ.ד. פילו בע"מ (16.3.08) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה: "מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד, אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו פסק דין פלוטקין, בעמ' 495). רק לאחר שעמד העובד בנטל זה והציג ראשית ראיה לקיומה של עילה לכאורה לפיטורים מחמת הפליה אסורה, עובר הנטל על כתפי המעביד לסתור את טענות העובד ולהוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות." מן הכלל אל הפרט האם התובע הוכיח כי לא היתה בהתנהגותו ובמעשיו סיבה לפיטוריו? לאחר שמיעת העדויות ושקילת מלוא הראיות, שוכנענו כי התובע במקרה שלפנינו עמד בנטל הראשוני המוטל עליו לצורך העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת לענין הוכחת הפלית התובע והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

מנגד לקחנו בחשבון כי אכן התובע לא פעל בהתאם להנחיית הנתבעת בכל הנוגע לשינוי מקום ישיבתו, עם זאת, שוכנענו כי דרישה זו לא היתה עניינית והיתה חלק מהפגמים בהליך סיום העסקתו.

נוכח פסיקת בית הדין הארצי בנדון ולאחר ששקלנו את הפגמים שפורטו, שוכנענו כי מדובר בפגמים משמעותיים הן בפן הפרוצדורלי והן בעילת הפיטורים ומשכך שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך 30,000 ₪ כפיצוי שאינו ממוני בגין פיטורים שלא כדין.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (12.2.20) ועד ליום התשלום בפועל: פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 50,000 ₪; פיצוי שאינו ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסך 30,000 ₪.

[footnoteRef:48] על סמך תצהיר התובעת בתביעה זו, דנה הנתבעת בהחזרת התובעת לתפקיד אך החליטה כי לאור המחלוקות בינה לבין מר ריס, לא תמשיך בתפקידה כסגנית.

אף שהנתבעת כשלה ולא ערכה לתובעת שימוע טרם העברתה מתפקיד הסגנית, נוכח מהות התפקיד והצורך לעבוד כצוות ניהולי מגובש, ומשעה שחלף זמן רב מאז שסיימה התובעת את תפקידה כסגנית, לא מצאנו צידוק לצוו עשה אשר ישיב את התובעת לתפקידה הקודם.

...

השימוע התקיים על יסוד טענותיה של התובעת שפורטו בתצהירה, והתקבלה החלטה כי התובעת לא תחזור לתפקיד הסגנית.

אף שהנתבעת כשלה ולא ערכה לתובעת שימוע טרם העברתה מתפקיד הסגנית, נוכח מהות התפקיד והצורך לעבוד כצוות ניהולי מגובש, ומשעה שחלף זמן רב מאז שסיימה התובעת את תפקידה כסגנית, לא מצאנו צידוק לצו עשה אשר ישיב את התובעת לתפקידה הקודם.

על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

נוכח הפער המשמעותי בין תוצאות ההליך לבין הסעדים שהתבקשו, שקלנו האם לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, אך נוכח נסיבותיה האישיות של התובעת ומשעה שמדובר במערכת יחסים מתמשכת, החלטנו שלא לעשות כן. אין צו להוצאות.

הערייה הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד להשבת הטבות הפרישה ששולמו על ידי הערייה במסגרת תכנית הפרישה בסך 121,978 ₪, בטענה שבהגשת התביעה הפר התובע את התחייבותו בכתב הויתור, ולכן קמה לעירייה הזכות להשבת הטבות הפרישה ששולמו לתובע במסגרת תכנית הפרישה.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים על בסיס הראיות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות הן לאור כתב הויתור עליו חתם התובע במועד פרישתו המוקדמת לגימלאות, והן מאחר שהתובע לא הוכיח כי הוא נידרש על ידי הערייה לבצע כוננויות במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת חניה וכי ביצע בפועל כונניות קודם לחודש 5/2018.

...

לאור הכרעתנו האמורה, הגענו לכלל מסקנה כי גם דין התביעה שכנגד להידחות.

מקובלת עלינו אפוא גישת בית הדין האזורי כי המקום הנכון להביא בחשבון את מהלכיו של מר לוי בהגשת התביעה ודרך ניהולה הוא בפסיקת הוצאות משפט.

לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות, אך יש מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בגין הגשת התביעה על אף חתימתו על כתב הוויתור.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בעקבות פיטוריו הגיש העובד תביעה להשבה לעבודה, לשמירה על מעמדו כ"פרסונל" הזכאי להטבות רפואיות בהדסה ולפצוי כספי בסכום של 866,913 ש"ח. עיקר הטענות והסעדים הנתבעים סבו על היתנהלות הדסה בתקופה שמעת העברת העובד מתפקיד מזכיר בכיר במחלקה האנדוקרינולוגית בשלהי שנת 2017 (להלן – ההעברה) ועד לפיטוריו.

זאת בהנתן בין היתר תקופת העבודה הארוכה של העובד בהדסה (למעלה מ – 28 שנים), מצבו הרפואי המורכב וגילו מצד אחד, אל מול העובדה שהפגמים תוקנו בעקרם והשלכתם על החלטת הפיטורים אם בכלל עקיפה בלבד ולנוכח מכלול הנסיבות שהובילו להעברתו של העובד מתפקידו במחלקה הקודמת ולפיטוריו מהצד האחר (לעניין אופן קביעת שיעור פיצוי בלתי ממוני במקרי פיטורים והפחתת משרה, ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 10940-10-15 רון – מנורה מבטחים ביטוח בע"מ. פסקה 37 (6.9.2018); ע"ע (ארצי) 44784-07-16 המכללה האקדמית אשקלון ע"ר – ד"ר ביג'אוי.

...

טענת הדסה כי לעובד לא היתה זכות קנויה להעסקה במשרה מלאה וכי היתה רשאית להעסיקו בהיקף של 70% משרה במחלקה האורטופדית החל משנת 2018 מקובלת עלינו.

מקובלת עלינו הקביעה כי השימוע, אשר נדחה מספר פעמים שלא ביוזמת הדסה, נקבע טרם הצגת תעודות מחלה על ידי העובד וכי בנסיבות העניין השתתפות העובד בשימוע לצד עורך דינו מצביעה על כך כי מצבו אפשר לו לעשות כן. יחד עם זאת, לטעמנו היה נכון לדחות את השימוע לבקשת נציג האיגוד המקצועי, סגן יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות אשר פרט את ההתחייבות הקודמת שבבסיס הבקשה, ולא לקיים מעין שימוע נוסף שנערך ללא נוכחות העובד ובא כוחו.

בנסיבות העניין, היה מקום לחייב את העובד בהוצאות ההליך בבית הדין האזורי, אך לנוכח מצבו הרפואי והתעסוקתי מצאנו להסתפק בביטול ההוצאות שנפסקו לחובת הדסה בבית הדין האזורי.

סוף דבר – הערעורים נדחים, בכפוף לביטול חיובה של הדסה בהוצאות המשפט שנפסקו בבית הדין האזורי.