תביעה להחזר תשלום בגין ביטול הסכם לרכישת מערכת בדיקה

בסעיף ה(10) לכתב התחייבות התחייבה ירדנה כי: "אם נפר ההיתחייבות כל שהיא מהתחייבויותנו הנ"ל, מסיבה כלשהי, או אם יבוטל חוזה הרכישה, אזי אנו מתחייבים בזה, להחזיר לכם, את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לכם מאת הלווים ע"ח ההלוואה/ות לרכישת הזכויות בדירה, כפי שתהיה יתרתם באותה עת כרשום בספריכם, ועם החזרתם של הסכומים הנ"ל, במלואם על ידינו, על פי בקשתנו בכתב אליכם, תגרמו לביטולה של הערת אזהרה שנרשמה לטובתכם...". ביום 4.7.2001 רשם הבנק מישכון ברשם המשכונות על זכויותיה החוזיות של אידלמן בדירה (להלן: "המישכון") - (אישור על רישום מישכון צורף כנספח ו' לכתב התביעה) - ונרשמה הערה על הלוואת המשכנתה על זכויותיה של ירדנה, בחברה המשכנת – עולה חדש חברה לשכון ותעשיה בע"מ (אישור החברה המשכנת בנידון צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

בו צויין כי הסיבות לביטול הם: "אי יכולת תשלום בעבור הנכס, כולל החזרי תשלום משכנתא של הרוכש. אציין כי החזקה בנכס טרם הועברה לרוכש במעמד החתימה על הסכם הביטול...". ביום 6.3.2002 שלח מסוי מקרקעין לעו"ד סביון ארנון (שערך את הסכם הביטול ודיווח עליו מסוי מקרקעין) דרישה להשלמת מסמכים לשם המשך טפול בבקשה לביטול עסקת המכר נשוא ההסכם.

וייס, נציג הבנק, בתצהיר עדותו הראשית ת/1 ציין, כי הבנק לא ידע על הסכם הביטול בזמן אמת, אלא רק לאחר בדיקה שערכה ב"כ הבנק (עו"ד בן ארי) כשקיבלה את הענין לטיפולה לאחר שהנתבעת הפסיקה לשלם את תשלומי ההלוואה השוטפים מאמצע שנת 2016.

ואז, ככה אני רואה את התמונה, כדי להגן על עצמו, הוציא תדפיס מהמערכת שכביכול מה שתועד של הטיפול בתיק נמצא ומה שלא תועד לא נמצא.

...

השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זאת – האם התביעה התיישנה? כפי שנראה להלן, שוכנעתי כי הכרעה בשאלה זאת ראוי שתינתן לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

טענת ההתיישנות ירדנה הגישה כתב הגנה ביום 23.2.2020 ובו טענה (סעיף 6) להתיישנות התובענה כדלקמן: "מבלי להודות באף טענה מטענות התובע, הנתבעת 2 תטען כי עילה ו/או טענה שיש לתובע כנגד נתבעת 2, מכת כתב ההתחייבות ו/או הסכם הרכישה הנטען ובוטל כדין ו/או מכח כל מסמך ו/או הסכם ו/או שטר אחר אשר כביכול נערך בין הצדדים, התיישן ולא ניתן עוד לתבוע מכוחם ו/או על פיהם, לגן דין התביעה כנגדה להידחות או להימחק". הבנק הגיש כתב תשובה ביום 1.3.2020 בו דחה את טענת ההתיישנות לה טוענת ירדנה וציין כי: "הסעד העיקרי לו עותר התובע קשור בדירת המגורים. דהיינו המדובר בתביעה לאכיפת חיוב חוזי שתוצאתו עשויה להקנות לנתבעת (לילך – ח"ש) ולתובע זכויות במקרקעין ולפיכך עפ"י מבחן תוכן התביעה, יש לסווג את התביעה כתביעה במקרקעין כמשמעותה בחוק ההתיישנות" (סעיף 16 לכתב התשובה).

בסופו של יום התרתי את הגשת המסמך (בקשת עכוב ההליכים שהגישה ירדנה לתיק ההוצל"פ) בצייני כדלקמן: "לאחר שעיינתי במסמך שלכאורה מלמד כי הבנק ידע, כבר בשנת 2005 על טענת הנתבעת 2 בדבר ביטול ההסכם עם הנתבעת 1, יש חשיבות רבה לקבלת המסמך וליתר המסמכים המצויים באותו תיק הוצל"פ" (עמ' 12 לפרו' שו' 28-30).

יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות דנן ראוי להכריע בה לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי טענת ההתיישנות של ירדנה תוכרע במסגרת פסק הדין ולאחר סיום שמיעת ראיות (שהחלנו בהן כאמור ביום 10.12.20).

אני קובע התובענה להמשך שמיעת ראיות ליום 23.5.2021 בשעה 09:00 ולמשך היום.

  רקע עובדתי: ביום 04.01.2021 היתקשר המבקש בעיסקה עם המשיבה (בסניפה בחיפה) לרכישת רכב קאיה ששנת ייצורו 2016 בסך כולל של 31,500 ₪ [לאחר הפחתה מסכום התשלום בשל ביצוע טרייד-אין (עסקת החלפה) עם רכב אחר בבעלות המבקש] (להלן: "הרכב").

על פי חוות דעת השמאי, התקלה המתמשכת בגיר הרכב (12 טיפולים שונים) לא תוקנה כנדרש על ידי המשיבה טרם מכירת הרכב למבקש, ומערכת העברת הכוח של הרכב לא נסקרה בבדיקה מושא טופס הבדיקה שנימסר למבקש.

המבקש עתר לסעד כספי כולל של 27,755 ₪, כולל החזר ההפרש בין עלות הרכב בעיסקה לשוויו על פי השמאי מטעמו, עלות חוות דעת השמאי, הוצאות משפט ועוגמת נפש.

המבקש בדק את הרכב "שתי וערב", ביצע בו 4 נסיעות מבחן בטרם הרכישה, ואף הצהיר בחתימת ידו בחוזה הרכישה כי: "בדק את הרכב, והודע לו על האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת של מורשה מטעמו, הקונה מוותר הן כלפי המוכר והן כלפי הבעלים הרשום של הרכב, על כל תביעה או טענה בקשר עם כל אחד מהגורמים הנ"ל", ואף את הגבלת המידע שבידי המשיבה בנוגע לרכב כיוון שהוא נקנה מצד ג'.

לעניין עסקת הטרייד אין הנלווית – הצדדים יפעלו בהתאם להוראות ההסכם ביניהם; חיוב ההוצאות שהושת על המבקש על ידי בית משפט קמא (בסך של 1,000 ₪) יבוטל, ועל המשיבה להשיבו לידי המבקש; המשיבה תשלם למבקש: הוצאות תיקון הגיר ברכב, בסך של 13,806 ₪; פיצוי גלובאלי על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

אני מורה כדלקמן: הסכם המכר בין המבקש למשיבה – מבוטל.

לעניין עסקת הטרייד אין הנלווית – הצדדים יפעלו בהתאם להוראות ההסכם ביניהם; חיוב ההוצאות שהושת על המבקש על ידי בית משפט קמא (בסך של 1,000 ₪) יבוטל, ועל המשיבה להשיבו לידי המבקש; המשיבה תשלם למבקש: הוצאות תיקון הגיר ברכב, בסך של 13,806 ₪; פיצוי גלובלי על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

הנתבעת 1/ התובעת שכנגד 1- מ. בר תיחזוקה בע"מ היא חברה העוסקת בייבוא משאיות ומשאבות בטון, להלן ולשם הנוחות : "הנתבעת 1". הנתבעת 2/התובעת שכנגד 2 – דויטשה קפיטל בע"מ , היא חברה העוסקת במימון עסקי ובין במתן אשראי /מימון עבור לקוחות הנתבעת 1, להלן ולשם הנוחות : "הנתבעת 2". משאבת בטון: הנה מערכת צנורות הקשורים זה בזה ומחוברים למשאית שתפקידם להעביר בטון ממשאית הבטון לאיזור היציקה.

עד ליום הגשת התביעה המקורית ניפרעו 4 שיקים בסך של 226,824 ₪ על חשבון החזר ההלוואה, בכתב התביעה המתוקן נטען כי שולמו עד ליום 3.6.19 -285,666 ₪ .

שאלה זו טומנת בחובה היבטים נוספים כמו למשל טענת הנתבעות כי התובעת ערכה בדיקות מוקדמות, בדיקות עומק לגבי משאבת הבטון ולכן אינה יכולה להסתמך על טענת אי ההתאמה ו/או לבטל את ההסכם.

השבה לנוכח ביטול ההסכמים: התובעת הגישה תביעה על סך של 2.2 מיליון ₪ ועוד 300,000 ₪ בגן נזקים שנגרמו לה. יצוין כי במסגרת תיקון כתב התביעה ועל מנת לעמוד בסמכות בית המשפט הוגבלה התביעה לשני הסכומים הנ"ל. ס' 21 לחוק החוזים מורה לנו: "21.משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקבל." (חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - מאגר נבו).

אני מקבל את תביעת התובעת לביטול שני ההסכמים קרי הסכם הרכישה של משאבת הבטון דגם S55SX בשל אי התאמה למשאבת הבטון שסופקה S52SX שבוצעה לה הארכה מקומית של 3 מטר ללא אישור החברה היצרנית ובקוטר צנורות שונה מהמיוצר על ידי החברה היצרנית שווינג.

...

אני מורה על השבת סכום השיק בסך של 255,000 ₪ בדרך של ביטול העסקה הוצאת חשבונית זיכוי ודיווח לרשות המס על ביטול העסקה.

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין נזקים נוספים.

אני דוחה את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעות.

מבלי להרחיב יצוין, כי ביחס לזכויות בדירת פנטהאוז זו נערכו מספר הסכמי מכר ובטול מכר בין אורקי ולביא וכן הליכים משפטיים הנוגעים לדירה זו ולמערכת ההסכמית הקשורה אליה, אשר סיומם בקביעה כי דירת הפנטהאוז שבה לבעלות אורקי, לצד קביעה בדבר חובת השבה החלה על אורקי בעיניין זה. בפסק הבורר, אשר כאמור ניתן בחודש אוגוסט 2018, נקבע בעיניין זה, כי לכשתימכר דירת הפנטהאוז ע"י אורקי, תיתחלק התמורה אשר תיתקבל בגין מכר זה בין לביא וסאסי, בהתאם ליחס החזקותיהם באורקי, דהיינו 55% ללביא ו-45% לסאסי.

בפועל, נמכרה הדירה ע"י אורקי בחודש ינואר 2021 ואחת המחלוקות בהליך דנן נוגעת לשאלת זכויותיהם הכספיות של לביא מתמורת מכר זו. השבה בגין ביטול הסכם רכישת הפנטהאוז - כאמור לעיל, במסגרת ההליכים המשפטיים הנוגעים לביטול ההיתקשרות נקבעה זכותה של אורקי בדירה כפוף לחובת השבה ללביא.

דיון והכרעה צו העיקול מושא ההליך הורה על הטלת עיקול אצל הנתבעת, כמחזיקה, עד לסך של 5.5 מיליון ₪, בגין זכויות כדלקמן: "... כל הכספים המגיעים למשיבים 3-1 ו/או למי מהם מחברת אורקי ... ובתוך כך, בין היתר, סך של 2,433,720 ₪ ו/או בגין החזר השקעת המשיבים באורקי ו/או בפרויקט וכן ריווחי המשיבים באורקי ו/או בפרויקט" (סע' 1 לצוו העיקול; ס"ק ד' לבקשת העיקול).

במובן זה, וכעולה אף מחוות דעתו ועדותו של רו"ח דורון, הסיטואציה המוסדרת בסע' 3(ט) תואמת את מצב הדברים בעניינינו, שהרי גם בסע' 10.1 להסכם השותפות, למרות שהנו עוסק בהלוואת בעלים לחברה ולא בהלוואה אותה נטלו הבעלים מהחברה, הצדדים לא קבעו שיעור ריבית מסוים אשר ישולם בגין אותן הלוואות הבעלים.

דירת הפנטהאוז בגין רכיב תביעה זה, עומדת תביעת התובע על סך של 1,294,700 ₪, וזאת בהסתמך על חוות דעתו של רו"ח דורון, לפיה מבדיקת כרטסת לביא אצל הנתבעת עולה, כי חלקו של לביא בתמורה ממכירת הפנטהאוז כפי שנקבע בפסיקת הבורר, בנכוי מס מרבי, לא ניזקף לזכותו בכרטסת זו (ר' בעיניין זה סע' ב' בעמ' 1 ונספח ו' בחוות הדעת).

השבה וקיזוז השבה - רכיב תביעה זה נוגע לטענת התובע בתביעתו, לקיומו של חוב פתוח של אורקי כלפי לביא בגין סכום השבה שנקבע בפסק הבורר בסך 1,635,920 ₪ (בסע' 19.1), הנוגע לביטולה בעבר של עסקה לרכישת דירת הפנטהאוז ע"י לביא מאורקי.

...

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, אני קובעת, כי התובע הרים את הנטל להוכחה אף של רכיב תביעתו זה הנוגע למכר דירת הפנטהאוז.

אין בידי לקבל טענה זו של התובע לצורך ההליך דנן.

עם זאת, בהיבט ההליך דנן שהינו תביעה לאישור עיקול, על החשיפה הכלולה בו כלפי המחזיקה – הנתבעת - למרות שזו איננה צד לסכסוך בתיק העיקרי, אני סבורה, כי יש להקפיד בנוגע לגבולות הגזרה של צו העיקול הזמני וכי השיקול המכריע בנושא זה הינו היקפו של צו עיקול זה, שכאמור לא כלל עיקול זכויות של חברת ר. לביא אצל הנתבעת.

הסוגיה הרכושית כאמור בתביעתה הרכושית עתרה המשיבה למתן צו הצהרתי, לפיו הרכוש נושא התביעה, ובכללו – בית המגורים הרשום על שם שני בני הזוג; חיסכונות שניפתחו במהלך תקופת הנישואין; קרנות הישתלמות; מניות בחברות קוואלקום וב"מיטב דש" הרשומות על שם המערער; חשבונות העו"ש; זכויות בשתי חברות סטרט אפ הרשומות על שם המערער – הוא בגדר רכוש משותף אותו יש לאזן בין הצדדים וכי אין להיתחשב בהוראות הסכם הממון אשר נזנחו ולא קוימו כלל על ידי הצדדים שנהגו בכלל הרכוש בשותפות מלאה וללא הפרדה, לרבות שימוש שעשתה המשיבה בסיסמת חשבון של המערער לצורך העברת כספים לחשבון המשותף וכיוצ"ב. המערער טען מנגד כי בין הצדדים יש הסכמות ברורות המעוגנות בהסכם הממון שאושר כדין, והסכם הממון לא בוטל מעולם.

שגה בית המשפט בכך שבתביעת הוצאות הקטינים פסק למשיבה החזר בגין הוצאות רפואיות הנוגעות להליך הריונה האחרון, למרות שעסקינן בעלויות בגין בדיקות פרטיות שלא במערכת הציבורית, ומנגד דחה את תביעתו הנגדית של המערער להשבת הוצאות אותן הוציא.

גם לגופם של דברים, התרשם בית משפט קמא כי בית המגורים מומן מכספים המשותפים לצדדים, בין בתשלום תמורתו ובין בהחזרי המשכנתא שנלקחה לצורך רכישתו.

...

בית המשפט מצא כי עיקר טענותיה של המשיבה לעניין זה לא הוכחו כדבעי ולא הוכח כי קיים פער בין המזונות ששולמו על ידי המערער להוצאות שהוצאו בפועל, בצד זה מצא כי הוכחו ההוצאות שהוצאו על ידי המשיבה לצורך בדיקות הריון הנוגעות להריונה האחרון והורה על חיוב המערער במחצית מהוצאות אלו.

איננו מקבלים את טענות המערער כי ביחס לבית המגורים חל סעיף 6 (1) להסכם הממון.

מסקנה עובדתית זו מאוששת אף מתוך התנהלות המערער אחר פירוד הצדדים – עת חילק המערער את יתרת הכספים שנותרו בחשבון זה שווה בשווה עם המשיבה.

מצאנו שלא להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא לפיה חשבונות אלו נוהלו על ידי שני הצדדים יחדיו, וכי היו העברות כספים בין החשבונות (ראו גם הודאותיו של המערער ביחס לחשבון בבנק איגוד וייחוד כלל ההכנסות לקופה המשותפת ולצרכים המשותפים – סעיף 17 לכתב ההגנה).

קופות גמל וקרנות פנסיה– בכל הנוגע לקופות הגמל וקרנות הפנסיה, ומאחר שלטעמנו יש לקיים את הסכם הממון – הרי שבהתאם לסעיף 4(ב) להסכם הממון – לכל צד שייכות קופות הגמל וקרנות הפנסיה שעל שמו הן רשומות.

לפיכך אנו מורים כי לעניין זה תכין המשיבה שתי רשימות הכוללות את כלל המטלטלין וזאת תוך 21 יום ואילו המערער יבחר את הרשימה הנראית בעיניו.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי כדלקמן - הערעור על פסק הדין בתביעת ההשבה נדחה.