תביעה להחזר שכר לימוד ופיצוי בגין נזק לא ממוני

לאור האמור, עתר התובע לחיוב הנתבעת בפצוי בסך 166,414 ₪ לצורך תיקון הליקוי וריצוף הדירה מחדש, פיצוי בגין דיור חלופי לתקופת התיקון, פיצוי בגין נזק לא ממוני, וכן החזר הוצאות ושכר המומחים.

הנתבעת הטעימה כי חוות דעת המומחה לימדה שאין ממש בטענות שהעלה התובע לכל אורך הדרך, בהסתמך על המומחה מטעמו, ולכן שינה התובע את טענותיו בכתב התביעה המתוקן בשנית.

עם זאת, התמשכות הזמן עד הגשת התביעה (בשנת 2018, 5 שנים לאחר כניסתו לדירה) ולאחריה (כעולה מן ההחלטות שניתנו במהלך ניהול ההליך), התארכה לא מעט בשל היתנהלות התובע ולכן יש להביא זאת בחשבון לעניין קביעת הקפו של הפצוי בגין הנזק הלא ממוני.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי אין בהפניית האצבע המאשימה אל התובע כדי לסייע לנתבעת, והדבר אף עומד בניגוד לעמדה אותה הביעה לפניו נחרצות לכל אורך הדרך, לפיה "הכל בסדר" עם האריחים.

אשר לרכיב הנזק הלא ממוני – מקובלת עליי טענת התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל הליקוי שנפל באריחים, ובעיקר בשל התנערות הנתבעת ממנו.

סוף דבר, הנתבעת תשלם פיצוי בסך של 95,362 ₪ ותספק לו אריחים לריצוף שטח של ע – 196 מ"ר ופנלים באורך 150 מ' מאותו סוג מושא התביעה או שווה ערך, לפי בחירתו.

לאור האמור לעיל טען התובע כי על הנתבעת להשיב לו את שכר הלימוד ששילם (3,040 ₪), וכן תבע ממנה סך של 21,000 ₪ כפצוי על נזק, לרבות אובדן שעות עבודה בתקופת לימודיו, וכן 10,000 ₪ בגין נזקים עקיפים לרבות עוגמת נפש, סה"כ 34,040 ₪.

התובע ביקש כי בית המשפט יפסוק לטובתו פיצוי בגין שלושה אלמנטים – החזר שכר לימוד, פיצוי בגין אובדן שעות עבודה וכן פיצוי על נזק לא ממוני, לרבות בגין העובדה שלמרות שהקדיש ללימודיו זמן רב–הוא לא יכול היה לגשת למבחנים ונגרמה לו בין היתר עוגמת נפש.

...

אולם משהנתבעת לא נקטה בפעולה כאמור, ולאחר סילוק התובע משטח המכללה ישבה בחוסר מעש ולא פנתה לתובע על מנת לברר מדוע זה אינו מתייצב לשיעורים ומשלים את הכשרתו, על אחת כמה וכמה נוכח עדות התובע, לה האמנתי, כי זה סבר שבאותו אירוע הוא סולק לצמיתות מהלימודים, אני קובעת כי הוכח בפניי, בוודאי ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, שהנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע, ולפיכך עליה לפצותו.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את תביעת התובע בחלקה – קרי אני מקבלת את תביעתו בעניין השבת שכר הלימוד וכן מקבלת בחלקה ועל דרך האומדנא, את תביעתו בעניין הנזק הלא ממוני, שנגרם לו הן באירוע עצמו והן בגין הפסקת לימודיו לאחר כשני שליש מתקופת הלימודים, המאמץ שזה השקיע כדי ללמוד, והאופן בו לימודיו הופסקו.

סוף דבר: אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעת להשיב לתובע את שכר הלימוד ששילם לה – 3,040 ₪, וכן לפצותו בגין הנזק הלא ממוני בסך של 7,500 ₪.

במסגרת טענה חלופית טענו הנתבעים כי ניתן ללמוד מסכום הפקדון מהו הנזק המאקסימאלי אותו צפו הצדדים.

פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני מעוגנת בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970.

הוצאות ושכ"ט עו"ד – התובעים זכאים להחזר הוצאות בגין שכר טירחת השמאי העצני (אשר חוות דעתו הוגשה לתמיכה בכתב התביעה) ובגין חלקם בשכר טירחת המומחה.

...

בסך הכל ישלמו הנתבעים לתובעים סך (מעוגל) של 104,000 ₪.

התובעים אינם זכאים להחזר הוצאות בגין חוות הדעת הנוספת שהגישו (עו"ד הלפרט) נוכח המנותח לעיל והמסקנה בנוגע להשפעת הסכם ההתחדשות על הפיצוי.

בהתאם לסכום הזכייה ונימוקי פסק הדין ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים וזאת מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הנתבעים טענו כי בהיתחשב במהות הפגיעה בששת החודשים הראשונים התובע זכאי לפצוי בסך 12,000 ₪ בגין עזרה בעקבות פציעתו כאשר לטענתם המוסד לביטוח לאומי אמור לשאת בסכום זה. באשר לפצוי בגין מרכיב זה לעתיד טענו כי התובע עבד בעבודה פיזית למשך 14 חודשים ללא העדרות ולו ליום אחד ובהתאם יש לקבוע כי הוא לא נזקק לשום עזרה ולא יזדקק לעזרה נוספת בעתיד ובהתאם יש לדחות את בקשתו לפצוי בגין ראש נזק זה. התובע לא טען ולא הציג ראיות כי שכר עזרה בתשלום ולא הוצגו לפניי ממצאים בעיניין רכיב זה. בהתאם לפסיקה, ומקום לא הובאו לפני בית המשפט נתונים ואסמכתאות, ובית המשפט השתכנע כי ניתנה עזרה, ייפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראו: ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730).

בהיתחשב במהות הפגיעה, והעובדה כי התובע נזקק לקביים לתקופה מסוימת, נסיעות לרופאים ולטיפולי פיזיותראפיה, יש להניח כי היו לתובע הוצאות בגין מרכיב זה. כן ולאור קביעת המומחה לאפשרות להרעה במצבו, קיימת סבירות כי לתובע יהיו הוצאות בעתיד בגין מרכיב זה. חרף האמור, התובע לא הביא לפניי מסמכים רפואיים או אחרים המלמדים על הוצאות בעבר או התכנות להוצאות בעתיד ובהתאם בשלב זה, יינתן פיצוי על דרך האומדנה בלבד וזה יועמד על 10,000 ₪.

התובע הפנה גם להליכים הרפואיים שעבר ולנכות הרפואית המשמעותית אשר נקבעה על ידי המומחה ובקש להעמיד ראש נזק זה על 150,000 ₪ הנתבעים טענו כי בנסיבות התיק יש לפסוק סכום של 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה. בהיתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובע עליהם הרחבתי לעיל, ובכלל זה הנכות הרפואית והאסתטית, תקופת האישפוז, והטיפולים הרפואיים שעבר התובע ובהתאם לפסיקה במקרים דומים אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - ניזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 40,000 ₪ אובדן כושר ההישתכרות לעתיד 465,300 ₪ הפסד פנסיה 63,162 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 10,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 678,462 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 678,462 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצרוף שכר טירחת עו"ד כולל על סך 160,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובע (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקו של התובע בשכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

...

על פניו המדובר "בסטייה של ממש" אשר אינה מזכה את התובע בהכרה בתאונה כתאונת עבודה אך כאמור, אין בידי לקבוע מסמרות בהעדר ממצאים.

שוכנעתי כי התובע לא פנה למל"ל בתום לב, ועל פי ייעוץ משפטי שקיבל , ומצאתי את הסבריו כי האמין שבמידה והיה פונה למל"ל, תביעתו הייתה נדחית, סבירים בנסיבות העניין.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 40,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 465,300 ₪ הפסד פנסיה 63,162 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 10,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 678,462 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 678,462 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 160,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובע (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

מכאן ניתן ללמוד על כי צדדי ג' לא רק שלקחו על עצמם את האחריות בגין מפגעים בתחומי המושכר עצמו אלא גם בגין מפגעים בשטחים הציבוריים ככל שנוצרו בעקבות השמוש שנעשה על ידי השוכר.

בנסיבות המפורטות ומשהתובעת לא ציינה בתצהירה אם נעדרה מעבדותה לאחר התאונה ומהו משך העדרותה והנזק הכספי שניגרם לה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.

בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לנכות ולסבל שהיה מנת חלקה של התובעת מאז התאונה, אני מעמידה את הפצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 40,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 66,400 ש"ח בצרוף שכר טירחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחה בגין חוות הדעת, הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

...

בהינתן כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום לצאת מתוך הנחה כי נכותה הרפואית בגין הפגיעה בברכה (ללא הנכות האסתטית המיוחסת לצלקת)- נכות בשיעור של 7.5%, כפי שהוסכמה על ידי הצדדים, משקפת גם את נכותה התפקודית.

סוף דבר סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: אובדן כושר השתכרות - 35,000 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 5,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות נזק לא ממוני 3,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 66,400 ש"ח בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחה בגין חוות הדעת, הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.